קרן אורה/זבחים/יד/ב

קרן אורה זבחים יד ב

דף י"ד ע"ב

תוס' בד"ה שיכור כו'. עי' בחידושי בכורות שם מה שכ' בזה:

שם תוס' בד"ה והא שחיטה כו'. עי' מה שהקשו לפירש"י ז"ל דלרבנן ליכא פירכא דמקרא ילפי מקבלה ואילך מצות כהונה. ובלא"ה לשון רש"י ז"ל אינו מדוקדק שכ' וליכא למיפשט דמשום דס"ל דהולכה א"א לבטלה כו' ומי אומר כן דלרבנן א"א לבטלה אלא דלרבנן מה שאפשר לבטלה אינו מגרע כח עבודתה ואין חילוק אי אפשר לבטלה אי לא. ופי' ז"ל דלר"ש פריך הא לא תלי בהא כו'. וגם בזה יש לדקדק דע"כ הא דשחיטה כשירה בזר לר"ש היא ג"כ מקרא דוסמך ושחט מה סמיכה בזרים כו' כדאיתא במנחות (דף י"ט) אליבא דר"ש. ומאי פריך לר"ש ג"כ מהא דהולכה לא חשיבא ליה עבודה כיון שיכול לבטלה דסברא בעלמא היא. והיכי מכריח מדשחיטה כשירה בזר דלאו בהא דאפשר לבטלה תלוי. ולפי מה שכתבתי לעיל ניחא קצת דהכי פריך הא דאמרת דלר"ש הולכה שאפשר לבטלה כשירה בזר אבל הולכה שא"א לבטלה פסולה בזר. ומנלן הא כיון דר"ש לא ס"ל הא דאפקיה רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תיפקא כו'. אלא ע"כ במה מצינו מקבלה וזריקה ילפת דפסול בזר. ומה ראית למילף מקבלה וזריקה ליפסול זר תילף משחיטה דג"כ א"א לבטלה ואפ"ה כשירה בזר והולכה נמי יוכשר בזר אפי' א"א לבטלה. ומשני שחיטה לאו עבודה היא ולא שייך למילף מינה הולכה דעבודה היא וכשאי אפשר לבטלה פסולה בזר ולפ"ז אין לפרש כפירש"י ז"ל דשחיטה לאו עבודה מדלא אשכחן בשום דוכתא דבעי כהן. דא"כ הולכה נמי נימא דלאו עבודה היא ובכל מקום כשירה בזר וצריך לפרש כפי' הר"י מאורליינש וגם פירש"י ז"ל יש ליישב דע"כ בהולכה מצינו דפסולה בזר כמו טבילת אצבע דבכלל הולכה היא כדמשמע לעיל וכתיב בה כהונה עד דקשיא לי היכי ס"ד דרבה ורב יוסף למיתלי פסול זר באפשר לבטלה לר"ש הא טבילת אצבע משמע לעיל דהוי כהולכה שאפשר לבטלה ואין מחשבה פוסלת בה לר"ש כדאיתא לעיל וכמש"כ שם ואפ"ה בעי כהונה. וי"ל דס"ל דטבילת אצבע הוי הולכה שא"א לבטלה או דהוי כשעת הזיה כמשמעות לשון הרמב"ם ז"ל כמו שהארכתי לעיל. ועי' תוס' מנחות (דף י"ח) בד"ה מנין לרבות כו' שכ' דהא דלא חשיב הולכה משום דלאו עבודה היא לר"ש דאפשר לבטלה. ולמסקנא הכא לענין כהונה לא איכפת לן אם אפשר לבטלה. ואי כתבו כן לרבה ורב יוסף א"כ מה זה שכ' שם דהוי בכלל קבלה מדאפקא בלשון הולכה הא לרבה ורב יוסף ע"כ לא ס"ל לר"ש הא דאפקא בלשון הולכה:

שם תוס' בד"ה שחיטה לאו עבודה כו'. אבל קשה לי לפרושי דא"כ לשמעון התימני כו' ולא ניחא להו בהא דאשכחן קולא בנתלה ושחט מכלל דלאו עבודה דמ"מ כיון דשמעון התימני מחמיר וס"ל דבעינן שיהיה השוחט לפנים אלמא דעבודה היא. וכן אשכחן עוד קולא לכ"ע בשחיטה דשוחט עומד בדרום ושוחט בצפון כמו שכתבו התוס' ז"ל ועי' תוס' יומא (ד' מ"ב). וד' הצ"ק ז"ל אינם מובנים דו"ק ותשכח:

שם תוס' בד"ה והרי הולכת אברים כו'. ע"ש שהקשו לר"ש דקרא דהולכת אברים בעי כהונה לגופיה איצטריך מנלן דסידור עצים בעי כהונה ע"ש. ולדידי לא קשיא דלמסקנא דלר"ש הולכה ג"כ פסולה בזר חוזרים אנו לומר דר"ש ג"כ ס"ל ל הך דרשא דאפקא לקבלה בלשון הולכה למימרא דלא תיפקא מכלל קבלה לכהונה. ושמעינן מינה דאע"ג דאפשר לבטלה בעי כהונה ותו לא איצטריך קרא דהולכת איברים לגופיה משום דאפשר לבטלה. ואתי לסידור ב' גזירים. ולא ס"ל לר"ש הך סברא דאפשר לבטלה אלא לענין מחשבה וכמו שפירש"י ז"ל דלאו מתיר הוא. אבל לענין כהונה אין לחלק בזה ומקבלה ואילך מצות כהונה אפילו דבר שאפשר לבטלה. ואי תימא אי ס"ל לר"ש הא דהולכה לא תיפקא מכלל קבלה מדאפקיה בלשון הולכה א"כ ע"כ לגופיה דהולכה בעי כהונה לא איצטריך דאיכא למילף בק"ו מהולכת איברים אלא דאתי לאשמעינן דלכל דבר הוי הולכה בכלל קבלה אפילו למחשבה. ואמאי אמר ר"ש דמחשבה לא פסלא בהולכה הא לאו קושיא היא דקרא דוהקריבו דהולכה לא תיפקא מכלל קבלה גופא אתי לאשמעינן דבעי כהונה וקרא דהולכת איברים לאו לגופיה אתי אלא לאשמעינן דסידור גזירים בעי כהונה. וראיתי מי שדקדק בלשון רש"י ז"ל שכ' אבל עבודה הוי לפסול בזר למה ליה דהוי עבודה הא אפילו לאו עבודה היא פסולה בזר מכש"כ מהולכת איברים דלא מעכבא כפרה ולאו עבודה ופסול בזר וד' רש"י ז"ל נכונים דהא במנחות (דף י"ג) אמר ר' ינאי דליקוט לבונה פסול בזר. ודייקינן עלה הא לאו עבודה היא כדדייקינן לעיל לענין טבילת אצבע. ומסיק דע"כ עבודה היא בכלל הולכה. אלמא דלפסול זרות נמי בעינן שיהיה עבודה ויתבאר עוד לקמן בזה:

שם גמרא איבעיא להו הולכה שלא ברגל שמה הולכה אי לא כו'. נראה דעיקר מילתא מיבעי ליה על הולכה דעבודה היא. אי קיים מצותו גם בהולכה שלא ברגל וממילא הולכה של"ב פוסלת במחשבה אי לא שמה הולכה ולא עשה העבודה כתיקנה ונפסל הקרבן בזה אם גמר כל ההולכה ע"ז הדרך. אבל אם הוליך מעט של"ב וגמר ההולכה כולה ברגל יש להסתפק אי מיפסל בכך ויתבאר לקמן. וגם אי מועיל חזרה ולהוליך ברגל אכתי לא מיבעי ליה בהא. ולענין זר לכאורה אין כאן נפ"מ אי הוי הולכה אי לא דאי הוי הולכה מיפסיל ע"י זר ואי לא הוי הולכה ג"כ מיפסיל ממילא דלא עביד הולכה אם לא שנא' דלהולכה של"ב מהני תיקון להחזיר ולהוליך ברגל ובהולכה פסולה ע"י זר לא מהני תיקון. וא"כ נפ"מ לענין זר ג"כ דאי שמה הולכה פסולה היא ולא מהני תיקון. ואי לא שמה הולכה לא מיפסיל משום זרות אלא משום דלא הוי הולכה ומהני תיקון אבל עדיין לא פשיטא לן אי מהני תיקון בהולכה של"ב. ואי מהני תיקון שמא גם לפסול זר מהני תיקון. ואכתי ליכא נפ"מ לענין זר דאי הולכה היא ומיפסיל בזר מהני תיקון. ואי לאו הולכה היא ג"כ פסולה היא וצריכה תיקון וא"כ צ"ע מה שכ' רש"י ותוס' ז"ל הך בעיא לענין זר. ומד' התוס' ז"ל נראה דס"ל דלזר לא מהני תיקון ולהולכה שלא ברגל ע"י כשר מהני תיקון ולא ידענא מהיכא פשיטא להו הכי השתא דהא לקמן מיבעי לן. וגם פליגי בזה אמוראי וכמו שיתבאר. ואי נימא כמש"כ דאם עשה מקצת הולכה של"ב וגמר הולכה ברגל אינה צריכה תיקון אפי' אי של"ב לא שמה הולכה א"ש דנפ"מ לענין זר דאי שמה הולכה מיפסיל בזר ואי לא שמה הולכה לא מיפסיל בזר וגם אין צריך תיקון וגם בזה יתבאר לקמן. ופשטינן מהא דתניא דיושב פסול אבל עומד כה"ג כשר ש"מ דהוי הולכה דאל"ה מאי איריא יושב אפילו עומד נמי פסול ומשני דקשייף מישף. ופשיט מהא דנתנו לחבירו כו' אלמא דשמה הולכה ומשני דנייד פורתא. ופשיט מהא דתנן קיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר ופירש"י אלמא דלא שמה הולכה. ולהכי צריך להחזיר לכשר דאי שמה הולכה אמאי יחזיר לכשר יבא הכשר ויטלנה מיד הפסול ופסול מעשה אצטבא בעלמא עביד. וקשה קצת אי לא שמה הולכה מאי איריא נתן לפסול אפילו נתן לכשר צריך להחזיר לכשר הראשון. ורש"י ז"ל תי' זאת וכ' דאתי לאשמעינן תרתי דלא מיפסיל במאי דאפסקיה פסול. ולפ"ז לא דמי הך פשיטותא לתרתי דלעיל. דהתם פשיט דשמה הולכה והכא פשיט איפכא דלאו שמה הולכה. ורציתי לפרש איפכא דבעי למיפשט דשמה הולכה. ומש"ה צריך להחזיר לכשר דראשונה שלא כדין נעשה כיון שנתן לפסול. אבל אי לא שמה הולכה הוי כלא עשה כלום ויחזור הכשר ויקבל ויוליך ברגל ואין צריך לתקן הולכה ראשונה שנעשית של"ב כיון דגומר כל ההולכה אח"כ ברגל וכמש"כ לעיל אבל לא משמע הכי לקמן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף