אילת השחר/זבחים/כא/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
מהר"ם שיף
קרן אורה
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png זבחים TriangleArrow-Left.png כא TriangleArrow-Left.png ב

דף כ"א ע"ב

איכא בינייהו מצות שיקוע. ולעיל אמרינן איכא בינייהו גזירת שיקוע, וצריך לבאר שינוי הלשון [וגם צ"ב דהא כבר אמרנו לעיל נפק"מ זו ומה נתוסף בזה], אך הביאור דמצות שיקוע הינו קודם השקיעה וגזירת שיקוע הוא להעלות בלילה משום גזירת שיקוע.


רש"י ד"ה איכא בינייהו. דכיון דקדש להו בכלי שרת מצוה לשמרן כשאר קדשים. [ובקדשים יש עשה דמשמרת כמו תרומה, כמבואר ברש"י חולין (דף ב' ע"ב) ד"ה ובמוקדשין ע"ש]. והנה יל"ע בעשה דמשמרת אם זה רק שלא יטמא בעצמו תרומה וקדשים, או יש מצוה לשמרן שלא יטמאו גם ע"י חש"ו או נכרי או ממילא, וכגון אם רואה שהרוח עומדת להפיל שרץ ע"ג תרומה אם הוא מחוייב מדין משמרת להציל שלא תיטמא התרומה [וצ"ע במס' תרומות (סוף פ"ח) ובבכורות דף ל"ד מפרש דפליגי בקראי דמשמרת תרומותי].

ואמנם בתרומה שלו י"ל דמחוייב ג"כ לשמור שלא יטמא ממילא, אבל בתרומה של חבירו לכאו' אינו מוזהר אלא שלא לטמאותו בידים, אבל לשמרו שלא יטמא ממילא אינו מחוייב לשמור לכל תרומה וקדשים שבעולם שלא יטמאו, וצ"ל דהכהנים הם המצווים על עבודות בהמ"ק, ומוטל עליהם למנוע שלא יטמאו (עי' במדבר י"ח), ושאני מסתם תרומה של חבירו דאינו מחוייב בכך.


רש"י ד"ה והאמר רבי יוחנן. דלא סגי בלאו קידוש זה וכו' ולגזירת שיקוע ליכא למיחש דכיון שמצאו שקוע וכו'. צ"ב למה הוצרך רש"י להוסיף הטעם דלא סגיא בלאו קידוש זה, הא מאחר דלא שייך בזה גזירת שיקוע מחמת הטעמים שפירש רש"י בהמשך דבריו, ממילא שרי גם אם לא היו מוכרחין לכך, ונ"מ בזה דלפי הטעמים של רש"י כשהעלוהו לתרוה"ד מותר לקדש ממנו גם לאיברים כיון דאין לחוש דלמא פשע, אבל אם צריך לטעם דלא סגיא בלאו הקידוש לא שרי להו לקדש אלא לתרוה"ד, ולכאו' שרי להו לקדש אז גם לשאר דברים וא"כ למה הוסיף רש"י סברא זו.

עוד יל"ע מ"ט לא סגי בלאו קידוש זה, הא אפשר לתרום את הדשן ע"י כהנים ישנים שניעורו כל הלילה [וכמ"ש תוס' בד"ה כיור כיון ששקעו אין מעלהו].

ואפשר דבדוקא נקיט לה, דהנה כשאדם יכול לעשות איזה דבר ע"י שמירה ויכול שלא לעשותו כלל, עדיף שלא יכניס עצמו למצב שיהא צריך לשמירה, אע"פ שסומכין על שמירתו. ודוגמא לדבר יש בתוס' בב"מ (דף ל"ו ע"ב סוד"ה אי הכי), בהא דמוקי לה התם דהעלה השומר את הבהמה למרעה שמן וטוב ונפלה דהוי ליה לתוקפה שלא תפול, פי' התוס' דבדוקא נקט מרעה שמן טוב כדי דלא ליהוי תחילתו בפשיעה, דאם לא היה סיבה להעלותה לשם הוי פושע שיש לו לחוש שמא ישכח ולא ישמרנה מליפול ואם מתה היה חייב, הרי דאפי' שבידו לשומרה מ"מ אם לא היה לו סיבה להעלותה הוי פושע במה שהעלה אותה לשם. וה"נ הכא אף דבסמוך לזמן פסולו אמרי' דישמור ויזכור לשקע את הכיור, מ"מ אם לא היה צריך להעלותו לא הוי שרינן ליה להעלותו ולסמוך ע"ז שיזכור לשקע, ולכן הוצרך רש"י לטעם זה דלא סגיא בלאו הכי, אע"פ שהי' שייך לומר שאין לחוש שישכח לשקעו מחמת דהוי סמוך לזמן פסולו.

ולפי"ז בדוקא נקט רש"י לטעם הנוסף, ובאופן דסגיא בלאו הכי כגון לקדש לאברים באמת יהא אסור להעלותו אפי' סמוך לזמן פסולו, דכיון שאין מוכרחין לזה לא מעיילינן לחששא אפי' דסמכינן עליה שיזכור לשקע.


כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו אין מקדשין בו. וכתב הקרן אורה דלא נתבאר מהו שיעור קידוש, והביא דלפרש"י לקמן (כ"ב ע"א) דלא בעינן רביעית כדי לקדש, ע"כ ליכא שיעור מסויים בכמה צריך לקדש, ושיעור ד' כהנים היינו אומדנא בעלמא כדי קידוש ד' כהנים, ולתוס' שם י"ל דהשיעור ב' רביעיות ע"ש.

ויל"ע למש"כ דלרש"י אומדנא היא, אי סגי בשיעור שיוכלו לקדש בו ד' כהנים בני י"ג שנה, או צריך שיעור של ד' כהנים מגודלים כדמיירי קרא במשה אהרן ובניו, ואולי השיעור נקבע לפי ד' כהנים בינונים וצ"ב, [וע"ש בסו"ד שהביא מהתוספתא בידים פ"א ה"ב דאיתא להדיא דקידוש ידים ורגלים במקדש אין לו שיעור ומבואר כדברי רש"י ז"ל, וצ"ע ליישב דברי התוס'].

והנה שיעור ד' כהנים מסתבר דאינו אלא בקידוש הכהן הראשון ואח"כ מועיל כשיירי טהרה, וכ"כ בזבח תודה.

ויש לעי' אם כשהי' מתחילה בכלי מים כשיעור ואח"כ נשפך ממנו וחסר מהשיעור לפני שהתחילו לקדש ממנו, אם כשר לקדש בו כיון שהי' במים כשיעור או דוקא כשקידשו ממנו כהנים מתחילה מהני.

ולענין ציצית דמהני גרדומין כתב בחזו"א (או"ח סי' ג' ג') דכיון שהכניסן בבגד ויש פסול דלא מן העשוי לכן העשייה עושה כבר איזה דין, אע"פ שעדיין לא השתמשו בו מהני גרדומין, אבל לענין שיורי רחיצה יש לעיין דכ"ז שלא רחצו ממנו אין ע"ז שום שם.


רש"י ד"ה כל הכלים מקדשים. מבואר ברש"י דמקדשין את המים שיהיו ראויין לקידוש יו"ר, משמע דלריב"ח שיעור מים דד' כהנים מעכב, דאם אינו מעכב מה קשה על ר' יוסי בר חנינא דאיה"נ דיש מצוה לקדש מכיור שיש בו כדי לקדש ממנו ד' כהנים מ"מ הכלי שפחות מזה מקדש המים כיון שאינו מעכב, משמע דלר' יוסי בר חנינא מעכב לכן לא הי' יכול לקדש בפחות מזה.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א