קרן אורה/נדרים/נט/א

קרן אורה נדרים נט א

דף נ"ט ע"א

גמ' מתיב רמב"ח קונם כו' ופירש הרא"ש ז"ל דלכ"ע פריך דנדרים תערובתן ג"כ ממילא ולא דמי למעשר ואפ"ה לא מבטלי גידולין את העיקר דהא גידולין היתר הם דלא נדר אלא מגוף הפירי ומשני דהוי דבר שיל"מ ואין העיקר בטל. וגם הגדולין אסורים דטעם העיקר מתפשט בהם ויש לדקדק דתיפשוט מהא דבשאני אוכל אסור ביוצא מהן דאל"ה אכתי אמאי אסור בגידולין דבטעם העיקר הבלוע בהם לא נאסר כמו בכל טעם היוצא מהם:

וצ"ל דהכא עדיפא וחשוב כגוף העיקר מעורב בהם ולעיל בריש שמעתין גבי בצל של שביעית משמע מד מדברי הרא"ש ז"ל דאפילו אי לא מבטלי גידולין לעיקר מ"מ הגידולין מותרים וצ"ל כמש"כ לעיל דיש חילוק בגידולין דאיכא דמינכרי לעצמן והן מותרים ואיכא דלא מינכרי כל כך וגם הגדולין אסורים וכמו שכתב הרא"ש ז"ל לקמן בשמעתין:

והר"ן ז"ל פי' דרמב"ח לר' ינאי הוא דמתיב דס"ל בכל האיסורין גידולין מבטלי לעיקר אפילו אין איסורן ע"י קרקע כמו בבצל של תרומה וכתב דהוי מצי למיפרך עליה מהא דליטרא מעשר אלא דמתניתין אלימא ליה ולפי הנ"ל ממתניתין דטבל גידולי גידולין אסורין נמי הוי מצי לאקשויי לר' ינאי ולפמש"כ דמעשר פשיטא ליה דהוי דבר שילמ"ת גם זה א"ש:

ויש לדקדק מאי פריך רמב"ח ממתניתין לר' ינאי הא לדידיה נמי תיקשי אמאי אסור בגידולי גידוליהן הא אפשר לדוכן ולכ"ע בטלי וי"ל דלכתחלה אסור לדוכן וכמש"כ לעיל בדברי הרא"ש ז"ל:

בתרומה ביד כהן ופי' ז"ל דתו אינו יכול לשאול עליה אחר שנתנה והר"א ממיץ פי' דאכהן קאי ע"ש בפי' הרא"ש ז"ל ולהאי פירושא דאתרומה שנתנה לכהן אין הישראל שואל עליו קשה מאי פריך מסיפא דילמא מיירי דאיערב ביד ישראל תרומה שכבר נתנה לכהן אבל לפירוש הר"א ז"ל אתי שפיר:

ובעיקר הך סברא דאין יכול לשאול על תרומה שבא ליד כהן צ"ע טובא כיון דהוי הקדש טעות אפי' בא ליד כהן מאי הוי וכבר הקשה כן הש"ך ז"ל בח"מ בסי' ש"ן. וכתב הש"ך ז"ל דהטעם הוא דלא אתי דיבור דהתרתו ומבטל מעשה הנתינה לכהן. כי היכי דאמרינן בקדושין דלא אתי דיבור ומבטל נתינת המעות לאשה בקדושין הראשונים דהוי מעשה ואין זה מוכרח דהכא שאני כיון דעושה אותה הקדש טעות הנתינה ממילא בטל ואין לכהן זכות בה ועוד דהכא לאו דיבור הוא אלא טעות בנדרו ועוד דלפ"ז לא יועיל שאלה בחטאות ואשמות לאחר שנתנם ליד כהן להקריב וזה ודאי אינו דאפי' לאחר שעשה בה מעשה לשחוט בחוץ אמרינן דישנה בשאלה וכן אפי' הקריבה בפנים ועשה בה מעשה עבודתה ג"כ איתא בשאלה כדמוכח בשבועות גבי הא דיש אוכל אכילה אחת ע"ש ונהי דיש לחלק דנתינת הקרבנות לא חשיבא נתינה דכהנים משולחן גבוה קזכו מ"מ נתינה לגבוה ג"כ נתינה היא. ועוד דשחיטה ושאר עבודות גם כן מעשה הוי ואפ"ה יכול לבטל הכל בדיבורו על ידי שאלה:

ובנודע ביהודה כתב בזה דאינו יכול להוציא מידו של כהן דהכהן יאמר לו דאינו מאמין לו על החרטה וגם זה לא אבין דמ"מ האיך יאכלנה הכהן שמא חרטה גמורה היא והרי זו טבל ביד כהן ועוד הכא גבי תרומה טמאה שנתערבה גם לכהן ניחא ליה דישאל עליה ולהתירה ואכתי הוי דבר שיל"מ:

ועוד יש להשיב לדברי הש"ך ז"ל והנודע ביהודה ז"ל מהא דאיתא בירושלמי בכתובות וקדושין בכנסה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים דאינה מקודשת ופליגי התם ואיכא מ"ד דלא תינשא לאחר שמא תשאל על נדרה ונמצא בניה מן השני ממזרים והשתא לדברי הש"ך ז"ל היכי אתי דיבור ומבטל מעשה הקדושין השניים ואמאי הוי בניה ממזרים ולדברי הנודע ביהודה ג"כ אמאי נאמנת להפקיע עצמה מבעלה השני הלא יכול לומר איני מאמינה והתרתה לאו התרה היא אלא ודאי כל שהיא אומרת פתחה וב"ד שרו לה ודחי היתר גמור:

ולדברי הש"ך ז"ל י"ל דהכא שאני דהנדר הוא מילתא אחריתי ונדר לחוד וקדושין לחוד ולא שייך בזה דיבור מבטל מעשה משא"כ הכא דהדיבור והמעשה הכל אחד וסותרין זא"ז. ומ"מ אין לזה טעם ברור וכנ"ל ופירוש הר"א ממיץ הוא יותר נכון:

והנה לשיטת הר"ן ז"ל סלקא שמעתא דבשביעית דאיסורה ע"י קרקע לכ"ע בטלו גידולין את עיקרו וכדמוכח מהא דהמנכש אבל בדבר שאין איסורו ע"י קרקע לר' יוחנן ולר' יונתן לא בטלי גידולין את עיקרו ומשמע דמה"ת לא בטיל דהגידולין נמשכין אחר העיקר ולדידהו אתיא מתניתין כפשטא דאסור בגידולי גידולין ואין אנו צריכין לטעם דבר שיל"מ ונפ"מ דאם אכל הגידולין אפשר דלקי עלייהו כיון דלא בטיל העיקר מה"ת והם אזלי בתריה:

אבל לר' ינאי דס"ל גבי תרומה ג"כ דמבטלי גידולין את עיקרו אע"ג דאין איסורו ע"י קרקע ע"כ צ"ל דטעמא דמתניתין הוא משום דהוי דבר שיל"מ ולפ"ז אינו לוקה אגידולי גידולין ולא על העיקר כיון דמה"ת בטיל:

אבל הרא"ש ז"ל כתב דמתניתין לכ"ע טעמא משום דהוי דבר שיל"מ משום דזה דמי טפי לשביעית דאיסורו הוי ממילא וכן תערובתו ממילא היא ולא דמי למעשר דתערובתו נמי ע"י אדם ע"י מירוח וא"כ גם לר"י ור"י תיקשי ממתניתין אמאי לא בטלי גידולין את עיקרו כמו בשביעית וע"כ צ"ל משום דהוי דבר שיל"מ אבל במעשר וערלה וכלאים לא מבטלי גידולין לעיקר מה"ת גם לדעת הרא"ש ז"ל כמ"ש בד"ה ואותה ליטרא כנ"ל ע"ש ולשיטתו גם ר' ינאי בבצל של תרומה לא פליג עם ר"י ור"י דבצל של תרומה ג"כ תערובתו ממילא היא קונמות דמתניתין ומ"ש אם האיסור הוא משום קונם או משום תרומה והוי דומיא דשביעית דמבטלי את עיקרו אלא בזה צ"ע דלשיטתו משמע דערלה וכלאים ג"כ מה"ת מבטלי גידולין את העיקר ואין בזה אלא חומרא דרבנן משום דדמי למבטל איסור בידים ומאי שנא דגבי ליטרא מעשר כנ"ל כתב דמדאורייתא לא מבטלי גידולין את העיקר:

ועוד לפמ"ש דנדרים הוי דומיא דשביעית כיון דתערובתו ממילא א"כ מאי פריך במנחות על הא דמיבעיא ליה התם לענין חדש אי אזלינן בתר תוספת או בתר עיקר מהא דר"י ור"י גבי ערלה וכלאים דאזלינן בתר העיקר דילמא חדש שאני דתערובתו ממילא ג"כ כמו בנדרים ותרומה ואדרבה ליפשוט משביעית איפכא דאזלינן בתר תוספת והעיקר בטיל ובשיטת הרמב"ם ז"ל יתבאר עוד בזה:

גמ' אמר ליה ר"ח מאן ציית לך כו' היתר שבו להיכן הלך ופירש הרא"ש ז"ל דרב חסדא לא ס"ל דגדולין מבטלי לעיקר ואמר ליה רבה מי לא תנן בצלים כו' שחורים אסורים ומשמע דגם העיקר אסור ולא אמרינן היתר שבו להיכן הלך ולפ"ז תרווייהו רבה ורב חסדא לא ס"ל לחלק בין שביעית לאיסורים אחרים וכתב הרא"ש ז"ל דרבה הוי מצי לאתויי מהא דהמנכש דהגידולין מבטלי לעיקר וצ"ע דלא ס"ל ג"כ הא דאמרינן לעיל לחומרא שאני דלפ"ז לא הוי פריך רב חסדא היתר שבו להיכן הלך כיון דאינו אלא חומרא בעלמא אלא ס"ל דמה"ד צריך לעשר לפי כולה ורב חסדא ג"כ הוי מצי לאותובי לרבה מהא דליטרא מעשר דצריך לעשר על אותה ליטרא בפ"ע ולא מבטלי גידולין לעיקר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף