קרן אורה/יבמות/צז/א

קרן אורה יבמות צז א

פרק נושאין

דף צ"ז ע"א

גמרא וכל היכא דאיכא איסורא דרבנן תני נושאין. עיין תוס' שכתבו דה"מ למיפרך מברייתא ע"ש. וי"ל דמברייתא ידע המקשן דמצינן לאוקמא לאחר מיתה משום דתרתי בבא מצי איירי לאחר מיתה הא דנשא אשה אסור לישא בתה דאיסורא לכ"ע איכא גם לאחר מיתה אבל מתניתין תנן האונס והמפתה על הנשואה חייב. דע"כ מיירי מחיים דאי לאחר מיתה ליכא חיובא לאחר מיתה לר"ע. וא"כ מסתברא דרישא נמי איירי מחיים אלא דז"א דממ"נ לשיטת הרמב"ם ז"ל הא בכולהו איכא כרת לאחר מיתה ושייך למיתני חיובא אפי' לאחר מיתה. ולשיטת הרמב"ן ז"ל דבחמותו לאחר מיתה ליכא אלא איסורא הא כתב דבתה לאחר מיתה נמי חייב ולפ"ז שייך ג"כ למיתני חיובא לאחר מיתה. וקאי אבתה כדקתני בברייתא וי"ל עוד דלישנא דעל האנוסה הוי משמע ליה דמיירי מחיים. ועיין בירושלמי ריש פירקין דאמרינן התם כיני מתני' נושאין אחר האנוסה. ופי' הק"ע דמפרש דמתניתין מיירי לאחר מיתה. וכן מפרש התם סיפא האונס והמפתה אחר הנשואה. ופי' הנ"ל דקמ"ל דאפילו לאחר מיתה חייב וא"כ הוא דלא כר"ע ע"ש:

רבא אמר אנס אשה מותר לישא בתה מהכא. וכתב מהרש"א ז"ל דרבא לא אתי לאיפלוגי אדרשא דברייתא דיליף מקיחה אלא דקשיא ליה דילמא כש"כ באונסין וכמו שכתבו התוס' ז"ל. לזה קאמר רבא דמהכא ילפינן דאונס שרי. וכיון דשמעינן בבת בנה ובת בתה דבאונס שריא ה"ה שאר עריות דכתיב בהן קיחה הוא דוקא ע"י קיחה. והא דפריך ואימא איפוך דבאונס אסור היינו אע"ג דדרך ליקוחין אסרה תורה היינו הראשונ' באונסין והשניה בנישואין. ולא הבנתי דבריו דכבר כתב רש"י ז"ל דבשניה לא שייך ליקוחין דאין קידושין תופסין בה. וא"כ כי הוי ראשונה באונס היכי שייך ליקוחין בשני'. וע"כ לישנא דקיחה לא שייך אלא בראשונה אלא נראה דברייתא ורבא לאו יתורא דקרא קדרשי. אלא משמעות' וברייתא קאמר' דבכולהו ילפינן מלישנא דקיחה ורבא אמר דבאשה ובתה שמעינן נמי מקרא דערות אשה ובתה ואין כאן פלוגתא כלל. ועיין ריטב"א ז"ל. והא דלא מייתי הש"ס ראיה דאחר האונס שרי מהא דדרשינן לעיל בפ' האשה רבה דאין שכיבת אחותה אוסרתה. ואי נימא דאחר האונס אסור לישא אחותה. א"כ הרי נאסרה אחותה עליו י"ל דניחא ליה לאתויי ממשמעותי' דקרא וק"ל ועיין נימק"י ז"ל מה שכתב בזה:

תוס' בד"ה עריות שאר כתיב בהו וא"ת כו'. אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת. כבר כתבתי לעיל בריש מכילתין דאין לשון התוס' ז"ל מדוקדק דמשמע מדבריו דדווקא נכנסה לחופה הוא דחייב על בתה אבל לא בקדושין לחוד. וז"א דה"ה דבקדושין לחוד חייב על בתה. וכמו שכתבתי לעיל דקדושין נמי מיקרי קיחה. והמהרש"א ז"ל כתב דהתוס' ז"ל לא מקשו אלא אאשה ובתה אבל בת בנה ובת בתה דכתיב לא תגלה ערותה דחדא לא קשיא להו וגם בזה לא הבנתי דבריו ז"ל דהיכי מצינן למימר דאבת בתה חייב אפילו ע"י נישואין לחוד ובתה אינו חייב אלא היכא דגלי ערות שתיהן. ולא ידעתי מי הכריחו לזה דכל איסורי קרובי אשתו דמיין להדדי. וילפינן חדא מחברתה. והתוספות ז"ל מקשו לכולהו וק"ל:

גמרא בני יודן אמתא כו'. עיין בדברי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל שהאריכו בסוגיא דשמעתין:

ועיין בירושלמי בפירקין ובק"ע שם. ועיין בש"ך סי' רמ"ט בי"ד שנסתפק בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אם חייב היה משום אשת אח של אחיו שהיתה הורתו ולידתו בקדושה. וכל הראשונים ז"ל כתבו כאן דחייב. וכ"כ רש"י ז"ל בשמעתין וגם לא ידעתי לחלק בין תאומים או לא הא זרעי' דאב אפקרי' רחמנא וע"כ האחוה הוא מצד אמו ומה לי אם נולדו תאומים או שנולד השני אח"כ. ועיין לעיל פרק הערל מה שכתבתי גבי הא דגיורת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף