ערוך לנר/יבמות/צז/א

ערוך לנר יבמות צז א

דף צ"ז ע"א

בגמרא דובבות בקבר. במהרש"א ח"א הביא הקושיא הא אנו רואין שהגוף נרקב, אבל לענ"ד י"ל ע"פ המבואר בזוהר פרשת ויחי שנפשו של אדם נשארת בקבר כדמות האדם בחייו ונקשרת עם רוחו בג"ע התחתון ועם נשמתו בג"ע העליון ולכן הולכים על הקברים להתפלל על כל צרה שלא תבא ולכן שפיר שייך שפתותיו דובבות אף שכבר נרקב הגוף. שם כי אתי לקמי' דרבא: בנדה (דף מ"ז) ובב"ב (דף קנ"ה) גרסינן לקמי' דרבי חייא:

ברש"י ד"ה כי אתו. אי משום סריסות. המהרש"ל כת' דרבים טועים בדעת רש"י לפרש למיבדק אי הוי קטן או סרים ושזה טעות דביש שערות יצא מכלל קטנות ומכלל סריסות ולכן פי' דבאמת שזה כוונת רש"י לבדוק אם יש שערות ליצא מכלל קטנות ומכלל סריס ע"ש, אכן לענ"ד גם פי' זה אינו מדוייק בלשון רש"י דהל"ל משום קטנות ומשום סריסות, אבל הנלענ"ד בכוונת רש"י דבתרי גווני איירי שלפעמים הביאו לפניו לבדוק משום קטנות כגון דלא אייתי סימני סריס ואז באין לו שערות נשאר קטן עד ל"ה ולפעמים הביאו לבדוק אם סריס הוא כגון שיש לו סימני סרים ואז באין לו שערות אינו סריס:

פרק אחד עשר
דף צ"ז ע"א

בגמרא אלא מעתה גבי אחותו. ה"ה דהוי מצי למיפרך מאשת אב דכתיב ג"כ לא יקח איש את אשת אביו ואף דכתיב ג"כ ערות אשת אביך לא תגלה דמשמ' מכ"מ ה"ה ג"כ באחותו כתוב כן וכן הוי מצי להקשו' מכי יקח את אשת אחיו, ואילו מהני לא רצה להקשות דיש לתרץ שהיו ראויין כבר וכמו דמתרץ בירושלמי, או י"ל דה"ה דהוי מצי למיפרך ג"כ מהני אבל פריך מאחותו דכתיב ברישא ובמה שתירץ על אחותו מתורץ ג"כ מאשת אביו ואשת אחיו:

רבא אמר אנס אשה מותר לישא בתה. כבר כתבתי לעיל (ב':) יישוב למה שהקשו הנ"י והיש"ש והמהרש"א איך פליג רבא אברייתא ליתן טעם אחר נגד הטעם דברייתא, ולענ"ד י"ל עוד דלכאורה טעם דברייתא לא שייך רק אאשה ואמה ואחות אשתו אבל באשה ובתה ובבת בנה ובת בתה לא שייך טעם זה דהא באשה ובתה לא כתיב לא יקח רק לא תגלה דלא חקח דהאי קרא אבת בנה ובת בתה קאי ובבת בנה ובת בתה לא שייך לדרוש כמו גבי אשה ואמה ואחות אשה דלאחר שנשא האחת לא יבא על האחרת דרק התם שייך כן לא תקח אשה ותבא על אמה ואחותה אבל הכא לא שייך ולכן גם רש"י לא נקט (בד"ה נאמרה) רק קרא דאשה ואמה ואחות אשתו ולא קרא דאשה ובתה וכן כתב בפירוש גם הרמב"ן בסוגין, גם מהתוספ' משמע כן שהקשו אימא עד דגלי ערות שתיהן ולכאורה מאי קושיא הא לא תקח דמשמע ע"י קדושין מפיק מקרא דערות וכמו שתירצו לענין שאר, אבל לפ"ז א"ש דלא תקח לא קאי אאשה ובתה ולכן נתן רבא טעם אאשה ובתה גם בירושלמי אמרינן בפי' דקרא דלא יקח לא קאי אאשה ובתה דקאמר דאשה ובתה ובת בנה מתרי קראי נפקו דבזה כתיב לא תגלה ובזה לא תקח, ודע שאין לומר ע"פ מה שכתבתי לעיל (ב') ליישב שיטת רש"י דברייתא דלעיל כר' ישמעאל אתי דרבא רצה לפרש הדרשה גם אליבי' דר"ע דז"א דלא כתבתי שם כן רק לאביי אבל לרבא לשיטתו לא שייך כן דלדידי' דס"ל חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו גם לר"ע הפי' אשה ואמה אאשתו שנשא ואמה כמבואר בסנהדרין שם.

כנף שראה אביו לא יגלה. ק"ק מנ"ל דבאנוסת אביו איירי או דבשומרת יבם של אביו איירי לרבנן דלמא לעולם בנשואת אביו איירי כפשטא דקרא והא דכתיב כנף אביו אתי למעוטי נכנסה לחופה ולא נבעלה דבעינן נבעלה לאביו ממש וכמו שהקשו התוספ' לענין אשה ובתה ובזה לא שייך תירוצם דשאר לא כתוב רק בהך קרא דאשה ובתה ובפרט יקשה כן לרבנן דצריכי למימר לעבור עליו בב' לאווין והרי היכי דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי כדאמרינן בחגיגה (דף י') ובכמה דוכתי:

ותיפוק לי' משום דודתו. ק"ק דלמא אתי קרא להיכי דקדשה אחי אביו חוץ ממנו דליכא משום דודתו ולא משום יבמה לשוק דהא לגבי' לא היתה לא אשת איש ולא אשת אחי אביו אבל משום כנף הראוי לאביו איכא, ועיין בתוספ' לעיל (דף י' ע"א) שהקשו ג"כ דליתני אשת איש בהדי ט"ו עריות בקדשה חוץ וי"ל דמכ"מ מקשה שפיר דא"כ תפשוט ספק דאביי דהוי קידושין בכה"ג והרי אביי מספקא לי' ועיין מה שכתבתי לעיל (שם) דספק דאביי הוא אפילו לר' אליעזר:

לעבור עליו בב' לאווין. לא ראיתי להרמב"ם שהביא זה דלוקין משום ב' לאווין בבא על שומרת יבם של אביו, ולא ידעתי למה השמיטו דא"ל דאזיל על פי שיטתו בספר המצות (שורש ט') דאין ריבוי הלאווין מרבה ריבוי מלקות שהרי זה דוקא כשהב' לאווין משום שם א' אבל כשהם משום ב' שמות שפיר לוקה שתים כדמוכח מהא דאוכל נחלה לוקה חמש כמו שביאר הרמב"ם בעצמו שם וכמו שמוכח ממה דאמרינן נדרים ודף ג') דנזיר שנטמא לוקה שתים וכ"פ גם הרמב"ם (ה' נזירות פ"א) והרי הכא ג"כ ב' שמות הם משום דודתו ומשום כנף ראוי לאביו, ולכאורה הי' נ"ל לומר ע"פ מה שיש להקשות כיון דאיסור דודתו חל בחיי אחי אביו דהא כשקדש חל איסור דודתו עם איסור אשת איש בבת אחת א"כ כשמת איך חל איסור שומרת יבם של אביו אאיסור דודתו דהא ליכא לא כולל ולא מוסיף ולא בת אחת וא"ל דשפיר הוי איסור מוסיף דמגו דמוסיף איסור יבמה לשוק לגבי עלמא מוסיף ג"כ איסור כנף דראוי לאביו לגבי דידי' ואף דהוי מוסיף בב' שמות הרי לפי מה שכתבו התוספ' לעיל (דף ל"ב) אמרינן מוסיף ג"כ בב' שמות דאכתי יקשה לפי מה דמשני ואיבעית אימא לאחר מיתה דהיאך חל אז איסור ולא יגלה כנף אביו דהא בזה ליכא מוסיף כיון דאין כאן איסור יבמה לשוק, ומתוך כך הי' נ"ל לומר דבאמת מה דקאמר בגמרא לעבור עליו בב' לאווי אינו רק למאן דס"ל דאחע"א בלא כולל ג"כ דר' יהודה ס"ל כן בחולין (דף ק"א) ואף דהכא אליבי' דחכמים דר' יהודה קיימינן מכ"מ אפשר דבזה ס"ל כן, א"נ י"ל דמה דקאמר לעבור בב' לאווין רק לענין איסורי בעלמא קאמר וכמו דמשני לעיל (ל"ג:) לענין חייב שתים דקתני התם ולא לענין מלקות ולכן כיון דהרמב"ם פוסק דאין אחע"א בלא כולל ומוסיף השמיט דין זה:

אכן באמת זה אינו מספיק דהא משכחת שפיר בבת אחת ג"כ כגון שנעשה בן י"ג אחר שכבר מת דודו וחלו עליו איסור דודתו ואיסור לא יגלה כנף אביו בבת אחת וכעין מה דאמרינן לעיל (דף ל"ג) כגון שהביא ב' שערות בשבת ופסקו הרמב"ם שם ע"ש, ועוד קשה דאפילו כשמשני לאחר מיתה שפיר הוי מוסיף בב' שמות דהא קודם שמת אביו הי' כאן יבמה לשוק וא"כ אכתי ה"ל להרמב"ם להביא חייב שתים בכה"ג, ולכן נ"ל דהוקשה להרמב"ם כיון דאמרינן בפסחים (דף כ"ד) כל היכי דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאווי יתירי א"כ מנ"ל הכא לאווי יתירי כיון דצריך ולא יגלה כנף אביו אדודתו להורות שיש ממזר מדודתו ומח"כ מדסמיך ללא יבא ממזר כדאמרינן לעיל (דף מ"ט) ולכן סבר דמה דמקשה הכא ותיפוק לי' משום דודתו ולא מתרץ כן דהיינו דא"כ אכתי יקשה לר' יהושע דס"ל (שם) דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ויליף מלא יקח איש את אשת אביו וא"כ לדידי' מיותר לאו דלא יגלה אבל לדידן דקיימ"ל יש ממזר מח"כ באמת מוקמינן רק לסמיכות ולא ללאווי יתירי ולכן השמיטו הרמב"ם:

ותיפוק לי' משום יבמה לשוק. הריטב"א כתב דמזה ראי' לשיטת ר"ת דרב ג"כ ס"ל לאו ביבמה לשוק מדפריך הכא לרב ע"ש וא"כ יהי' מזה קושיא לשיטת רש"י, אכן באמת לא הבנתי דבריו דאדרבא ארב ענן אמר דמוקי בשומרת יבם של אביו הוא דפריך והרי לשמואל לשיטתו שפיר קשה דמספקא לי' אי ללאו הוא דאתי אי ללא תפיס קדושין ואמאי לא פשיט ממה דאמר הכא גופא דלא יגלה כנף קאי אשומרת יבם של אביו דמוכח מזה דליכא לאו ביבמה לשוק דא"כ ל"ל ולא יגלה תיפוק לי' משום יבמה לשוק אבל לרב לעולם י"ל דפשיטא לי' דליכא לאו כלל:

ברש"י ד"ה נושאין. בתה ואחותה. ק"ק כיון דכתב מותר לישא היינו ע"כ לאחר מיתה וכמו דמוקמינן בגמרא וא"כ איך שייך דאנס ופתה את האשה מותר לישא אחותה הא אפילו נשא אותה ג"כ מותר באחותה כשמתה וכל זמן שחי' אפילו באנס ופתה אסור לישא אחותה:

בתוספות ד"ה נושאין. דאין שכיבת אחותה אוסרתה. י"ל למה לא כתבו בקיצור דהא קתני שם במתניתן ומותר בקרובות שניי' דהיינו הך דנושאין על האנוסה וכמש"כ שם רש"י ומזה הי' נראה דהתוספ' לא גרסו במתניתן שם, ובזה א"ש מה שהקשה המשנה למלך (פ"ג מה' איסורי ביאה) למה השמיטו הרמב"ם הך דמותר בקרובות שניי', ובזה י"ל דגם הרמב"ם לא גרס כן וכן נראה קצת מפי' המשניות שלא הזכיר גם שם הך דמותר בקרובות:

בד"ה וכל היכי ה"ה דהוי מצי למיפרך מברייתא. לענ"ד י"ל דמברייתא לא רצה למיפרך דידע שפיר די"ל דכי תניא ההיא לאחר מיתה דלא שייך גזירה אבל במתניתן לא הוי משמע לו כן משום דקתני נושאין על האנוסה דלשון על משמע דעודה קיימת, א"נ י"ל דמברייתא לא הי' רוצה להקשות די"ל דמדאורייתא קאמר וקתני מותר איידי דקתני סיפא אסור מדאורייתא אבל ממתניתן פריך שפיר דאי איידי קתני ה"ל למיתני ברישא הנושא על האנוסה ועל המפותה פטור איידי דקתני סיפא חייב אע"כ דמותר לגמרי קאמר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף