רש"ש/נדרים/נט/א

רש"ש נדרים נט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא אלא בישראל שנפלו לו מבית אבי אמו כהן כו' והא קתני כו' חוץ מדמי אותה סאה כו'. ק"ל מדוע לא אוקמיה כגון שהפריש ישראל תרומה ומת. והיורש ודאי אינו יכול לאיתשולי עלה כיון דהוא לא הפריש. וכן פשיט ליה להרב בעל מנחת אהרן בסנהדרין (ס ב) דאפי' בן אינו נשאל על קרבן אביו שמת וצ"ע:

ר"ן ד"ה והרי תרומה. משום דמצי למדחייה דבישראל שנפלה לו מבית א"א כהן. לכאורה המ"ל בתרומה ביד כהן ומותר דקאמר ר"ל בימי טומאתו. ואולי משום דזה הוה דשיל"מ כשיטהר. והא דאמרינן ביבמות (פב) על הא דר"א אי לכהן מישרא שרי ולא משני כשנטמא. דחטאת שאני דאפשר שתבוא לידי נותר טרם שיטהר:

ר"ן ד"ה סאה. נקט תרומה טמאה לאשמועינן רבותא כו'. תימה דהא איצטריך לגופיה לאשמעינן חילוק בין טמאה לטהורה דבטמאה תרקב (ולא תשרף כדינה משום דדמוע קיל וחיישינן לתקלה כמ"ש הרא"ש) ובטהורה תמכר כו'. ואולי כוונתו על הגמרא דנקטא להקשות מטמאה ולא מקשה מכמה משניות כו' כמש"כ הרא"ש:

רא"ש ד"ה בתרומה ביד כהן. אבל כ"ז שהיא ביד ישראל זימנין דל"ל תבואה לאכול ומיתשל עלה כו'. ע"כ צ"ל דהחולין שנתקנו ע"י תרומה זו נשרפו או שנאבדו. דאי כשאכלן א"כ כשיתשל עלה אכל טבל למפרע. עי' רמ"א ביו"ד ר"ס שכ"ג ובש"ך שם סק"ו. וצ"ע למה לא מוקי הש"ס בכה"ג דכבר אכל החולין דתו ל"מ למיתשל:

[ודע דק"ל על הרמ"א דאפילו קיימת העיסה מ"מ אי איתשל עלה נמצא דעבר למפרע על לא תשא בהברכה שברך על הפרשתה. וכן קשה בגמרא דקאמר והרי תרומה דאי בעי מיתשל עלה (וכ"ה בכ"ד) והרי יעבור על לא תשא למפרע. ולפמש"כ התוס' בתענית () וכן הרא"ש שם סי' י"ז לענין תפלת עננו דאפי' אכל אח"כ לא מקרי שקרן כיון דאז היה בדעתו להתענות א"כ י"ל ה"ה לענין ברכה לבטלה ועי' לשון הר"ן בפ"ב דשבת בזה. והא ל"ק מש"כ התוס' בכריתות (יג ב) ד"ה ארבע. שנשחטו ונזרקו דמים כהלכתא ליתא בשאלה. ותיפוק ליה דאפי' בנשחטו לחוד. משום דיעבור למפרע על שחיטת חולין בעזרה. דש"ה שינצל ע"י זה מאיסורים חמורים טומאה. נותר. מעילה. והי' נ"ל מזה דכשיפריש עתה מחדש לא יצטרך לברך דיוצא בהברכה שברך בהפרשה ראשונה. אע"ג דלא עשה המצוה אז. מ"מ חשב לעשות והוה כהתחלת מצוה. ואף שעסק אח"כ בענינים אחרים ואפי' שהה איזה ימים בינתיים (דכ"מ מלשון הרמ"א ומהגמרא) מ"מ דומה למפסיק באמצע המצוה דאינו חוזר ומברך. וכמו בסוכה דאיכא למ"ד בסוכה (מה ב) דאינו מברך אלא יום ראשון וסגי לכל שבעת הימים. ובזה יש ליישב דעת השל"ה שהביא המ"א בסי' קס"ז ס"ק ט"ז ממה שהעלה עליו המ"א בצ"ע:

ואגב עיוני ראיתי בפ"ת ביו"ד שם שכתב בשם שאילת יעב"ץ דדייק מלשון רמ"א שכתב ואם חזרה ונתערבה בעיסה ולא קאמר בעיסתה. דדוקא שנפלה בעיסה אחרת הוא דבטלה אבל באותה עיסה שהופרשה ממנה אינה בטלה. והנה מהש"ך שם נראה להדיא שלא הבין כן בדברי הרמ"א שהרי כתב ואע"ג דהשתא כו' אכל למפרע חלה כו' ע"ש. וכ"מ מהא דירושלמי שמסמיך שיעור ביטול דתרומה במאה אקרא דאת מקדשו ממנו דבר שאתה תורם ממנו שאם נפל לתוכו מקדשו והיינו משום דליכא אלא צ"ט הא במאה בטל. ודע עוד מש"כ הש"ך שם סק"ה בשם הד"מ שהביא ממהרי"ו בעיסה שנתבשלה בלא הפרשת חלה שיטול אח"כ חלה מועטת שיהיה בהעיסה מאה נגדה וגם הד"מ לא חלק עליו אלא בחלת חו"ל דמדרבנן לא מחמרינן שתאסר למפרע כו' ע"ש. אנכי תמה דאפי' חלה דאורייתא הלא אינה קדושה אלא משעת הפרשה אבל לא למפרע. והלא תרומת יין דמפריש אחד מחמשים ול"א דמדמע למפרע. ועי' בר"ש פ"ז דדמאי מ"ה שהביא מהירושלמי מה אנן קיימין אם באומר מכבר. משקה מעורב הוא. אם באומר לכשאשתה כו' ע"ש. משמע דכשאומר לכשאשתה ליכא חשש עירוב]:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף