קרן אורה/יבמות/סב/א
תוספות בד"ה דכתיב אמור להם כו'. וא"ת ומנ"ל שפי' מדעתו כו'. מדבריהם נראה דתחילת הפרישה הי' בשעת מתן תורה. והי' נראה דמיד שדיברה שכינה עמו במצרים פי' משום שהי' מיוחד לדבור אלא דמהק"ו לא משמע כן:
גמרא היו לו בנים בגיותו ונתגייר ר"י אמר קיים פו"ר. משמע דאפי' לא נתגיירו הבנים אפ"ה קיים כיון דכבר נתייחסו אחריו ונקראין על שמו. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דוקא אם נתגיירו גם הבנים אבל קודם שנתגיירו לכ"ע לא יצא משום דצריך שיהי' לו זרע ישראל. וכן מסתבר. אלא דא"כ פלוגתא בתרייתא דבכורה לאו בחדא גוונא הוא עם פלוגתא קמייתא דגבי בכורה ודאי דלא הוי בכור אפי' אם הראשון לא נתגייר דמ"מ הוי ליה ראשית אונו. ולמה לי' למיעבד צריכותא בגוונא אחריני ואמאי לא קעביד צריכותא בפשיטות דלא שמעינן חד מחברי' כיון דלאו בחדא גוונא קמיירי. וי"ל דבעיקר מילת' חד טעמא הוא כיון דהבן מתייחס אחריו להכי נקרא בנו לענין פו"ר וגם הוי ראשית אונו לפטור מן הבכורה אלא דלענין פו"ר נהי דמיקרי בנו מ"מ אם לא נתגייר לא יצא דבעינן שיהי' לו זרע בישראל. מש"ה בעינן דוקא שנתגיירו גם הבנים. והיינו טעמא דבעבד לא מהני אפילו אם נשתחרר הוא ובניו משום דאין נקראים על שמו. וה"ה בולד שפחה וכותית מישראל דלא קיים כיון דאין הזרע מתייחס אחריו וכמו שכ' לעיל בפ' כיצד וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל לענין בכורה. והתוס' בד"ה הכל מודים כו' הקשו מהא דאמרינן לישא שפחה אינו יכול והא אפי' אם הי' יכול לא הוי מקיים בזה פו"ר משמע דלמאי דקאמרינן דעבד אין לו חייס הוא דהקשו כן. ולפי הנ"ל בלא"ה לא יצא הכא. כיון דחצי' ב"ח הוא:
והתוספות ז"ל בריש חגיגה כתבו להוכיח מהירושלמי דעבד חייב בפ"ור. והא דאמרינן הכא דאם נשתחרר לא יצא. היינו משום דאין זרעו מיוחס אחריו. ולענ"ד נראה דאם היה מחויב בפריה ורביה היה יוצא בבנים שהיה לו מקודם. כיון דכבר קיים המצוה ולמה נחייב אותו לקיים מצוה זו שנית. אלא וודאי אין העבד מחויב בפו"ר מהאי טעמא גופא כיון דאין הזרע מתייחס אחריו. ואפי' למ"ד האשה מצווה על פריה ורביה העבד אינו מצווה. ומה שכתב התם דפרו ורבו קאי אכולהו בני נח כבר תמה המהרש"א ז"ל שם על דבריהם ז"ל. גם מה שכתבו התוס' ז"ל התם דעשה דלשבת אלים מעשה דפ"ו ג"כ אינו מוכרח דאין זה אלא דברי קבלה ואין זו עשה. אלא דילפינן מינה דלא חשיב ישיבתו בעולם היושב יחידי. ומש"ה מייתי הש"ס במגילה להאי קרא גבי מכירת ס"ת. והיינו טעמא דמשום מצוה זו מותר למכור ס"ת דאל"ה לא הוי ישיבה כלל. אבל לא למימר דמשום האי קרא לחוד איכא עשה דא"כ תרתי עשה למה לי. ולפ"ז לא תיקשי נמי קושית התוס' ז"ל בחגיגה ובפ' השולח ליתי עשה דלשבת יצרה ולידחי ל"ת דלא יהיה קדש. משום דזה לאו עשה הוא. ובפרק השולח הקשו ליתי עשה דפריה ורביה ולדחי ל"ת וגם הא לא קשיא דאפילו בצד חירות ג"כ ליכא עשה דפו"ר כיון דאין זרעו מתייחס אחריו לגמרי ואין כאן אלא משום לשבת יצרה. וכבר האריכו בזה המפרשים ז"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |