קרן אורה/יבמות/קיג/ב

קרן אורה יבמות קיג ב

דף קי"ג ע"ב

תוס' יצתה זו שאין לה יד. אומר ר"ת דהיינו דווקא באין לה אב ודלא כפי' רש"י ז"ל בגיטין ובקדושין ונראה דד' ר"ת ז"ל לא נאמרו אלא בקטנה ארוסה דאע"ג דאין לה יד יש יד לאביה וכן לדרשא דמשלחה ואינה חוזרת בקטנה דברשות אביה היא אביה משמרה. אבל בשוטה גדולה או נשואה וודאי לא מהני הא דיש לה אב כיון דאין לו יד לקבל גיטה וגם אינו יכול לשומרה. וא"כ צ"ע מה שהביאו ראיה מירושלמי דפירקין דאמרינן למ"ד משום דאין יכולה לשמור גיטה יש לה אב יכול לשמור את גיטה הא מתני' בנשואה מיירי כדתנן פקח שנשא פקחת ונשתטית לא יוציא. ומאי אהני בזה אם יש לה אב כיון שיצתה מרשותו ואין לו עוד יד בה. ואין לומר דהירושלמי נמי מיירי בקטנה ארוסה ולאו אמתני' קאי אלא נפ"מ בעלמא קאמר בין טעמא דגרירה לטעמא דמשום שאינה יכולה לשמור את גיטה דהא בקטנה לא שייכא נמי טעמא דגרירה דהיינו שלא ינהגו בה מנהג הפקר כיון דקטנ' אין הכל להוטים אחריה. וכן לא הבנתי מש"כ בסוף דבריהם דהוי מצי לאוקמי הכא ביש לה אב וכי יש לה אב מאי הוי כיון דנשואה היא וגם סתמא מיירי בגדולה. וכן מבואר בד' הרא"ש ז"ל דר"ת לא אמר אלא בקטנה ארוסה אבל לא בנשואה או שוט' גדולה. אבל מל' הנימק"י נ' דאפי' בגדולה מהני הא דיש לה אב ויכול לשמור את גיטה. אלא דכתב התם דזה אינו אלא למאן דיליף מונתן בידה משום דאינה יכולה לשמור את גיטה בזה הוא דדמיין להדדי קטנה וגדולה שוטה דבתרוייהו יכול האב לשמור את גיטה. אבל למ"ד משום משלחה וחוזרת בזה לא מהני בשוטה אם יש לה אב דמ"מ משלחה וחוזרת היא. אבל קטנה לא מיקרי משלחה וחוזרת דביד אביה להשיאה לאחר. ונראה שהוא מפרש כפי' הי"מ שהביאו התוס' ז"ל. אבל דבריו צ"ל צ"ע דאיזה זכות יש לאב בבתו גדולה יותר מאחר. ובירושלמי גרסינן יש לה בן ואב ואח איכא בינייהו. משמע דל"ד אב ומטעם יד האב אלא כל שיש לה קרוב לשמור את גיטה. והדבר תמוה דמה לי קרוב או אחר. ועי' בק"ע שהאריך בזה והאריך גם לישב ד' הרמב"ם ז"ל שלא כתב בשוטה דאם אינה יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת מדאורייתא וחילק שם בין קטנה לשוטה. ואין דבריו מובנים שם דשוטה נמי קידושיה מה"ת דנתקדשה כשהיא פקחת וכבר האריכו בזה הראשונים ז"ל בתשובותיהם:

גמ' איבעיא להו ריב"נ כו'. ואשה קמיבעי ליה. או דלמא איש קמיבעי ליה. יש לדקדק היכי ס"ד דאיש קמיבעי ליה דפשיטא כיון דלאו בר דעת הוא דאין גיטו גט כמו דאין קידושיו קדושין דבאיש אין חילוק בין קידושין לגירושין ובתרווייהו בעינן דעתו וי"ל דס"ד דס"ל כרשב"ג דפ' מי שאחזו דיכול לגרש מתוך הכתב בפקח ונתחרש. ולמסקנא דמסיק דס"ל לריב"נ דאשה נמי לא מתגרשת צריך לומר דהיינו טעמא דאע"ג דמתגרשת שלא לדעתה עכ"פ בעינן שתדע שמקבלת גיטה אלא שלא ברצונה הוא לאפוקי חרשת דאין לה דעת בקבלת גיטה. והיינו דדייק רבא לקמן מעדותו של ר"י בן גודגדא דאם אמר לה כנסי שט"ח זה נמי מגורשת. והתוס' ז"ל לעיל במתני' בד"ה העיד כתבו דטעמא דריב"נ הוא משום דבשעת נתינה משלחה וחוזרת היא. ויש לכוין דבריהם ז"ל כמו שכ'. ובירושלמי בפירקין איכא מ"ד דדוקא פיקחת דיוצאת לדעת הוא דיוצאת נמי שלא לדעת אבל חרשת לא. וכן איתא כה"ג בירוש' ריש פ' הבע"י לענין ביאת יבמה אבל לא קאי התם הכי במסקנא ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף