קרן אורה/נדרים/צ/ב

קרן אורה נדרים צ ב

דף צ' ע"ב

משנה בראשונה כו' ונטולה אני מן היהודים יוציא ויתן כתובה ע' רא"ש ז"ל שכתב לחלק דאע"ג דהיכי דנדרה איהי יוצאה בלא כתובה שאני הכא דתשמיש קשה לה וסברה משנה ראשונה דאפילו דברים שבינו לבינה לא הוי דאפשר שיגרשנה עכ"ל ולא הבנתי דבריו ז"ל דאטו משנה ראשונה ס"ל דאין יכול להפר דברים שבינו לבינה מטעם דאפשר שיגרשנה דבכל דברים שבינו לבינה מצינן למימר הכי ועוד דא"כ משנה אחרונה דס"ל דהוי דברים שבינו לבינה למה להו למימר טעמא שלא תהא נותנת עיניה באחר הא בלא"ה אין צריך להוציא כיון דיכול להפר ומה שהכריחו להרא"ש ז"ל לזה הוא דאם היה יכול להפר אמאי יוציא דמשמע דכופין אותו להוציא כיון דמיפר חלקו וכי משום דאנוסה היא ותשמיש קשה לה יכפנו להוציא וכ"כ התוספות ז"ל דמשנה ראשונה ס"ל דאין הבעל מיפר וכ"כ הרע"ב ז"ל בפירוש המשנה:

וכתב הרא"ש והר"ן ז"ל בפירוש נטולה אני מן היהודים היינו שאסרה על עצמה הנאת תשמיש כל היהודים ולפ"ז קשה היכי חייל האיסור על בעלה הא משועבדת והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה פירש שאסרה הנאת כל היהודים ממנה שיהיו כל היהודים מודרין ממנה הנאה ופירושו ז"ל תמוה דהא מוכח לעיל דבהנאת תשמיש מיירי דאי בכל הנאות א"כ הא בעל לאו בכלל בריות הוא ולמה ליה להפר חלקו דליכא לשנויי כדשנינן לעיל דמוכחא מלתא דעל התירא אסרה נפשה דהא שאר הנאות לכ"ע ג"כ התירא הוא אלא וודאי בהנאת תשמיש לחוד הוא דמיירי וע' בכ"מ ובלח"מ ז"ל אע"ג דלא משמע הכי מלשונו ז"ל בפי' המשנה וגם בחיבורו מש"כ דאסר הנאתו על כל אומה יכול להפר ע"ש. אלא דהא קשיא כיון דמיירי דהיא אסרה הנאתה על היהודים היכי האיסור על בעלה הא משעבדא ליה. ואי אמרה הנאת תשמישי עליך אין צריך להפר. וכבר הקשה הכ"מ ז"ל על דברי הטור ז"ל שכתב ג"כ לדינא דמתניתין בלשון קונם תשמישי על כל העולם אמאי צריך להפר הא משעבדא ליה ותירץ הב"ח והפרישה ז"ל דמיגו דחייל אכ"ע חייל נמי לגבי בעלה וע' ט"ז ז"ל מה שהקשה ע"ז ולדידי תקשי עוד דהכא ליכא מיגו לפי מה שהקשו התוס' היכי חייל הנדר על היהודים הא בלא"ה אסורה להם ותי' דחייל על ידי כולל ואי כנ"ל לא יחול לא אבעל ולא על אחרים וע' ט"ז שכתב דלשון הטור ז"ל ל"ד ע"ש אבל לשון הר"מ ז"ל בפירוש המשנה מבואר דמיירי שהיא אסרה הנאתה על היהודים ותיקשי כנ"ל וע' בירושלמי דמדמי לישנא דמתניתין לפרוש אני ממך כלוי אני ממך וע' לעיל בריש מכילתין לענין מודרני ממך דמשמע דהמדיר אסר על עצמו נכסי המודר:

עוד כתבו הרש"ל והדרישה ז"ל לישב דעת הטור שכתב דלאחר גירושין אסורה על הבעל ג"כ אע"ג דבכל דברים שבינו לבינה מותרת גם לאחר גירושין לשיטת הטור ז"ל היינו משום דכיון דחייל איסור על היהודים חייל נמי אבעל לאחר גירושין וגם זה לא הבנתי כיון דגם לאחר גירושין בכלל דברים שבינו לבינה הוא כל זמן שיכולה להנשא לו למה לא תועיל הפרתו גם לאחר גירושין וע' בירושלמי בסוף מכילתין דאמרינן התם נטולה אני מן היהודים ונתגרשה תלך ותדבק בערביים שחשקה נפשה בהם משמע דאסורה לחזור ולהנשא לבעלה וע' מה שכתבתי לעיל בריש פרקין דלדעת הרמב"ם ז"ל בכל דברים שבינו לבינה כן הדין דלאחר גירושין אסורה עליו ע"ש ולענין קושית התוספות ז"ל מהא דאין איסור חל על איסור ע' תוסי"ט ז"ל ול"נ דבלא"ה לא תיקשי דבאמת אינו חל על היהודים כל זמן שהיא תחתיו דבעל אלא דלאחר גירושין ממילא חייל על כל היהודים כיון דחל נדרה אבעל ולא יצאו דבריו לבטלה ממילא חלין על כל היהודים לאחר גירושין וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל דאף ע"ג דבעל לאו בכלל בריות מ"מ לאחר גירושין גם הוא בכלל בריות. ה"נ כן הוא כי היכי דאיסור חל על היהודים שנולדו אחר נדרה ודו"ק:

שם משנה האומרת טמאה אני לך ומיירי באשת כהן ובאונס וצריך לדקדק לפי משנה ראשונה דצריך להוציאה טעמא מאי אי משום דמהימנינן לה מן הדין וכטעמא דאמרינן בגמרא דלא עבידא לבזויי נפשה או משום דשויא אנפשה חד"א ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ונראה דמשום שויא אנפשה חד"א לא היה צריך להוציא דהבעל אינו מחוייב להאמין לה ולא קעביד איסורא בזה תדע דאם מה שמוציאה הוא משום דשויא אנפשה חד"א לא היה צריך ליתן לה כתובה כיון דמחמת איסורא דידה הוא שמוציאה וכן משמע בגמרא דנאמנת לגמרי משום דלא עבידא לבזויי נפשה וא"כ י"ל דלוקה עליה הבעל משום זונה אם בא עליה אחר כך:

אבל הר"ן ז"ל הקשה כיון דמדינא מהימנא א"כ מ"ט דמשנה אחרונה דהביא ראיה לדבריה איסור שבה להיכן הלך ותירץ בזה ג' תירוצים או משום דכח ביד ב"ד לעקור דבר מן התורה משום מיגדר מלתא או משום דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה או משום דלמשנה ראשונה ג"כ מן הדין אינה נאמנת להפקיע עצמה מיד בעלה אלא דרבנן תיקנו להאמינה משום דמבזיא נפשה ולמשנה אחרונה אוקימנא אדאורייתא ויש לדקדק לפי מאי דהקשה לעיל הר"ן ז"ל איסור שבה להיכן הלך מאיזה טעם הוא דס"ל דמהימנא אי משום דלא מבזיא נפשה וכדאמרינן בגמרא א"כ מאי קשיא ליה למשנה אחרונה איסור שבה להיכן הלך הא משנה אחרונה סברה דלא מהימנא כיון דלא ידע בה הבעל ודילמא בהאי סברא גופא פליגי למשנה ראשונה מהימנינן לה מדינא משום דלא מבזיא נפשא ולמשנה אחרונה אינה נאמנת וי"ל דמשמע ליה דלא פליגא בדינא אלא בתקנה בעלמא דלמשנה אחרונה תקנו כן שלא להאמינה כדי שלא תתן עיניה באחר ולהכי קשיא ליה איסור שבה להיכן הלך ותירץ דמשום מיגדר מילתא תיקנו כן אע"ג דמדינא מהימנא כדי שלא תתן עיניה באחר ולפי זה הא דאמרינן לקמן דהא דלא מהימנא למשנה אחרונה משום דמשקרא כיון דלא ידע בה בעלה לאו מדינא קאמר דלא מהימנא אלא מתקנת חכמים משום מיגדר מילתא וקאמר רב המנונא דדוקא הכא הוא דתיקנו כן משום דבזה איכא יותר חששא שתאמר כן משום דנתנה עיניה באחר אבל באומרת גרשתני ליכא למיחש להכי משום דאינה מעיזה:

עוד תירץ דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה אבל מדינא מהימנא ולפי זה וודאי לא אתא שפיר הא דאמרינן לקמן דלא מהימנא משום דמשקרא הא שפיר נאמנת אלא דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה ועוד דלהאי תירוצא מ"ט דמאן דאמר אינה אוכלת בתרומה כיון דאפקעינהו לקידושין לאו זונה היא כלל:

ותירוץ בתרא הוא דלמשנה ראשונה ג"כ מדינא לא הוי מהימנא להפקיע עצמה מיד בעלה אלא רבנן הוא דתיקנו הכי משום דלא מבזיא נפשה וכי חזו דאיכא למיחש דעיניה נתנה באחר אוקמוה אדינא משמע מדבריו דלפום קושייתו מדין תורה נאמנת ולא מטעם דמבזיא נפשה ולטעמא אחרינא לא ידענא מהיכי תיתי להאמין לה על זאת אי לאו משום דלא עבידא לבזויי נפשה ע"כ נראה דכוונת הר"ן ז"ל בקושיתו הוא משום דס"ד דמדינא מהימנא אנפשא משום דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא ומהימנינן לה נמי לגבי בעלה שאין מאכילין לה דבר האסור לה וכמו שהקשו התוספות והרא"ש ז"ל קושיא זו מטעם הנ"ל אלא דאכתי אין דבריהם ז"ל מובנים דמשמע לפי קושיתו דטעמא דמשנה ראשונה משום הכי הוא וכבר כתבתי דליכא למימר הכי דא"כ אמאי נותן לה כתובה אלא ע"כ למשנה ראשונה נאמנת לגמרי ומשום דלא עבידא לבזויי נפשה וחזקה גמורה היא דלא משקרא וזונה גמורה היא גם מש"כ בתי' בתרא דלמשנה ראשונה תיקנו רבנן דליהמנוהו משמע מדבריו דאינה נאמנת אלא מתקנתא דרבנן וא"כ אין בעלה לוקה עליה משום זונה ומנ"ל הא דילמא מטעם חזקה דלא מבזיא נפשה נאמנת מן התורה כי היכי דבאומרת גרשתני נאמנת לגמרי להנשא לאחר בלא גט מחמת. חזקה דאשה מעיזה בפני בעלה וכמו שיתבאר לקמן בשמעתין בזה ועוד קשיא לי על תירוץ בתרא דאכתי תקשי אדרב ששת דאמר דאוכלת בתרומה והא לענין זה וודאי נאמנת שתאסור בתרומה דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא ונהי דלענין להאסר על בעלה אינה נאמנת אבל בתרומה מ"ט תאכל וע"כ צ"ל כתרי שינויי קמא וכן כתב הרשב"א ז"ל דהא דתאכל בתרומה הוא משום מיגדר מילתא ע"ש:

והתוספות ז"ל תירצו עוד בשם הר"ר אליעזר דבזונה הוא מוזהר עליה ולא היא מוזהרת עליו והקשו עליו מפ' יש מותרות דאמרינן כל היכא דאיהו מוזהר איהי מוזהרת אבל בד' הרשב"א ז"ל מבואר דכוונת הר"ר אליעזר ג"כ מהאי טעמא הוא כיון דאיהו לא מוזהר דהא אינה נאמנת לגביה איהי נמי אינה מוזהרת והקשה שם על דברי הר"ר אליעזר מהא דאוכלת בתרומה ולפי סברת הר"ר אליעזר דמותרת לכהונה היה נראה דכש"כ דמותרת בתרומה דלא אשכחן מי שיאסר בתרומה ויותר לכהונה אלא דסברת הר"ר אליעזר צ"ע דלא אמרו האי כללא אלא לענין כשרות להנשא לפסולין דלא שייכא בזה אזהרה כלל אבל לא כה"ג דגם הוא מוזהר אלא דאינה נאמנת לו והיא דידעה בעצמה דזונה היא וודאי דעבדה איסורא ועוד יתבאר בזה לקמן בשמעתין בס"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף