קרן אורה/נדרים/ו/ב
בעי רב פפא יש יד לקדושין כו' פי' הרא"ש ז"ל דמיבעי ליה משום דקדושין לשון הקדש הוא דאסר לה אכ"ע כהקדש ולפירושו יש לדקדק התינח היכא דאמר בלשון מקודשת. אבל אמר מאורסת מאי איכא למימר וכמ"ש התוס' ז"ל בקדושין גבי חצייך מקודשת לי ע"ש ועוד אי מטעם יד דומיא דנדרים מיבעי ליה מאי קאמר הש"ס או דלמא ואת חזאי קאמר בלא"ה נמי הוי יד כי היכי דאיצטריך קרא בידות נדרים אע"ג שאין להם כוונה אחרת וכן הקשו בתוס' ז"ל:
והר"ן ז"ל כתב דמיבעי ליה אי ילפינן במה מצינו מנדרים. וגם זה קשה היכי שייך למילף קדושין מנדרים במה מצינו האיכא כמה פירכי. וגם לדבריו ז"ל יקשה מאי קאמר א"ד ואת חזאי קאמר ועוד הקשו התוס' והר"ן ז"ל הא פשיטא לן לעיל בגיטין דיש יד ולא פליגי אלא ביד שאינו מוכיח ומ"ש התוס' למילף בגיטין מדאיתקש יציאה להויה לא הבנתי דלא שייך היקשא בזה כיון דטעמא דקדושי הוא משום דהוי לשון הקדש והיכי מצינן לאקושי גירושין להא ובלא"ה לא ניחא להו להתוס' ז"ל בזה ע"ש. והר"ן ז"ל תירץ דגיטין שאני כיון דיש מעשה דנתינת הגט אין שם יד מוכיח אלא עיקר מוכיח ואכתי תיקשי לרבנן דס"ל דבגט מהני אפילו יד שאינו מוכיח מנ"ל דיש יד בגיטין. וע"כ צ"ל דהא דקרי לה יד בגיטין הוא שם המושאל וכמש"ל דאין זה ענין לידות נדרים וכן כתבו התוס' ז"ל ג"כ דלשון ידים בגיטין לאו דוקא אלא דאכתי קשה מהא דמכשיר שמואל בגיטין וקדושין אפילו לא אמר לי או ממני וזה ודאי יד הוא כדפריך הש"ס ומי מיבעי ליה לרב פפא כו' ובגיטין מנ"ל ואין להקשות משם לדברי הר"ן ז"ל שכתב דאם נתן לה פרוטה קדושין ממש הם והתם הא נתן לה פרוטה ז"א דלענין דלא נימא ואת חזאי קאמר דמהני מה שנתן לה פרוטה. אבל להא דלא אמר לי לא מהני נתינת הפרוטה דאכתי דלמא לאחר קדשה וע"כ צ"ל דבלא ממני בגרושין ג"כ לא הוי יד דומיא דנדרים כיון דהגט נכתב כתיקונו והנתינה הוא העיקר וקרי לה יד מפני שהוא סניף להעיקר וגם לענין קדושין נראה עיקר דאין זה ענין לידות נדרים. כיון דהכא נמי איכא מעשה נתינת הכסף או השטר ומש"ה לא קמיבעי ליה אלא משום דלמא ואת חזאי קאמר אבל בלא"ה ודאי הוי קדושין ולא גרע מהיה מדבר עמה על עסקי קדושין דלא בעינן אמירה כלל וכן כתבו התוספות ז"ל בע"א והיינו דסמך בעיא זו לפלוגתא דר"י ורבנן בגיטין והכל ענין אחד הוא ולאו מסוג ידות נדרים הם אלא מספקא ליה אי חיישינן לפרש דבריו בענין רחוק כמו ואת חזאי ומש"ה קרי לה יד כיון שאין הדבור מבורר ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' אישות ומה שדקדק הלח"מ ז"ל שם דהא הוי את"ל ז"א דלמסקנא דשמואל מיירי דאמר לי לא מיירי כלל מיד ורב פפא הוא דס"ד הכי:
גמ' יש יד לפאה כו' הכא לא מסיק הש"ס א"ד הדין למלתא אחריתא ולכאורה הכא ניחא בלא"ה דדמי לנדרים דאין בהו אלא דבור בעלמא ואי לא איתקש לקרבנות לענין ידות ממילא לא הוי פאה אע"ג דליכא פירושא אחרינא אבל מדברי הרא"ש ז"ל נראה דהוי גרס הכא א"ד והדין לנפקותא בעלמא והתוס' ז"ל ג"כ כתבו דמספקא ליה במשמעותא דהדין והיינו כשיטתם גבי קדושין כיון דאמר תחלה הדין אוגיא להוי פאה אי לאו דאיכא פירושא אחרינא בוהדין ודאי הוי פאה וכן גרס הש"ס לקמן גבי צדקה וכבר כתבתי לעיל מאי דקשיא ליה א"כ מאי מספקא ליה תו בהקישא הא ספק אחר הוא ועוד קשה לי איפכא אמאי קרי לה יד לכל הני הא התפסה גמורה היא כמו מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני דמתפיס בחבירו הוא ולאו מטעם יד ועיין בשבועות בזה גבי פלוגתא דאביי ורבא במתפיס בנדר ושבועה והר"ן ז"ל שם באורך. אלא דאם מטעם מתפיס הוא א"כ אמאי פשיטא ליה להש"ס בוהדין נמי דצדקה עצמה היא ומנ"ל כיון דלא איתקש לקרבנות ובקרבנות הוא דכתב רחמנא התפסה אבל לא בצדקה ועוד אטו מיירי הכא דוקא תכ"ד כמו בואני דנזיר אבל הכא לא מטעם התפסה אלא אם יש יד לצדקה השניה קדושה לעצמה ונפקא מינה לענין אם נשאל על הראשונה השניה בקדושתה קיימא וע"כ צריך לחלק בין ואני דנזיר דהוי התפסה ובין הדין דשמעתין דלאו מטעם התפסה אתינן עלה:
וראיתי במל"מ ז"ל פ"א מהל' מתנות עניים שכתב דכל הני דשמעתין מטעם התפסה הוא ובעינן דוקא תכ"ד וכתב כן לענין חקירתו שם גבי פאה אם הפריש פעם אחת כשיעור אם יכול לעשות עוד איזה ערוגה פאה ואיפשיטא ליה מדברי הר"ן ז"ל שכתב דמיירי הכא דאוגיא ראשונה היתה בה כשיעור ואפ"ה יכול לעשות עוד אוגיא אחת פאה וש"מ דיכול לעשות כל השדה כולה פאה ובדעתו הדבר תלוי ולא דמיא לתרומה ומעשרות שאם הפריש פעם אחת כשיעור שוב אינו יכול לעשות תרומה אחרת אבל פאה בדעתו הדבר תלוי וכל כמה שרוצה לעשות פאה עושה אפילו כל שדהו וע"ז כתב לדחות דהכא מיירי ע"כ תכ"ד וככל התפסה. וא"כ הוי כמו שהפריש בבת אחת לשני האוגיות ולא הבנתי דבריו ז"ל דא"כ היכי מוכח מינה דעושה כל שדהו פאה דממה שיכול להוסיף על שיעור אחד מס' בפעם אחת אכתי לא מוכח דיכול לעשות כל שדהו ועוד דהא מתניתין הוא הכל לפי רוב הענוה ולפי גודל השדה ופשיטא דיכול להוסיף על ס' בפעם אחת אלא ע"כ עיקר הוכחת הש"ס דעושה כל שדהו פאה לדברי הר"ן ז"ל הוא כמ"ש כיון דיכול לעשות פאה שנית אחר הפרשה כשיעור ש"מ דאין לה שיעור ויכול לעשות כל שדהו פאה ושפיר מוכח מדברי הר"ן ז"ל דיכול לעשות פאה אפילו אחר שהפריש כשיעור כבר וזה ברור ודו"ק:
ובזה א"ש מה דלא מיבעי להו להש"ס אי יש יד לתרומה בכה"ג הדין כלכלה ליהוי תרומה והדין דהא תכ"ד יכול להוסיף בתרומה דהיינו בבת אחת ובבת אחת לא קמיבעי ליה ולאחר שהפריש כבר תרומה כשיעור אינו יכול להפריש יותר דכבר נעשה פטור וחולין ובעיקר דברי המל"מ ז"ל אין כאן מקומו להאריך בזה אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בהל' מתנות עניים משמע דכל אלו התפסה הם עיין שם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |