קרן אורה/יבמות/סא/ב
גמרא רבי אליעזר אומר זונה כשמה. ופי' רש"י ז"ל דס"ל לר"א דאין זונה אלא אשת איש דלא מיקריי' זונה אלא אשה שזינתה תחת בעלה. ויש לדקדק לר"א למה נאמרה זונה בכה"ג הא ממ"נ קאי עלי' באיסור לאו או משום גרושה או משום אלמנה דבחד מינייהו יצאת מתחת בעלה. וצ"ל דכתב רחמנא לעבור עליו בשני לאוין. אלא דלפ"ז מאי קאמר הש"ס בקדושין זונה בכה"ג למה נאמרה הא לר"א איצטריך דחייל איסור זונה על איסור אשת איש ולא שמעינן לה מכהן הדיוט דהתם יש לה היתר לאחר מיתת בעלה אבל בכה"ג אין לה היתר כלל. וי"ל דבכה"ג נמי לאחר מיתת בעלה חלין שניהם בבת אחת איסור זונה ואיסור אלמנה או גרושה. עוד יש לדקדק לר"א אטו לא ס"ל הך דרשא דכי תהי' לאיש זר. כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. וע"כ צ"ל לדידי' דלאו דזונה הוא דליכא אלא בא"א אבל מודה דאסורה מקרא דלאיש זר. וכמו שהאריכו התוס' ז"ל לעיל בזה בפ' החולץ. ולר' מתיא בן חרש דאמר אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עלי' בדרך עשאה זונה תיקשי איפכא למה לי קרא דלאיש זר הא לר' מתיא נעשית זונה אפילו אי לא הוי זר אצלה. וצ"ל דלתרומה לא מיפסלא אלא מאיש זר. אבל לכהונה מיפסלא מכל ביאה פסולה. וכמו שכ' התוס' ז"ל לר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה היינו לכהונה אבל לא לתרומה והוא ג"כ מהאי טעמא דפסול תרומה מלאיש זר נפקא לן. וכבר כתבתי בזה לעיל במכילתין ג"כ:
גמרא רב פפא אמר בכה"ג והאי תנא הוא. וכן פסק הרמב"ם ז"ל דלא ישא את הקטנה. ועפ"ז ג"כ יתיישבו לי ד' הרמב"ם ז"ל שעמדתי לעיל שפסק בתרווייהו בבוגרת ושלא כדרכה דכה"ג אסור בהן והוא נגד סוגית הש"ס לעיל דלמאן דמרבי בוגרת ע"כ דריש התירא לשלא כדרכה דאיסורא לא איצטריך דילפינן מכ"ש מבוגרת. וכמו שכ' רש"י ז"ל לעיל. וכן עמד היש"ש ז"ל על דברי הרמב"ם ז"ל. ולפ"ז ניחא דלההוא תנא דממעט נמי קטנה תו ליכא למילף שלא כדרכה מבוגרת דהתם שאני דגזה"כ הוא דבעינן דוקא נערה ולא קטנה ובוגרת ולא מטעם מיעוט בתולים הוא דממעטינן לה וא"ש בזה נמי מאי דפסק בדין קטנה כר"א אע"ג דרבנן פליגי עלי' כדמשמע בשמעתין. ועיין בק"ע. ולפי הנ"ל ניחא כיון דשמעינן לעיל לרב דס"ל בתרוייהו לפסול בוגרת ושלא כדרכה. וקשה כנ"ל הא ע"כ להתירא דרשינן לה אלא ש"מ דס"ל לרב כי האי תנא דלא ישא את הקטנה ולא הוי שמעינן שלא כדרכה מבוגרת. ומש"ה דרשינן לה לאיסורא ודו"ק:
הא יש לו בנים מפו"ר בטיל מאשה לא בטיל מסייע לי' לרב נחמן כו'. והי' נראה דרב נחמן מדאורייתא קאמר דאסור לעמוד בלא אשה וכדכתיב לא טוב היות האדם לבדו ושני מצות הם לישא אשה ולהוליד בנים. ומש"ה אם כבר קיים פו"ר יכול לישא אשה שאינה בת בנים דאי מדרבנן קאמר א"כ מאי קאמר בל"ב לימא תיהוי תיובתא דר"נ דילמא מתניתין מדאורייתא קאמר דבטיל נמי מאשה ואין מוכרין ס"ת לא בשביל בנים ולא בשביל אשה אלא ודאי אין לחלק בזה כיון דמה"ת מחוייב הוא לישא אשה. ולפ"ז מצי אתיא מתניתין כר' יהושע דאמר לקמן הי' לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו. וכגירסת הרי"ף ז"ל משום דר' יהושע מדרבנן קאמר. והיינו דקאמר הש"ס נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים כיון דמחוייב הוא מדרבנן להוליד בנים אפילו אם יש לו כבר. אלא דק"ק מאי שייכא האי נפ"מ להא דרב נחמן הא בלא"ה צ"ל כן דנפ"מ לענין ס"ת והי' אפשר לפרש הא דדייקינן באיכא דאמרי דמאשה נמי בטיל הוא משום דלכאורה מאי קמ"ל מתניתין דלא יבטל פשיטא דאסור לבטל מצוה דאורייתא. ודוחק לומר דמשום סיפא איצטריך ליה וכמו שכ' התוס' ז"ל. אלא ע"כ קמ"ל דאם יש לו בנים בטיל אפילו מאשה. ומשני דרישא רבותא קמ"ל דלא יבטל אם אין לו בנים ואפילו אם עני הוא וקשה לו פרנסתו צריך הוא למכור אפילו ס"ת בשביל בנים. והיינו דקאמרינן נפ"מ למכור ס"ת בשביל בנים:
אבל שאר הראשונים תפסו הנוסחא דגרסינן לקמן מתניתין דלא כרבי יהושע. ובאמת לד' ר"י ז"ל בתוס' בד"ה נ"מ שכתבו דלהכי קאמר נ"מ כו'. משום דבלא"ה מצוה לישא אשה בת בנים. א"כ מנ"ל דמתניתין דלא כר' יהושע דילמא ר"י נמי מצוה קאמר אבל לא למכור ס"ת. ועוד דהא רבי יהושע קאמר נמי נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו ואי איכא מאן דפליג עליה דר"י א"כ מסתמא פליג נמי על נישואי אשה וא"כ דרב נחמן תנאי היא. אבל לדברי הרי"ף ז"ל ניחא דליכא מאן דפליג על ר"י כלל. העולה להלכה לד' הרי"ף ז"ל אין מוכרין ס"ת אלא בשביל בנים אם אין לו או בשביל אשה. אבל בשביל בנים אם יש לו בנים אין מוכרין. ולמאן דגריס מתניתין דלא כר"י ולהלכה קי"ל כר"י בכל גוונא מוכרין ס"ת כמ"ש הרא"ש ז"ל:
אבל הריטב"א ז"ל והנימק"י ז"ל ז"ל כתבו דלישא אשה אין מוכרין ס"ת ובשביל בנים מוכרין אפילו אם יש לו בנים. ומשמע דגם לדברי הרי"ף ז"ל כתב כן. ולא הבנתי דא"כ מאי דייק הש"ס ממתניתין דלא כר' יהושע הא גם ר"י קאמר הכי נשא אשה כו' היו לו בנים כו'. ומוכרין ס"ת בשביל זה. וא"ה אתיא מתניתין כוותי'. ומנ"ל דבשביל אשה לחוד לא ימכור ס"ת. הן אמת דמדבריהם ז"ל נראה שמפרשים הא דקאמר הש"ס נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים. היינו דוקא בשביל בנים הוא דמוכרין. אבל בשביל אשה לחוד אין מוכרין. אבל מנ"ל להש"ס גופא הכי. וגם לענין מאי קאמר הש"ס הכי. ולפי מה שפי' לעיל ניחא קצת דאמתניתין קאי ורבותא קמ"ל דלא יבטל אפי' אם הוא צריך למכור ס"ת. וא"כ לא שמעינן מכירת ס"ת אלא בשביל בנים:
שוב ראיתי שכתב שביאר בקונ' הראיות דאם יש לו בנים ליכא מצוה כלל לישא אשה בת בנים. וגם זה לא הבנתי דהא איפסיקא הילכתא כר' יהושע. ואולי משום דרב נחמן פליג עליה דאמר אסור לעמוד בלא אשה. אבל בבנים אינו מחוייב. ולשיטת הנימק"י ז"ל באמת קשה מאי קאמר רב נחמן דאסור לעמוד בלא אשה הא מחויב היא ליקח אשה בת בנים. שוב ראיתי במלחמות שכתב ליישב את זאת. והאריך שם בזה ע"ש. והוא ז"ל כתב דהרי"ף ז"ל נמי גריס מתניתין דלא כר' יהושע. ואפ"ה פסק כר"י משום הא דרב מתנא ומש"ה השמיט הרי"ף ז"ל האי נ"מ למכור ס"ת דלר"י בכל גוונ' מוכרין:
גמרא מאי טעמייהו דב"ש ילפינן ממשה. ומוכח מסוגין דתרוייהו דוקא קאמרי לב"ש דוקא שני זכרים אבל זכר ונקיבה לא. ולב"ה הוי איפכא. אבל בירושלמי איתא דב"ה זכר ונקיבה נמי קאמרי אבל יוצא גם בשני זכרים דאל"ה הוי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. וכבר כתב הרשב"א ז"ל דשניהם מחמירים וחומרו של זה לא כחומרו של זה. ובשם רש"י ז"ל הביא שפי' דב"ש מודו דכש"כ זכר ונקיבה דיצא. ולפ"ז צריך לפרש הא דפריך לב"ש לילף מברייתו של עולם היינו דנילף דבעינן דוקא זכר ונקיבה מדהוי תחילת ברייתו כן ומשני אין דנין אפשר משאי אפשר ואין להוכיח דלא יצא בשני זכרים. ולב"ה פריך נילף ממשה דיוצא בב' זכרים ומשני משה מדעתי' הוא דעביד וליכא למילף מיני'. ולא נתברר מי הכריח לרש"י ז"ל לפ' כן. ולפנינו מבואר ברש"י ז"ל איפכא דב"ש נמי דוקא קאמר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |