קרן אורה/נדרים/לג/ב
גזירה שלא ליפרע משום ליפרע ובכתובות מסיק נהי דהנאה לית ליה כיסופא מיהו אית ליה כמו שהביא הר"ן ז"ל והיה נראה להוכיח משם דאין לחלק אליבא דחנן בין בע"ח דוחק לבע"ח שאינו דוחק דאי נימא דטעמא דחנן הוא משום דמצי מפייס ליה א"כ מנ"ל דלענין מודר הנאה ס"ל לחנן דלאו הנאה היא דלמא הא גופא הנאה היא דכסיפא ליה מלתא לפייסו כי היכי דאמרינן לרבנן דהויא הנאה אע"פ שהלוהו ע"מ שלא לפרוע אבל אי נימא דלחנן בכל גוונא פטור משום דהוי מבריח ארי בעלמא ובכל גוונא אפי' בבע"ח דוחק א"ש דלחנן לא מיחשב הנאה כלל כיון דאין זה אלא שמירת הנזק ולא מטי הנאה לידו אבל רבנן ס"ל דאין זה מבריח ארי וחשיב כמאן דמטי הנאה לידו א"כ אפי' הלוהו ע"מ שלא לפרוע מיחשב הנאה דמ"מ כסיפא ליה מילתא וי"ל דהיינו טעמא של חילוף הסוגיות דסוגיא דהכא ס"ל דלא חשיבא הנאה אלא אם מחויב לשלם והיינו דמוקי לה כחנן אע"ג דטעמיה דחנן משום דמצמצמא נפשא או בבע"ח משום דמצי מפייס ליה לא חיישינן לכסופא דמלתא לענין מודר הנאה אבל בכתובות ס"ל דטעמיה דחנן הוא משום דהוי מבריח ארי וה"ה לענין מודר הנאה לא מטי הנאה לידיה אבל לרבנן דלא ס"ל טעמא דמבריח ארי וכמאן דמטי הנאה לידיה דמי שפיר קאמר דלדידהו אפי' לוה ע"מ שלא לפרוע חשיבא הנאה משום דכסיפא ליה מלתא ועיין רשב"א ז"ל שכתב בשם יש מפרשים הא דאמרינן הכא דיהיב על מנת שלא לפרוע היינו דזה שפרע בשבילו פרע ע"מ שלא לפרוע ממנו ע"ש באורך ודחה פי' זה בטוב טעם:
ר"ן בד"ה פרוטה דרב יוסף לא שכיח כו' ומיהו כיון דאפשר כו' עי' לח"מ פ"ו מהל' נדרים שהקשה לד' הרמב"ם ז"ל שפסק כרב יוסף דשומר אבידה שומר שכר הוי והכא פסק דפרוטה דרב יוסף לא שכיח ולפי שעה אישתמיט ליה דברי הר"ן ז"ל בשמעתין ועיין תוס' ז"ל בב"ק ובב"מ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |