קרן אורה/זבחים/כב/א

קרן אורה זבחים כב א

דף כ"ב ע"א

תוס' בד"ה והא ממנו כו' הקשו לפירש"י תיקשי ליה ממתניתין דיומא כו'. ע"כ פי' דקאי אהא דשני בקודח מתוכו ולא בעי כשיעור וע"ז פריך והא ממנו אמר רחמנא דאפילו בקודח בעינן שיעור. וצ"ע לפ"ז מאי משני ירחצו אמר רחמנא לרבות כלי שרת. הא גם המקשן מודה בזה דכל כ"ש כשרים במתניתין דיומא וע"כ מריבויא דירחצו. אלא דס"ל דנהי דאיתרבי שאר כלי שרת מ"מ בעינן שיעור ד' כהנים וע"ז לא משני כלום. וצ"ל לשיטתם דאם יש בו כשיעור כל הכלים כשרים בלא ריבויא דירחצו. וכי איצטריך ירחצו לרבות אפילו אין בו כשיעור וזה דוחק ועי' צ"ק ז"ל. ומהירושלמי דלעיל ג"כ מוכח דאיכא מ"ד דשאר כלים פסולין אפילו יש בהן כשיעור מדלא מוקים אפילו בקידוש ראשון והיה בקיתון של זהב שיעור ארבעה כהנים. ולפי מה שפי' בד' הרמב"ם ז"ל ניחא הכל דלמאי דמוקי לה בקודח מתוכו ס"ל כשיטת ר"י בירושלמי דשאר כלים פסולין ומתניתין דיומא מיירי חוץ מקידוש ראשון ופריך והא ממנו אמר רחמנא ואם קדח מתוכו לא הוי ממנו. ומשני ירחצו לרבות כ"ש וכל הכלים כשרים אפילו אין בהם כשיעור דלא נאמר שיעור אלא בכיור עצמו והיינו כר' יוסא בירושלמי:

שם גמרא יכול יהא כנו מקדש כו'. לא מצאתי להאי דינא בדברי הרמב"ם ז"ל דהכן אינו מקדש ולא ידעתי למה השמיטו:

שם גמרא אלימא למעוטי טיט הנרוק אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפילו לרביעית נמי, עי' תוס' בד"ה למעוטי טיט הנרוק שכתבו דהא דמשלים היינו להתיר לטבול במים. אבל בטיט עצמו אין מטבילין בו כמו אויר דסוכה וקשה לי דבשלמא לענין מקוה שפיר איכא למימר דמשלים שיעור מ' סאה אבל טבילה עצמה צריכה שתהיה במים דווקא. אבל במי כיור דשיעורו הוא כדי קידוש לד' כהנים אי לא חזי הוא עצמו לקדש למה ישלים הא ליכא כדי לקדש ד' כהנים. וכן לרביעית דהוי שיעור נטילה אי לא חזי אמאי משלים ולזה י"ל דלנטילה סגי פחות מרביעית. אלא דבעינן לראשון רביעית שהוא שיעור חשוב וטיט הנרוק שפיר משלים אע"ג דאיהו גופא לא חזי. אבל בכיור קשה הא בעינן שירחצו ד' כהנים וליכא אם לא שנאמר דהתם נמי שיעורא בעלמא גמירי כדי לקדש ד' כהנים ולא שיקדשו ד' כהנים. ומשמע בשמעתין דאפילו פרה שוחה ושותה מ"מ בעינייהו לא. ולפי פירש"י ז"ל דדייק דאפילו לרביעית מהא דאמרינן כ"ז שנפסלו כו' אבל לא נפסלו כשרים וא"כ אפילו בעינייהו נמי. אלא ע"כ צריך לחלק בין מים פסולין לטיט הנרוק דמים אי פרה שוחה ושותה כשרים אפילו בעינייהו ואי אין פרה שוחה כו' למקוה כשרין כדתנן (בידים) בקרקע כשרין. אבל טיט הנרוק אי אין פרה שוחה ושותה אפי' בקרקע למקוה פסולים. ואי פרה שוחה ושותה הוא לבדו פסול בין למקוה בין לרביעית אבל משלים הוא לשיעור. אבל זה אינו אלא אם המים מצד אחד וטיט מצד אחד וכדתנן בפ"ב דמקואות. וכמש"כ הר"ש ז"ל שם דהני שיעורי דכל הני תנאי הוא בשיעור פרה שוחה ושותה. אבל אם מים צפין ע"ג טיט מותר לטבול גם בטיט עצמו כדתנן ברישא התם. ובכה"ג דהטיט מעורב עם המים יש לומר דדין מים להם ואפילו אין פרה שוחה ושותה כשר למקוה כמו כל מים שנפסלו משתיית בהמה דבקרקע כשר ודווקא הכא דמיירי שהטיט בפ"ע מדנקט לשון השלמה הוא דבעינן גם במקוה שיהיה פרה שוחה ושותה. וזה נראה דעת הרי"ף ז"ל בפ' א"ד שכתב במים שנפסלו משתית בהמה היינו מחמת עכירות טיט קרוב לטיט הנרוק ובקרקע כשרים. והקשה עליו הרא"ש ז"ל דהא אמרינן הכא דאם אין פרה שוחה כו' למקוה ג"כ פסולין. ולפי הנ"ל ניחא דהכא איירינן בטיט הנרוק כשהוא לעצמו ואם אינו ראוי לשתית בהמה שם טיט עליו ואינו משלים ג"כ. אבל אם מעורב הוא עם מים שם מים עליו ואפילו אין פרה שוחה כו' למקוה כשר אפילו בעיניה. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' ברכות ע"ש. והלח"מ ז"ל כתב שם דמש"כ בקרקע כשרים להטביל היינו דווקא לטבילת ידים אבל לא לטהרות. ואין זה נראה כיון דבחד גוונא עם נפסלו מחמת מרירות נקט לה כי היכי דהני כשרים לטהרות ג"כ ה"נ מחמת עכירות טיט ומנלן לחלק בינייהו:

אבל עדיין יש מקום עיון בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות מקוואות שכ' שם הלכה ט' טיט רך שהפרה שותה ממנו ה"ז נמדד עם המקוה היה עבה כו' אינו נמדד מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט מטבילין במים ובטיט באיזה טיט בטיט הרך שהמים צפין ע"ג היו המים מצד אחד וטיט מצד אחד מטבילין במים ולא בטיט עכ"ל. נראה מדבריו ז"ל דאינו נמדד עם המקוה אלא טיט רך שהפרה שותה ממנו. וגם זה לא הוכשר בעיניו אלא להשלים ולהמדד עם המקוה ואח"כ כתב לתרתי דיני דמתניתין דאם המים צפין ע"ג מטבילין גם בטיט ואם המים לעצמן והטיט לעצמו מטבילין במים ואין מטבילין בטיט ולא הזכיר כל הני שיעורי דמתניתין כ"א האי שיעורא דפרה שוחה ושותה. משמע דאם אין פרה שוחה ושותה אינו משלים אפילו מים צפין ע"ג ואפילו פרה שוחה ושותה אינו כשר בעיני אלא להשלים לבד. והדק"ל מ"ט הכשיר מים עכורים מחמת טיט אפילו נפסל משתית בהמה ומשמע דאפילו בעין כשר בקרקע. וצ"ל דעכורים מחמת טיט לאו טיט הנרוק הוא דמ"מ שם מים עליהם. ומש"ה בקרקע כשרים אפילו נפסלו משתית בהמה ובטיט הנרוק הוא דבעינן דווקא פרה שוחה ושותה וגם זה לא הוכשר בעין אלא להשלים וכפשטיה דשמעתין. וכ"כ בפ"ה מה' ביאת מקדש דאם פרה שוחה ושותה משלים למי כיור כמו למקוה. אלא דקשה אמאי לא כתב כן בפ"ו מהל' ברכות לענין רביעית דנט"י דמשלים ג"כ:

ובש"ע (סי' ק"ס) כתב דאם נפסלו משתית בהמה מחמת טיט בקרקע נמי פסולה וכ"ד הרא"ש והר"ש והתוס' ז"ל ולפ"ז אפילו לא נפסלו משתית בהמה אם דין טיט הנרוק בזה אמאי לא כתבו דלא הוכשר אלא להשלים למקוה או לרביעית אבל לא בעין. והכי משמע בשמעתין וצ"ע בד' הראשונים ז"ל:

שם גמרא אלא למעוטי יבחושין אדומים אפילו בעינייהו נמי הא דלא פריך אפילו לרביעית נמי י"ל דהך קושיא דאפילו בעינייהו נמי עדיפא ליה. ובש"ע סי' הנ"ל כ' דה"ה דנוטלין ידים מדברים שתחילת ברייתן מן המים. אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב כן אלא בפ"ח מה' מקואות לענין טבילה ולא הזכיר להאי דינא לא לענין מי כיור ולא בהל' ברכות לענין נט"י. ויותר מזה כבר הקשה התוסי"ט ז"ל דבהני תרי דינא פ"ו דמקואות ובפ"ב דידים פסק דלא כרשב"ג. וזה וודאי נראה דחד שיטתא לרשב"ג בכולהו דדבר שברייתו מן המים כמים הוא חשוב אע"ג דעיקר הדבר טעמא בעי וכי מפני שבריאתו מן המים יהיה שם מים לו כמו לענין כיור דכתב רחמנא ונתת שמה מים עינו או שומנו של דג בכלל מים דקרא הוא ונפ"מ טובא א"כ מכשירין הם ג"כ כמו מים. וכן אם נילוש פת בשומן דג הוי כנילוש במים וצריך לברך המוציא לכ"ע. ובהדיא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות טומאת אוכלין דמלח שנמחה אינו מכשיר וכמי פירות הוא כדתניא בתוספתא דמכשירין ואם הוא דווקא במלח הבא מן הקרקע היה לו לבאר זאת. ולפי הנראה מדבריו ז"ל פ"ז דמקואות דמלח שנמחה לא הוכשר בעיניה למקוה אלא להשלים בלבד וכמבואר שם בדברי הכ"מ ז"ל. וגם זה צ"ע אטו מלח גרע מעינו של דג כיון דברייתו מן המים הוכשר אפי' בעיניה ומלח לא הוכשר בעיניה ואין אלו אלא הערת דברים. וצ"ע בדברי הראשונים ז"ל:

שם גמרא אמר ר"פ למעוטי נתן סאה ונטל סאה ואמר ר"י עד רובו ופי' רש"י ותוס' ז"ל דקאי אמי פירות. וע"כ צ"ל כן דלענין מים שאובים ליכא למימר בכיור רביעית. וקשה מכאן על הרמב"ם ז"ל פ"ד דמקואות דנראה מדבריו התם דהא דהוכשר עד רובו היינו לענין שאובים. אבל במי פירות לא הוכשר אלא כמתניתין דמקואות נתן סאה ונטל סאה וכמו שכ' הכ"מ ז"ל. והרי הכא בשמעתין מבואר דעד רובו קאי אמי פירות. וסלקא שמעתא דמימרא דר"ל קאי אהשלמת מי פירות ולמקוה ולמי כיור משלים ולרביעית אינו משלים ומוכח מזה דמי פירות פסולין לנט"י. וקשה מכאן לפירש"י ז"ל בברכות דף נ' שכ' דמי פירות כשרים לנט"י. וכ"כ דעת רש"י ז"ל בש"ע סי' הנ"ל דא"כ מ"ט למקוה ולכיור משלימין אע"ג דמי פירות פסולין לדידהו ורביעית דנט"י אינו משלים אע"ג דמי פירות בעינייהו כשרים לנט"י ג"כ. וע"כ מיירי דלא נשתנה מראה מים ע"י המי פירות דבנשתנו למקוה אינו משלים. ועי' צ"ק ז"ל שהביא קושיא זו בשם הראשונים ז"ל ואין לקיים שיטה זו אלא אם נפרש רביעית היינו למחטין וצינורות. אבל אין זה מספיק לדעת רש"י ז"ל שפי' כאן רביעית היינו לנט"י. ומד' הרמב"ם ז"ל נראה ג"כ דמפרש לרביעית לענין מחטין וצינורות והא דאמר ר"פ אם קדח בה כו' הואיל ומהכשירא דמקוה קאתו בזה שפיר משלים ואפילו לרביעית. וכ"ז קודם שבטלו רביעית דמחטין וצינורות אבל לאחר שבטלו גם בכה"ג אין מטבילין מחטין וצינורות ולהכי השמיט הרמב"ם ז"ל לדינא דר"פ. אלא דבפ' י"א ממקואות כתב להא דר"ל דלרביעית דנט"י אינו משלים. וכתב שם אם נתערב מים פסולים לנטילה אינו משלים לשיעור רביעית. וא"כ לא תיקשי מכאן לדיעה זו דמי פירות כשרים לנט"י די"ל דהכא מיירי בתערובות מים פסולין כמו שכתב הרמב"ם ז"ל. ולא תיקשי ג"כ קושיא קמייתא דמשמע הכא דלענין מי פירות איתמר הכשירא עד רובו דבאמת כולא שמעתא מיירי בתערובות מים פסולים ודו"ק:

שם גמרא ק"ו למי כיור לאו דמים חיים נינהו. וקשה לפ"ז מאי קמ"ל בהאי ק"ו פשיטא דמים חיים הוכשרו לרחיצה והיה נראה דגם השתא ס"ל דמי כיור ממש קאמר וקמ"ל דמותר לרחוץ ממי כיור וק"ו איכא דמים חיים הם. ודחי לעולם מי מקוה הם ומאי ק"ו משום דקדישי. ופריך וקדישי מעליותא היא למיעבד ק"ו מהאי טעמא הא אשכחן בעלמא דאימעיט משום דיש להם שם לווי והכא נמי ליכא למיעבד ק"ו מפני זה אלא ע"כ הק"ו הוא משום דמים חיים הוא וכן נראה מד' הרמב"ם ז"ל דלא איתניה הך דתנא דבי שמואל גבי רחיצת הקרב והכרעים דלא כתבה בפ"י מה' מעה"ק. ועיין משנל"מ ז"ל שם אלא דלא נודע מקום משנת תנא דבי שמואל איה היא. ומה שכ' בהג"ה רי"פ עי' בהרא"ש כו' ושמא אהך מיתניא כו' ט"ס הוא הרא"ש. ובד' הר"ש ז"ל כתוב כן וגם זה לא כתבה הרמב"ם ז"ל בה' טומאת צרעת. וגם קשה לומר דמי כיור פסולין למצורע דבסוטה (דף ט"ו) משמע דילפינן מצורע מסוטה בגז"ש ע"ש. אלא דבלא"ה י"ל דמי כיור פסולין למצורע משום דטהרת מצורע בחוץ הוא. ועי' לעיל (דף כ' ע"ב) בתוס' בד"ה קידש. והתוס' ז"ל בד"ה נתן סאה הקשו מ"ש דגבי קרב וכרעים דרשינן במים ולא במזוג וגבי כיור או טבילה מכשירין מזוג. ומדברי רש"י ז"ל נראה דמזוג היינו יין מזוג שני חלקי מים וא' יין. וזה וודאי פסול לכיור ולטבילה וכי מכשירין ביותר מכדי מזיגה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף