אילת השחר/נדרים/מג/ב
כל הנודר אין דעתו על מה שהפקיר. יש לעיין אם לפי סברא זאת גם באומר הרי זה מתנה לפלוני, ג"כ אמרינן דהנודר אח"כ אין כוונתו לאסור מה שאמר, דזה יהיה מתנה לפלוני אע"ג דהפלוני לא קנה בזה עדיין.
ר"ן ד"ה תניא. דמשום דהפקר פטור מן המעשר היו הרמאין מפקירין שדותיהן כדי להיפטר והיה דעתן בשעת הפקירן שיחזרו בהן ויזכו בהן ונמצא שלא היה הפקירן אלא להערמה בלבד. יש לעיין אם כוונתו לחזור ולעשות מעשה זכיה, א"כ הא באמת הוי הפקר ממש, אלא דמ"מ חז"ל לא רצו שיערים לפטור ממעשר אעפ"י דעפ"י דין זה באמת פטור, וא"ש מה שכתב אח"כ דהוצרכו לומר דאם יזכו בהם לא יהיו כזוכים מן ההפקר, היינו דתיקנו דלא יהיו כזוכים מן ההפקר, וכן א"ש מה שהוסיף דגם הוצרכו לומר שאחרים שיזכו לא יועיל אע"ג דאם זכו אחרים הא לא שייך הערמה, היינו כיון דעפ"י דין הם זוכים מ"מ הוצרכו לתקן שגם הם לא יהיו זוכים ויכול לחזור. אלא דלפי"ז צ"ע למה הם רמאים, הא הם רק מערימים, דמצד הדין הם באמת פטורים, גם צ"ע מ"ש מהא דמכניסין דרך גגות וקרפיפות דלא עושין איסור, אלא דחסידים הראשונים היו מדקדקים להתחייב והם לא כדורות הראשונים כמבואר בגיטין דף פ"א, וכן צ"ע מש"כ הר"ן אח"כ דג' ימים הראשונים איכא למימר דלא מדעתייהו מפקרי אלא להערמה, למה זה לא מדעתייהו, הא שפיר הוי מדעתייהו, דהא זה באמת הפקר ממש מדינא.
ובעיקר מבואר להדיא בר"ן לקמן (מ"ד ע"ב ד"ה אי הכי) דהפקירן אינו הפקר כלל מדינא, ולכן כל ג' העמידו על הדין תורה דאינו הפקר כלל.
ולפי"ז צ"ע מה שכתב שהוצרכו לומר שהזוכין לא יהיו כזוכין מן ההפקר וגם אחרים לא יהיו כזוכין מן ההפקר, דהא זה מעיקר הדין, וע"כ כוונתם דמה"ת לא היה לחוש שמתכוין לרמות, אבל משום דיש רמאים הוצרכו לומר דאולי הוא מן הרמאין ולתקן שלא יהיה כזוכה מן ההפקר.
רא"ש ד"ה מכאן ואילך. וי"ל שהוא ירא וכו'. בשו"ת רעק"א (ח"א סי' קמ"ה) הוכיח מהרא"ש כאן ומדברי הרבינו פרץ המובא בב"י דא"א להפקיר רק ההשתמשות, והנה ודאי מי שיש לו רק קנין על יום יוכל להפקירו, אבל להפקיר רק זכות מיוחד אפשר דלא שייך, וברעק"א תמה שם דלמה לא יוכל להפקיר כמו למכור, וראייתו מהרא"ש אפשר לדחות, דהרא"ש הא מיירי על הברייתא דמיירי לענין אם חייב להפריש תרומות ומעשרות, ובודאי אם יפקיר להשתמשות לא שייך להיפטר ממעשר [רק הי' שייך להפקיר לענין שאם יזכה באותו יום יוכל לאכלו, ואם ישאר חוץ לאותו יום יחזור אליו דהו"ל כקנין אחריך].
ר"ן ד"ה תניא המפקיר. היו הרמאין מפקירין שדותיהן וכו'. יש לעי' אם הכונה דבאמת הרמאין אינן חושבין כלל להפקיר וחושבין תיכף לחזור, דהיינו דאין כאן כלל הפקר מצד הדין רק אומרים שמפקירין, וצריך לומר דהוי דברים שבלבו ובלב כל אדם שיתכן שאינו מכוין להפקיר, ואז אם אליבא דאמת אינו רוצה להפקיר לא הוי הפקר מה"ת וחייב במעשר ויש כאן רמאות ממש, ותקנת חכמים היתה שלכל אדם לא יועיל ההפקר תוך ג' כיון שישנם כאלה שאליבא דאמת הפקרם אינו הפקר, וזה שלא מהני הזכי' של בן אדם אחר, כתב הר"ן או משום דאי יועיל הזכי' לגבי אחר גם הרמאי יזכה בעצמו, ולא ישמע מה שאומרים דלא מהני זכי' בעצמו לענין שיפטר ממעשר, דלולא זאת אין לנו לחשוש דהרמאי יפקיר ויכוין לחזור, דכיון דנימא לו דכשיחזור ויזכה חייב במעשר, שוב לא כדאי לו לעשות הפקר, אלא דחיישינן דלא ישמע בקולינו.
והטעם השני שכתב הר"ן ז"ל הוא שכיון שנהגו הרמאין כל תוך ג' שאינו מבורר אם באמת רוצה להפקיר, וטעם זה צריך ביאור דהא כיון דתיקנו דאינו יכול להפקיר אם חוזר וזוכה בתוך ג', מה יש לחשוש יותר, ויתכן דאולי לא ידע הרמאי התקנה והוא יחשוב שמהני ההפקר להיפטר, ולכן צריך להיות מצד הדין שלא יהי' הפקר, ואע"ג דגם אחר שתיקנו דיכול לחזור אף לאחר שזכה בו אחר, מ"מ יחשוב שאפשר להיפטר ומה הרויחו בזה, צ"ל דאיה"נ דלא היתה כאן תקנה, אלא מחמת דיש כאלה שמערימין ואין מפקירין, בשביל זה כל ג' ימים אין ידוע אם באמת נתכוין להפקיר ממש ולכן מהני חזרה, ואע"ג דמ"מ מידי ספיקא לא נפקא, ולמה יוכל לחזור ולהוציא מן המוחזק שזכה, אפשר דהוי כספק הפקר, דמבואר בר"ן לעיל (דף ז') דפשיטא לי' דלא מהני להחזיק, אבל יותר נראה דמחמת זה שוב הוי תקנה דלא יועיל ההפקר באופן כזה שלא נתברר, ולכן לא יוכל אף מי שאינו רמאי.
יש לעיין אם זכה בו אחר בתוך ג' אם יוכל לחזור דוקא בתוך ג', או כל שזכה תוך ג' כבר לא יועיל כלל, ומלשון הר"ן משמע דרק תוך ג' יכול לחזור, ולפי"ז אם זכה אחר תוך ג' ועבר ג' קנה שפיר, וא"כ כשהוא עצמו זכה בתוך ג' ואח"כ כשעובר הג', נימא ג"כ דהתברר דהוי הפקר כיון שלא חזר בתוך הג', ואם נימא לו דכיון דזכית בתוך ג' אין זה הפקר, הוא יאמר מ"ש מזכה בו אחר ועבר ג' דמהני זכייתו וה"נ, וצ"ל דזכה בו הוי כאילו חזר בו, ונמצא דהוי כחזר בתוך ג', ובחזר בתוך ג' הא אף בזכה בו אחר הוי שפיר חזרה ובטל ההפקר.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |