קרן אורה/זבחים/כא/ב

קרן אורה זבחים כא ב

דף כ"א ע"ב

גמרא מאי לאו דמסלק ליה כו' לא דמשקע ליה כו'. משמע דלר"ח לא היה משוקע בשעת קידוש תרומת הדשן. וא"כ לא אתיא מתניתין שפיר דעד שהיו שומעין קידש ידיו ורגליו מן הכיור משמע דאחר הקול קידש. וע"כ הוא קול דהעלאה דקול השיקוע היה אחר קידוש של תה"ד והכא גרסינן הגיע עת קידוש ידים ורגלים מן הכיור. לפ"ז יש לומר דאשאר כהנים קאי שאומרין הגיע עת לקדש שהיה לסימן כי קרוב הוא לעמוד השחר אבל נוסחא דמתניתין דתמיד קשה קצת. והתוס' ז"ל בד"ה אי משקע ליה הקשו דלר"ח נמי נימא דהקול היה בהעלותו. ולא הבנתי דלר"ח לא העלוהו אלא לאחר עמוד השחר ובמתניתין משמע דזה היה קודם עמוד השחר וקודם תרומת הדשן כדתנן בתר הכי נטל מחתת הכסף. ועיין בצ"ק ז"ל:

ופריך הש"ס והא הוי גביני כרוז כו' משמע דלא פריך אלא לרב חסדא. אבל לר"י לא תיקשי משום דלר"י היה הקול הזה קודם תרומת הדשן וקול גביני כרוז היה אחר כך. אבל לר"ח דקול הזה היה ג"כ אחר תה"ד סמוך לעלות השחר והקול היה לזרז הכהנים לעבודה א"כ תרתי למה לי וכ"כ הצ"ק. ועי' תוסי"ט ז"ל פ"ג דיומא:

ובהא דמשקע לה בגלגלא יש להרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' בית הבחירה פי' מחודש דמוכני היינו כלי מלא מים והיו משקעין הכיור בתוכו שלא יפסל בלינה עי' בפי' המשנה פ"ג דיומא. ונראה דלא ניחא ליה כפי' רש"י ותוס' ז"ל גלגל שהיו משקעין אותו בבור דלא מצינו דהיה איזה בור בין האולם למזבח. ותוס' ישינים ביומא כתבו שהיו משקעין אותו בים של שלמה גם זה לא מצינו. ע"כ פי' שעשה תחתיו כלי של חול מלא מים וממנו היו שותתין מים לכיור. וקצת סעד לדבריו ז"ל מד' הירושלמי פ"ג דיומא דאיתא התם ויעשו דדין זעג"ז אמר ר' יונה כיום מרובה של תמיד. [ופי' המפרשים דפריך דמשמע די"ב דדים היו כולם שוין סביבות הכיור ואמאי לא עשאו זעג"ז. ותי' כיום מרובה כו' שיקדשו כולם כאחת]:

העליון משם כלי פחות ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלי. אמר ריב"ל אמת המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי שבדרום פתוחין כרמונים עכ"ל ואין פי' לדברים אלו. ועי' ק"ע שפי' שם דס"ל להירושלמי דקידוש ראשון לא הוי מתוך כלי אלא כעין מקוה. ואין זה נראה כדמשמע בכולי שמעתין דכיור כלי הוא ובעינן דווקא מתוך כלי גם מה שחילק הכיור עצמו לב' חלקים אינו נראה כמש"כ הוא ז"ל בעצמו בתוספותיו שם. והיה נראה דהכי פריך העליון א"ש דלא מיפסיל בלינה דפחות הוא ברובו לתוך כלי התחתון היינו דבלילה פותחין נקביו לתחתון ובטל אגב התחתון אלא התחתון גופא היינו המוכני אמאי לא מיפסיל הלא גם הוא אויר כלי הוא אמר ריב"ל אמת המים כו' והיו רגליו פחותים וכיון דמי המוכני מחוברים לעין עיטם לא מיפסלו בלינה. ולפ"ז אין צריך לומר דהמוכני כלי חול היה כמש"כ הרמב"ם ז"ל אלא אפילו כלי קודש א"ש כיון דמחוברים לעין עיטם. וכדאמרינן התם בים של שלמה דהיה מקוה טהרה של כהנים מפני דרגלי השוורים היו מחוברים לעין עיטם וכמש"כ הרמב"ם ז"ל. ומ"מ דברי הרמב"ם ז"ל צ"ע דבפ"ג מה' בית הבחירה כתב דבמוכני שהיא כלי חול נותן לכיור ובפ"ה מה' ביאת מקדש כ' דנותנו במעיין או בים של שלמה השם יראינו מהרה ארמון וכליו ישבו על משפטן:

ועיין בק"ע שם מש"כ לפרש דברי הברייתא ביומא (דף ל"ז) תנא שחרית במילואו מקדש ידיו ורגליו מן העליון ערבית בירידתו מקדש מן התחתון ע"ש שהוא דחוק. ונראה דברייתא קאי אהא דבתחילה לא היו לו אלא שנים ומפרש בברייתא דהשני דדין היו אחד למעלה ואחד למטה ובמילואו מקדש מן העליון ובירידתו מקדש מן התחתון:

שם גמרא כל כיור שאין בו לקדש ד' כהנים כו'. ולא נתבאר שיעור זה כמה הוא ולפי פירש"י ז"ל לקמן דלקדש לא בעינן רביעית. ע"כ ליכא שיעורא אלא אומדנא בעלמא כדי קידוש ד' כהנים. אבל לפי דברי התוס' ז"ל לקמן י"ל דהשיעור הוא ב' רביעית היינו חצי לוג כדתנן בריש ידים מחצי לוג לג' ולד'. אלא דלא דמיא שיעור קידוש לשיעור נט"י לחולין. וכמו שפי' התוס' בחולין דעד הפרק דקידוש לא דמי לעד הפרק דחולין. ולשון הברייתא כל הכלים כו' בין שיש בהם בין שאין בהם כו' משמע כפי' רש"י ז"ל דאפילו הכלי עצמו אינו מחזיק רביעית כשר לקידוש. וכן משמע מסתימת לשון הרמב"ם ז"ל אלא דרש"י ז"ל לא הוצרך לזה אלא למאי דס"ד דלא מיירי בקודח מתוכו. אבל למסקנא דמיירי בקודח מתוכו א"צ לחלק בין קידוש לנט"י דחולין. אבל למאי דפי' התוס' ז"ל קודח מתוכו היינו שנוטל בכלי קטן מכלי גדול אפילו למסקנא צריך לומר דקידוש קיל מנט"י דחולין דבחולין כה"ג לא מהני ואפילו בא מכלי גדול כל שאין בו רביעית אין נוטלין לידים. ולד' התוס' ז"ל דלא ניחא להו למימר דקידוש קיל מנט"י צ"ל למסקנא דבא משירי טהרה דהוי ביה רביעית מעיקרא. ולא הבנתי ד' התוס' ז"ל בד"ה בין כו' שכ' למאי דס"ד בלא קודח יש תימא כו' הא לשיטתם בקודח למסקנא ג"כ יש תימא זו וצריך לאוקמי דבא משירי טהרה. ועי' בשו"ע או"ח (סי' ק"ס) דיש אומרים דשירי טהרה לא הוי אלא אם השני נוטל אחר הראשון בלי הפסק. ולדברי התוס' ז"ל צ"ל דהכא נמי מיירי בכה"ג וזה דוחק. אלא נראה דהכא בקידוש דהוי בכ"ש שאני וסגי אפילו בפחות מרביעית כיון שהם מים מקודשין חשיבי. ועי' בתוספתא פ"ק דידים דתני התם הנוטל ידיו במקדש צריך מי רביעית קידוש ידים ורגלים במקדש אין לך שיעור ונראה דבמקדש ראשון ט"ס הוא. ומבואר כפירש"י ז"ל:

והרמב"ם ז"ל השמיט הך אוקימתא דקודח מתוכו ועי' בד' הראב"ד ובכ"מ ז"ל. ונראה דהרמב"ם ז"ל מפרש הכי דפריך מברייתא דסגי ברביעית או פחות ולא בעינן שיעור ד' כהנים ומשני בקודח מתוכו כפי' רש"י ז"ל. ופריך עלה הא ממנו אמר רחמנא וקודח מתוכו לא חשיב ממנו. ומשני ירחצו לרבות כ"ש. וא"כ לא איצטריך לאוקמי בקודח מתוכו אלא כל כ"ש איתרבי. והא דבעינן שיעור ד' כהנים הוא דווקא בכיור שנעשה לקידוש. אבל בשאר כ"ש לא בעינן שיעורא וזה נראה ברור בדעתו ז"ל:

וכתב שם הרמב"ם ז"ל הלכה ו' מצוה לקדש ממי הכיור ואם קידש מכ"ש ה"ז כשר. משמע דלכתחילה צריך לקדש ממי כיור דווקא ובדיעבד כשר מכל כ"ש אע"פ שאינן ממי הכיור ויש לדקדק אי מה"ת מצוה לכתחילה לקדש מן הכיור וכ"ש לא איתרבו אלא דיעבד. א"כ כה"ג ביוה"כ אמאי מקדש לכתחילה מקיתון של זהב וכי משום כבודו של כה"ג לא יעשה מצוה כתיקונה כיון דלכתחילה מצוה לקדש מן הכיור וראיתי בירושלמי פרק טרף בקלפי דפליגי התם ר' יונה ור' יוסא ר' יונה אמר חוץ מקידוש ראשון דקידוש ראשון צריך לקדש מן הכיור ור' יוסא אמר אפילו קידוש ראשון ופריך לר' יונה מברייתא דכל הכלים של מקדש ראוין לקדש. פתר לה חוץ מקידוש ראשון מתניתא פליגא על ר' יוסא הכיור והכן מעכבין אלמא דקידוש ראשון עכ"פ הכיור מעכב ומשני פתר לה מקומן מעכב. והשתא אי נימא דלכתחילה מצוה בכיור מה"ת מאי פריך לר' יונה מהא דכל הכלים ראוין לקידוש דילמא היינו דיעבד אבל לכתחילה מצוה בכיור ולהכי קאמר חוץ מקידוש ראשון. אלא וודאי משמע דמאן דמכשיר שאר כלים לקידוש ראשון אפילו לכתחילה יכול לקדש בשאר כלים ור' יונה ס"ל דלקידוש ראשון בעינן דווקא כיור. אלא דקשה לי אמאי לא פריך לר' יונה מר"י דמתניתין שם דאמר דכה"ג מקדש בכל יום בקיתון של זהב ובכל יום היינו קידוש ראשון. דשאר קידושי ליכא. הרי דס"ל לר' יהודה דאפילו קידוש ראשון ל"ד כיור. וכי תימא דלר' יהודה מודה ר' יונה דכל הכלים כשרים אפילו לקידוש ראשון. וכי קאמר ר' יונה לת"ק קאמר דמחלק בין יום הכפורים לכל יום והיינו משום דלא הוכשר כלי אלא לשאר קידושין של יוה"כ. דאם כן מאי פריך עליו מברייתא דכל הכלים ראוין לקדש כו' דילמא אתי כר' יהודה וצ"ע. ועי' ק"ע שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף