קרן אורה/נדרים/מג/ב
גמ' מתיב רבא מקצתן לראשון כו' יש לדקדק דדלמא התם שאני דלשון וכולן לשני משמע דדעתו גם אמה שנתן לראשון אבל הכא גבי נודר שפיר מצינן למימר דאין דעתו על מה שהפקיר אלא דע"כ מיירי הכא באומר קונם נכסי עליך דאי בקונם שאת נהנה לי סתם נראה דלא שייך למימר אין דעתו על מה שהפקיר דמ"מ הרי נהנה ממנו כשזוכה מהפקרו והשתא מתיב שפיר דקונם נכסי עליך גם מה שהפקיר בכלל נכסי כיון דיכול לחזור בו וברשותו הם כמו התם בכולן לישני דדעתו אמה שנתן לראשון אבל אכתי לא דמי להתם דהא התם אינו יכול לחזור בו מראשון ואפ"ה אמרינן דדעתו גם אמה שנתן לראשון וע"כ היינו משום דלישנא דוכולן משמע הכי ולאידך לישנא שפי' הרא"ש וכן הר"ן ז"ל דמיירי בב' עבדים ג"כ יש לחלק דהתם שאני כיון דהמתנה לראשון לאו כלום היא ואינה יכולה להתקיים מש"ה אמרינן דבמתנה לשני דעתו גם אזה שנתן כיון דלא יצא מרשותו כלל אבל הכא אחר שהפקיר מסתמא אין דעתו לחזור בו וכי נדר אח"כ י"ל דאין דעתו על מה שהפקיר וע"כ צ"ל דלא משמע ליה להש"ס לחלק בהכי. ופי' רש"י ז"ל בזה שפי' דאמתנה קפריך אינו מובן ודו"ק:
תניא המפקיר את שדהו כל ג' ימים יכול לחזור בו כו' עד סוף שמעתין. ופי' הרא"ש והר"ן ז"ל לכולא שמעתין בשיטת ר' יוחנן אליבא דר' יוסי דלא הוי הפקר עד דאתי לרשות זוכה ומש"ה פריך רישא רבנן דאחר ג' אינו יכול לחזור בו אפי' קודם זכיה וסיפא דמופקרת ליום כו' אתיא כר' יוסי דיכול לחזור בו קודם זכיה ובהא דתוך ג' יכול לחזור בו כתב הרא"ש ז"ל לחד לישנא דדוקא בתורת חזרה אבל בתורת זכיה גם תוך ג' הוי הפקר והר"ן ז"ל כתב דאפילו לאחר זכיה יכול לחזור בו וכ"כ הרא"ש ז"ל לאידך לישנא. ולפ"ז קשה אמאי לא מוקי כולה כר' יוסי ורישא דאחר ג' אינו יכול לחזור בו היינו אחר זכיה אבל קודם זכיה יכול לחזור בו לעולם ותוך ג' אפי' אחר זכיה יכול לחזור בו וי"ל דא"כ פשיטא דאינו יכול לחזור בו כיון דכבר זכה בו אחר ומשני עולא דכולה רבנן היא ובהפקר לזמן דלא שכיחי מודו רבנן דקודם זכיה יכול' לחזור בו ולא נפיק מרשותו עד שיזכה בו אחר או אפי' הוא בעצמו בתורת הפקר אז יש לו דין הפקר וכמ"ש הר"ן ז"ל לר' יוסי דאפי' זכה הוא עצמו בתורת הפקר הוי ליה דין הפקר ולקמן יתבאר שיטת התוס' ז"ל בזה ולפי מאי דקאמר עולא דבהפקר לזמן מודו רבנן א"ש הא דבהפקר לזמן דלאחר הזמן חוזרת לרשותו מאליה ולכאורה מידי דהוי אהקדש לזמן דבקדושת הגוף לא פקעה בכדי וה"נ כיון דאיסתליק רשותו לגמרי במה תחזור אליה וכמו בגרושין היום אי את אשתי ולמחר את אשתי דאין חוזרת לרשותו אבל לעולא ניחא דלא איסתליק רשותו עד שיזכו בו בתורת הפקר ומש"ה כל שלא זכה בו חוזרת לרשותו:
אבל ר"ל משמע דס"ל דלרבנן אפי' הפקר לזמן אינו יכול לחזור בו וצ"ל לדידיה דשדה שאני דאשכחן ביה חזרה מאליה בשדה מקנה וכמ"ש לעיל בשמעתא דנטיעות כו' ומש"ה מוקי לרישא נמי כר' יוסי והא דאחר ג' אינו יכול לחזור בו הוא מדרבנן שלא לישתכח תורת הפקר וגבי שנה ושבוע כיון דלא שכיחי אוקמוה אדאורייתא וכמ"ש רש"י ז"ל ופריך אי הכי אפי' תוך ג' נמי וכמ"ש הרא"ש ז"ל ומשני מפני הרמאים וכתב ז"ל דלרבנן נמי ע"כ צ"ל טעמא דתוך ג' יכול לחזור הוא מפני הרמאים ואליבא דעולא דלר"ל יש לומר דלרבנן גם תוך ג' אינו יכול לחזור בו כיון דמדאורייתא הפקר הוא לא אפקוה מדין תורה מפני הרמאים ופטור מן המעשר אלא דלפי' הר"ן ז"ל לעיל דתוך ג' חוזר בו אפי' לאחר זכיה א"כ לר"י נמי הוי הפקר מה"ת ואפ"ה מפני הרמאים אמרו דלא הוי הפקר וה"ה לרבנן אבל לפי' הרא"ש ז"ל לעיל דאחר זכיה אינו חוזר בו אפי' תוך ג' שפיר מצינן למימר לר"ל דלרבנן אינו יכול לחזור בו כלל אפי' תוך ג' והקשה הרא"ש ז"ל לר"י מאי ירויחו הרמאים דהא חייבים לעשר מה"ת והיינו לפי שיטתו דלא תיקנו דאין יכול לחזור בו אלא בחזרה בעלמא אבל ע"י זכיה פטור מן המעשר וא"כ מאי ירויחו הרמאים הא מ"מ חייבין במעשר ותירץ דלמאי דתיקנו חכמים דאין יכול לחזור בו הוי הפקר ב"ד ופטור מן המעשר מה"ת ויש לדקדק לפ"ז אין חילוק בהפקר בין רבנן לר' יוסי דאחר ג' לתרווייהו אין יכול לחזור בו והפקר הוא מה"ת ובתוך ג' לתרווייהו יכול לחזור בו ולא הוי הפקר וא"כ במאי פליגי רבנן ור"י במתניתין דתוך ג' לרבנן נמי יכול לחזור בו ואמאי שרי במודר הנאה ולאחר ג' לר' יוסי נמי הוי הפקר גמור ואמאי אסר ר' יוסי במודר הנאה אלא דמתניתין תיקשי לכ"ע דהא מיירי לאלתר ולכ"ע יכול לחזור בו ולא יצא מרשותו ומ"ט דרבנן דשרו במודר הנאה וי"ל דתקנתא דמפני הרמאים לא שייכא אלא בשדה שעושין רמאות להפקיע ממעשר ולהכי תיקנו בזה דיכול לחזור בו תוך ג' אבל בשאר מילי לא עבדו תקנתא והוי הפקר מיד אלא דהרא"ש ז"ל לעיל לא כתב כן ויתבאר עוד לקמן בשיטת התוס' ז"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |