קרן אורה/נדרים/ד/ב

קרן אורה נדרים ד ב

דף ד' ע"ב

גמ' והרי חטאת יולדת כו' כבר דקדקו המפרשים ז"ל דהא איבעי לן בר"ה אי אשה קאי בבל תאחר ולפי מאי דמשמע מדברי התוס' דחטאת נזיר עובר בבל תאחר מיד אחר השלמת נזירותו ה"נ י"ל בחטאת יולדת אם לא הביאה בזמנו עוברת מיד בבל תאחר ובכה"ג לכ"ע אשה נמי בבל תאחר דע"כ לא מיבעי להו אלא בבל תאחר דרגלים משום דאשה לא מיחייבא בראיה אבל בל תאחר כזה לעבור מיד ודאי אשה נמי בכלל ועיין בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ד מהלכות מעשה הקרבנות שלא נתבאר בדבריו שם דין חטאות ואשמות של חובה לענין בל תאחר ע"ש:

תוס' בד"ה והרי חטאת יולדת כו' תימא אמאי לא איצטריך היקשא לחטאת יולדת כצ"ל והא גופא קשיא להו מנ"ל דחטאת יולדת קאי בבל תאחר דהיא נמי לא דמיא לכלל שאר חטאות אבל צריך לדקדק מאי נפקא מינה בבל תאחר דחטאת יולדת הא על עולתה ודאי קאי בבל תאחר דבכלל עולה דמתפיסה בנדר היא ואם הביאה עולתה בלא חטאת גם בעולה לא יצתה וממילא עברה בבל תאחר ומלקות בלא"ה ליכא אבל התוס' בריש זבחים ומנחות כתבו דבדיעבד כשר אם הביאה עולה קודם חטאת ע"ש ומ"מ י"ל דחטאת יולדת פשיטא ליה דעבר בבל תאחר בק"ו מעולתה דעיקר הכפרה היא החטאת אבל בחטאת נזיר אם גילח על אחת משלשתן יצא יש לומר דעל חטאת לא קאי בבל תאחר וה"ה דהוי מצי למיפרך מחטאת מצורע דג"כ לא לכפרה אתיא:

גמ' ל"ל היקשא תיתי במה מצינו וכתב הר"ן ז"ל הא דלא פריך לעיל גבי ידות תיתי במה מצינו והתוס' ז"ל דקדקו מבל יחל ובל תאחר ולדברי הר"ן ז"ל יש לומר דבל תאחר לא מצינו למילף במה מצינו דלא דמיין להדדי וכמ"ש הר"ן ז"ל לעיל ובל יחל אין לחייב בלאוי יתירא במה מצינו ומ"ש דידות למלקות מייתי להו ואין עונשין מן הדין עיין מל"מ ז"ל בפ"ב מהלכות נזירות והרא"ש ז"ל כתב דמה מצינו לאו דוקא אלא היא היא דהיינו נדרי עינוי נפש עצמן וכן כתבו התוס' ז"ל ג"כ אלא שיש איזה חסרון בדבריהם ז"ל ולפ"ז משני דה"א כיון דאית ליה קיצותא לא הוי עינוי נפש קמ"ל היקשא דגם זה עינוי נפש הוא וקשה קצת הא היקשא לאו מיותר הוא דאיצטריך לשאר דברים ואכתי מנ"ל דעינוי לזמן הוי עינוי נפש ובנדרים גופייהו מנ"ל וצ"ל דבתר סתמא דלישנא אזלינן. ובנדרים כיון דסתם נדרים לית ליה קיצותא ממילא אפילו אם פירשה קצבה. האב והבעל מיפר אבל נזירות דסתמא אית ליה קיצותא אימא לא מצי מיפר כיון דע"פ הרוב לא תבוא כ"כ לעינוי נפש קמ"ל. ועיין לקמן פרק ואלו נדרים גבי פלוגתא דר"י ורבנן בניוול דחד יומא. ומכאן יש להוכיח קצת דלא כשיטת הרמב"ם ז"ל דהאב מיפר כל נדרי בתו אפילו שאין בהם ע"נ דא"כ למה הוזכר כאן האב הא בלא היקשא ידעינן דהאב מיפר נזירות בתו דמ"ש משארי נדרים ודו"ק:

רש"י בד"ה שהנזירות חל על נזירות כו'. פלוגתא דר"י ור"ל עכ"ל. ודבריו תמוהין. ועיין ק"ע בריש נזיר:

גמ' אמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני אוכל לך אבל מודרני ממך לחוד לא משמע איסור כלל ופריך עליה מברייתא דתני לה בתרתי איסורי ובעי לשנויי דבד"א קתני ופריך מברייתא אחריתא דתני ברישא שאני אוכל לך אסור דתו ליכא לפרושי בד"א קתני דשאני אוכל לחודייהו גם שמואל מודה דאסור כמ"ש הרא"ש והר"ן והתוס' ז"ל ומשני וכבר אמר כו' ורש"י ז"ל פירש דכבר אמר היינו נמי כמו בד"א ושאני אוכל לך לחוד ג"כ מותר ולישנא דהש"ס לא משמע כן ויש גימגום בלשון התוס' ז"ל ג"כ בזה ע"ש ודחי הש"ס להני שינויי מהא דתני אסור אסור ובעי לאוקמי מלתא דשמואל לחומרא בתרי אוקימתות חדא דוקא בשאני אוכל לך הוא דחבירו מותר אבל מודרני ממך לחוד שניהם אסורים כריב"ח ופריך עלה מהריני עליך חרם ומסיק דריב"ח במודר אני לך קאמר דשניהם אסורים אבל מודרני ממך הוא אסור וחבירו מותר ותו ליכא לאוקמא להא דשמואל בהא ומוקי לה דבשאני אוכל לך הוא דאינו אסור אלא באכילה אבל מודרני ממך לחוד אסור אפילו בהנאה ודחי הש"ס דמשמע דשמואל לאקולי אמודרני ממך אתי. והדר הש"ס לקמייתא דמודרני ממך לחוד מותר משום דהוי ידים שאין מוכיחות מודר אני ממך דלא משתעינא והדק"ל מברייתא דלעיל ותירץ הר"ן ז"ל דאתיא כרבנן דס"ל ידים שאינן מוכיחות הוין ידים וכן כתב הרא"ש ז"ל. עוד כתב הר"ן ז"ל דאסור לדבר אתו והרא"ש ז"ל לא ניחא ליה בזה דא"כ דהוי מוכיח יותר לדיבור גם למ"ד ידים שאינן מוכיחות הוין ידים אמאי אינו אסור בדיבור. ופריך הש"ס מאי דוחקיה דשמואל לאוקמא למתניתין כר"י אמאי לא כרבנן דהוין ידים ומתניתין תרתי קתני וכמו שפירש רש"י והרא"ש ז"ל ומשני דא"כ שאני אוכל לך למה לי שאני אוכל לחודיה נמי הוי יד שאין מוכיח אלא ש"מ דמתניתין ס"ל דיד שאינו מוכיח לא הוי יד ולא הוי יד מוכיח אלא בתרוויהו מודרני ממך שאני אוכל לך ואפ"ה לא הוי אלא יד וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפסקיו ויש לדקדק לפי זה תיקשי בברייתא אמאי קתני שאני אוכל לך אסור כיון דברייתא ס"ל דידים שאינן מוכיחות הוין ידים א"כ שאני אוכל לחוד נמי אסור וכדקשיא ליה לשמואל במתניתין וכן הקשה הרשב"א ז"ל ותירץ כיון דתני התם דמודרני ממך לחוד אסור ממילא ידענא דשאני אוכל לחוד ג"כ אסור ולהכי לא חש לדקדק אבל במתניתין הוי ליה למידק כיון דאיכא למיטעי ולפי מסקנא זו יש לומר דשאני אוכל לך לחודיה ג"כ לאו כלום הוא לר' יהודה דס"ל ידים שאין מוכיחות לא הוין ידים וברייתא דלעיל ס"ל דהוין ידים וא"ש מתניתין דדוקא באומר תרווייהו הוא דהוי יד דאי נימא דשאני אוכל לך לחוד ג"כ הוי יד א"כ למה הוזכר כלל מודרני ממך אי לא הוי תני לה כלל ג"כ הוי שמעינן דלא הוי יד וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו והא דכתב בפירושו דשאני אוכל לך לחוד לכ"ע אסור היינו למאי דס"ד דמודרני ממך לא הוי יד כלל אפילו שאין מוכיח. הוה זה שאני אוכל לך עדיף ועכ"פ יד מיהא הוי אבל למסקנא דמודרני ממך הוי יד שאין מוכיח ה"ה דשאני אוכל לך הוי יד שאינו מוכיח. וכן משמע מברייתא דתני תחלה מודרני ממך אסור ואח"כ שאני אוכל לך ואי שאני אוכל הוי יד מוכיח מאי קמ"ל אלא ודאי גם שאני אוכל הוי יד שאין מוכיח אבל להך שינויא דברייתא נמי אתיא כר"י והא דתני אסור גבי מודרני ממך היינו לדבר ולישא וליתן עמו ע"כ צריך לומר דשאני אוכל לך הוי יד מוכיח והוא לחודיה אסור לכ"ע:

ומהא דר"ע היה חוכך להחמיר במנודה אני לך היינו ג"כ מנודה שאני אוכל לך וכמ"ש הר"ן ז"ל לקמן א"כ לכאורה מוכח מינה דשאני אוכל לך לחוד לא הוי יד דאל"כ תיפוק ליה משום שאני אוכל לך אבל אין זה ראיה דמנודה שאני אוכל לך גריעא משאני אוכל לך לחוד וכמ"ש הר"ן ז"ל לקמן גבי משמתנא מינך:

והנה כל זה הוא להאי גירסא שאני אוכל לך אבל לגירסא שאיני אוכל לך ליכא לספוקי כלל בהא לפי מ"ש הר"ן ז"ל דשאיני אוכל לך לחוד היינו קונם שאיני אוכל לך א"כ בזה כ"ע מודים דאסור ומתניתין ג"כ אתיא שפיר דמתניתין מיירי בלא קונם ולפי גירסא זו א"ש טפי דוקיא דרבא דאי תרתי קתני. לך למה לי בשאיני אוכל לחוד סגי כיון דאמר קונם שאיני אוכל אלא ש"מ דחדא קתני והרמב"ם ז"ל כתב לגירסא זו שאיני אוכל לך עיין שם ובמפרשי דבריו:

ואכתי קשה לשיטת הרא"ש ז"ל שכתב דשאני אוכל לך לחוד לא אמר כלום כיון דהוא ז"ל פסק כרבא דאמר ידים שאין מוכיחות לא הוין ידים אפילו לרבנן דר"י א"כ אכתי תיקשי מברייתא דלעיל בתרתי חדא דשאני אוכל לך ע"כ משמע דהוי יד מוכיח:

ומודרני ממך ע"כ אסור בדבור דאל"ה ברייתא כמאן והוא ז"ל כתב בתרווייהו לקולא אבל כבר כתב בזה הרשב"א ז"ל לתרץ ברייתא דלעיל דמיירי במסרבין בו לאכול וגם בזה יתיישב מה שחזר בו בפסקיו ממה שכתב בפירושו דלמסקנא כיון דע"כ צריך לאוקמי במסרבין בו משום מודרני ממך ה"ה דשאני אוכל לך לא מהני אלא במסרבין בו אלא דכ"ז הוי ליה לבאר בפסקיו:

וכתבו הרא"ש והר"ן ז"ל דלמסקנא נמי לא אידחי הא דריב"ח במודר אני לך דמיירי דאמר מודרני לך מאכילה ולא הבנתי דהא משמע דאפילו אמר מודרני ממך שאני אוכל בלא לך לאו כלום הוא ואטו מודרני ממך מאכילה עדיף משאני אוכל או שאיני אוכל לאידך גירסא הן אמת דהרשב"א ז"ל כתב דמודרני ממך שלא אוכל או שאני אוכל בלא לך ג"כ הוי יד ע"ש שמיישב הסוגיא לפ"ז אבל הר"ן ז"ל כתב להדיא דבלא לך לא אמר כלום א"כ מ"ש מודרני ממך מאכילה ואין לאוקמי הא דריב"ח דאמר מודרני לך שאיני אוכל לך א"כ אמאי שניהם אסורים הא פירש שלא אוכל לך ונראה דמטעם זה השמיט הרמב"ם ז"ל הא דריב"ח וכן כתב הלח"מ ז"ל. ועוד יתבאר בזה לקמן גבי מנודה אני לך ר"ע היה חוכך כו' והתוס' ז"ל האריכו בשמעתין ויש עירבוב בלשונם ז"ל מטעות הדפוס:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף