קרן אורה/נדרים/מג/א
ר"ן בד"ה אמר ר"י בר"ח כגון שנדרו הנאה זה מזה כו' וכתב דקמ"ל דכל הני נמי לא גריע מוויתור ויש לדקדק מאי קמ"ל הא שאלה כבר תנן לה לעיל דאסור לר"א והלואה ודאי לא גריע משאלה דמה שאלה דחוזרת בעיניה אסור כ"ש הלואה דלא הדרא בעיניה ומקח נמי תנינא לעיל דלוקח ביוקר ועוד דמשמע מדבריו ג"כ דמקח בזבינא חריפא ג"כ בכלל וויתור הוא כמ"ש התוס' ז"ל לעיל וכבר כתבתי לעיל דלא משמע כן בגמ' לעיל גבי הא דפריך לשמואל דאמר הלוקח כלי כו' ונאנס בידו חייב דהנאת לוקח הוא משמע דהנאה גמורה היא. ויש לדחות דאע"ג דכל הנאה של לוקח הוא מ"מ אין זה אלא וויתור דהא בשאלה נמי חייב באונסין בשביל שהנאה שלו ואפ"ה הוא בכלל וויתור ולדברי הר"ן ז"ל מוכח מכאן דוויתור אסור מה"ת לר"א מדגזרינן לשאול אטו להשאיל וכן כולהו ומלשאול אטו להשאיל ע"כ צ"ל כן דשאלה לכ"ע לא הוי אלא וויתור ולמ"ש תוס' ז"ל דגזירה זו היא גזירה דשכירות יש לדחות דכולהו חדא גזירה היא:
משנה קונם שדי שאני חורש בה ופירשו הר"ן והרא"ש ז"ל דאפרה קאי וברישא הוא אסור לחרוש בה ובסיפא הוא וכל אדם אסורין לחרוש בפרה זו אבל מלשון הירושלמי משמע דאשדה קאי דאסר עליו השדה לחרוש בה וברישא הוא לבדו אסור לחרוש שדהו ואחרים מותרים ובסיפא ע"י כל אדם אסור לחרוש שדהו בין ע"י פרה זו בין ע"י פרה אחרת והכי משמע לישנא דקונם שדי כו' והרא"ש ז"ל בפי' גרס בסיפא דהוא מותר וכן כתב הטור ז"ל. אבל בפסקיו כתב כגרסת הר"ן ז"ל וכן עיקר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |