קרן אורה/מועד קטן/כד/א

קרן אורה מועד קטן כד א

דף כ"ד ע"א

גמרא יתבו רבנן כו' אבל ששימש כו' חייב מיתה. לכאו' אין ענין הלכה זו לכאן וכש"כ הא דאמר רב פפא אסור איתמר ומשמע דר' יוחנן ומאי קמ"ל ר' יוחנן והלא ברייתא היא לעיל דאבל אסור בתשהמ"ט. ונראה דרבנן קאמרי משמיה דשמואל חייב מיתה אתי למימר בזה דלא תקשי עלי' דשמואל מת"ק דאסר בתשהמ"ט להכי קאמרי דתשהמ"ט חמיר איסורא דחייב מיתה ומודה שמואל בזה דצריך להחמיר אף בשבת ור"פ לא ס"ל הכי להכי קאמר להו אסור איתמר ומשמיה דר' יוחנן ואתא ר"י לאשמעינן דאפילו בשבת אסור כדאמר ר"י דברים שבצינעא נוהג וע' בירושלמי דמייתי התם עובדא דחד תלמיד שמע משמואל הא דאמר נת"ר רשות ועשה כן הלכה למעשה ואיקפיד עליו שמואל ומית והיינו דמייתי הכא מימרא דשמואל וכמש"כ:

שם גמרא אמר שמואל פח"ז חובה נת"ר רשות ורב אמר אף פריעת הראש רשות כו'. ומשמע דרב מודה נמי בנעילת הסנדל דרשות היא ולא נשאר לחובה כ"א זקיפת המטה וחזרת קרע וא"כ אין נפקותא כלל בהני פירושא שכתב לעיל דמר מפרש דבדברים של פרהסיא פליגי ומר מפרש בדברים שבצינעא כמש"כ התוס' לעיל דהא חזינן הכא דבכל מילי פליגי ובחזקת קרע ובזקיפת המטה אפילו מ"ד יש אבילות בשבת מודה דבשבת מחזיר הקרע וזוקף המטה כמש"כ לעיל בשם הרמב"ן ז"ל דהכי תניא בבריי' והנימוק"י כתב גבי הא דפליגי אי יש אבילות אי לא דפליגי בדברים של פרהסיא כמו נעילת הסנדל ולא הבנתי אמאי קרי לה דברים של פרהסיא הא כ"ע ס"ל דנעילת הסנדל רשות וע"כ היינו משום דהוי דברים שבצינעא וי"ל דס"ל דדברים שבצינעא לא הוי אלא כמו תשמיש ורחיצה שדרכן תמיד בצינעא אבל פריעת הראש ונעילת הסנדל הוי כעין פרהסיא אלא דא"כ מאי קאמר ליה רב יוסף לאביי מהא דאמר ר' יוחנן דברים שבצינעא נוהג דילמא דוקא בדברים שבצינעא ממש אמר דצריך לנהוג אבל בפריעת הראש ונעילת הסנדל מודה דאין אבילות וי"ל דהכי קאמר ליה כיון דאמר ר"י בדברים שבצינעא חייב לנהוג א"כ אפילו בפריעת הראש ונעילת הסנדל ג"כ יש לנהוג כן אע"פ שאינו חובה כ"כ ולפ"ז א"ש הא דקאמר ר"י אע"פ שאמרו אין אבילות בשבת. ולכאורה לענין מאי קאמר ר"י דאין אבילות על חזרת קרע וזקיפת סמטה הא לא איצטריך לאשמעינן דאפילו מ"ד יש אבילות מודה בהא כמש"כ לעיל בשם הרמב"ן ז"ל ובשארי דברים הא לר"י חייב לנהוג אבילות כיון דכולהו הוי דברים שבצינעא ודוחק לומר דקאי אפריעת הראש לחוד וכשמואל אבל לפי הנ"ל ניחא דר' יוחנן לא מחייב אלא בדברים שבצינעא ממש אבל בפריעת הראש ונעילת הסנדל מודה דרשות הוא ואין אבילות וא"ש נמי הא דאמר ר"י ל"ש אלא שאין לו מנעלין דמשמע מד' ר"י דרשות הוא ור"י הא אמר דדברים שבצינעא חיובא הוא וכן הקשה הריטב"א ז"ל וכתב דר' יוחנן לדבריו דשמואל קאמר ולפי' הנ"ל ניחא דבפריעת הראש ונעילת הסנדל מודה ר"י דרשות הוא וכן נראה קצת מדברי הירושלמי דאיתמר משמיה דרב ח"ז חובה פריעת הראש ונעילת הסנדל רשות ואמאי שבק לתשמיש ורחיצה אלא ש"מ דתשמיש ורחיצה חובה לנהוג ותו מייתי התם בירושלמי תרי ביני דר' נפקין חד רישיה מגלי היינו בלא עטיפה ושל סנדלוי וחד רישיה מכסי ולבוש סנדלוי והיינו הא דאמר ר' יעקב אמר ר"י ל"ש דפריעת ראש חובה אלא היכא שאין לו מנעלין אבל יש לו מנעלין ברגליו מנעליו מוכיחין עליו ומותר לילך בעטיפה אבל הרמב"ם ז"ל כתב דלר' יוחנן מחויב הוא בעטיפת הראש כמו בשאר דברים שבצינעא ובנעילת סנדל כתב דחובה הוא לנעול את הסנדל דהוי דבר של פרהסיא ותמהו עלי' דאדרבה נעילת הסנדל מסתבר יותר דהוי רשות מפריעת הראש וצ"ל דמפרש דאמר ל"ש פליג אהא דאמר שמואל פריעת הראש חובה ואמר ר"י דל"ש אלא כשאין לו מנעלין ברגליו אבל אם יש לו מנעליו ברגליו כיון דמחוייב הוא לנועלן מנעליו מוכיחין עליו ויוכל לילך מעוטף אבל בירושלמי לא נראה כן דאיתא התם דחד נפק לבוש סנדלוי ואמרו ליה לא ילפינן מבר נש זעיר ע"ש ועיין בלח"מ ובריטב"א ז"ל ובתה"א ז"ל ודו"ק:

תוס' בד"ה לכל קרע כו' שמא דוקא כגון שקרע כבר כו'. נראה מדבריהם ז"ל דהתם מיירי שקרע כבר ואין זה מיושב כמ"ש המהרש"א ז"ל והעיקר בזה דהיכא שקרע כבר אין צריך לקרוע כשהוא מחליף על חמשה מתי מצוה והיכא שלא קרע בשעת חימום בזה י"ל דדוקא היכא דנאנס ולא קרע כגון שלא היה לו חלוק הוא דצריך לקרוע כשיזדמן לו חלוק או אפילו לא קרע במזיד חייב לקרוע אחר כך כיון דלא קיים מצות קריעה והא דפריך משמואל ור' יוחנן דקרעו תליסר איצטלי' היינו בזה אחר זה ומש"ה פריך דהא כבר קרעו בשעת חימום ואפ"ה קרעו אח"כ ומשני שאני רבנן דכל שעתא כשעת חימום דמי ויש לדקדק קצת על הא דפריך רבנן בר רב אדא מהא דתניא דמחליף וקורע והוי ס"ד דמיירי בחמשה מתי מצוה דא"כ תקשי ליה ברייתא דלעיל מי שנזדמן לו חלוק כו' ומאי איריא נזדמן אפילו בלא הזדמנות נמי חייב לקרוע בשעת חילוף והוי מצי לאתויי סייעתא מינה לשמואל וק"ל:

תוס' בד"ה הלכה כר"ג תימא כו'. ול"נ דשמואל לטעמיה דס"ל אין אבילות בשבת כלל וא"כ אין חילוק בין בשבת בין ברגל לענין דיני אבילות וע"כ צ"ל הא דרגל מפסיק היינו משום דאם נא' שיעלה לא יקיים אבילות כלל וכמש"כ הנימוק"י לעיל במתניתין א"כ ה"א דמסתבר טעמיה דר"א בעצרת בזמה"ז ור"ה ויוה"כ שזן לשבת כיון דיום אחד הם להכי איצטריך לומר הלכה כר"ג ועיין לעיל בנימוק"י שכתב דהלכה כר"ג משום דהלכה כמותו בערב וצידן וראי' אחריתא והוא פלאי דרשב"ג איתמר התם והכא נראה דגרסינן ר"ג דהוא בר פלוגתא דר"א בכל מקום וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף