קרן אורה/מנחות/לא/ב

קרן אורה מנחות לא ב

דף ל"א ע"ב

גמרא לא אמרן אלא בעתיקתא כו' ולא עתיקתא ממש אלא הא דלא אפיצן כו'. פירש"י ז"ל דישן מגניא הקריעה והיינו כי אפיצן דשחור הוא והוי כישן וחדתא היינו דלא אפיץ אם נתיישן ושחור הוא ג"כ אין לתפור ולפ"ז מאי קאמר ולא חדתא ממש הא בעינן חדש ממש ועתיקא הוא ל"ד והנימוק"י ז"ל פי' איפכא הא דלא אפיצן הוי כמו עתיקא שאינו חזק כ"כ ועומד ליקרע (וחתר) הא דאפיצן חזק הוא והוי כמו חדתא וגם לפי פי' יש לדקדק כנ"ל נהי דעתיקא ל"ד ואם לא אפיץ הוי כמו ישן שאינו חזק אבל חדש ממש בעינן והרמב"ם ז"ל פי' הא דלא אפיצן היינו שנתיישנו עד שאינו ניכר האיפוץ עי' בפי"ט מה' ס"ת ובכ"מ ז"ל שם ועי' בטור וש"ע י"ד ר"פ ובדברי האחרונים ז"ל שם ולפי' הרמב"ם ז"ל ניחא קושיית התוס' בד"ה הא דלא אפיצן. והי' נראה לתת טעם להאי מילתא דשנים יתפור ג' לא יתפור משום דאשכחן פרשה קטנה שבתורה שהיא פ"ה אותיות ובג' שיטין יש כדי פ' דשיטה היא ל' אותיות ג' למשפחותיכם וכי הגיע הקרע עד ג' שיטין הוי כנחלק פרשה אחת לשנים ולא מהני תפירה בעתיקא אבל בב' שיטין לא הוי הקרע הפסק כ"כ ומהני תפירה בכל גוונא ועי' בכ"מ שהביא דברי הריב"ש ז"ל דיותר מג' אל יתפור אפילו בחדתא. ודקדק כן מלשון הרמב"ם ולזה לא מצאתי טעם ע"ש. ובעי רב יהודה כו' בין דף לדף בין שיטה לשיטה מאי יש לומר דמיבעי' ליה אי צריך לתפור כלל קרע שבין דף לדף ובין שיטה כיון שלא הגיע לתוך הכתב אי דגאי על הא דשלש אל יתפור בין דף לדף מהו וכן פירש"י ז"ל ועי' בכ"מ ז"ל שם בדברי הרמב"ם ז"ל בפי' קמא ולפי גירסא זו א"ש דמיבעי' ליה תרתי דלאו בחדא גוונא הם ותרווייהו שלא בתוך הכתב אבל לפי גירסא זו בין דף לדף ובין תיבה לתיבה מאי וכמ"ש הנימוק"י קשה קצת כיון דמיבעי' לי' בין תיבה לתיבה כ"ש בין דף לדף ותרתי למה לי ועוד הא רב חננאל סתמא קא' קרע הבא בב' שיטין כו' משמע כל שנכנס לשיטין או בין אות לאות או בין תיבה לתיבה הוי דינא הכי ומנ"ל לחלק ולומר דבין תיבה לתיבה קיל ועי' בט"ז ובנקה"כ ס"ל הנ"ל ודוק:

שם גמרא מזוזה שכתב' שתים שתים כשירה. וקמ"ל אע"ג דכ"ת בעי לכל הפחות ג' תיבות בכל שיטה אבל מזוזה כשירה אפילו שתים בכל שיטה וה"ה אחת אחת אלא דאיבעי להו שתים שלש וא' מהו היינו שאין השיטין שוות מהו ופשיט לה כ"ש שעשא' כשירה וכשירה ובלבד שלא יעשה כקובה כו'. וצ"ל הטעם בפסול כקובה כו' משום דאין דרך כתיבה בכך ולאו כתיבה תמה היא ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה שפי' להא דשתים שתים היינו בשני דפים ע"ש. וקשה איך יפרש הא דשתים שלש ואחת לכולא שמעתין לא משמע בפי' ודין ב' דפין יתבאר לקמן דף ל"ג ועי' בי"ד סי' רפ"ח:

שם תוס' בד"ה ועושה פרשיותיו כו'. עיין במרדכי ובבה"ז:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף