קרן אורה/יבמות/ו/ב
תוס' בד"ה טעמא דכתב רחמנא לא תבערו כו'. והקשו אכתי רציחה עצמה מנ"ל דמלא תבערו לא שמעינן אלא בישול פתילה דהוי הכשר מצוה. ותי' דמכשירין דא"א לעשותן מאתמול הוי כמצוה עצמה. ודבריהם ז"ל צ"ע דהא אמרינן בכמה דוכתי דבעינן דוקא בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה. אבל מכשירי מצוה לכ"ע אין דוחין ל"ת. וכן מוכח בתוס' גופה בכמה דוכתי. ועוד דא"כ בכיבוד נמי ידחה ל"ת אפי' הכשר מצוה היכא דלא אפשר לקיומיה מאתמול. גם מש"כ לענין מכשירי מילה ופסח דהיכא דא"א לעשותן מאתמול לכ"ע דוחה את השבת אינו מוכרח וכמ"ש בזה בפ' ר"א דמילה ובעירובין פרק המוציא. והנכון בזה כמ"ש התוס' בגליון דאם אינו ענין לבישול פתילה דהוי הכשר מצוה דכבר שמעינן מכיבוד דהכשר מצוה אינו דוחה תנהו ענין לרציחה עצמה. ומ"ש בגליון בתי' קמא וי"ל כיון דגלי לן כו' בהכשר מצוה אין הבנה לדברים אלו. ומש"כ מהרש"א ז"ל דס"ד השתא דאת שבתותי תשמרו מיירי בשחיטה ובישול הוא דחוק דא"כ למה ליה לאוכוחי מהבערה דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת הא בלא"ה שמעינן דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מקרא דכיבוד ודו"ק. דלפי המסקנא דבעי למילף מק"ו מעבודה ע"כ צ"ל דאם אינו ענין קאמר ג"כ מהאי טעמא דלמכשירי רציחה ליכא למילף בק"ו מעבודה דבעבודה גופא מכשירי' לא דחיא שבת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |