קרן אורה/זבחים/טו/א

קרן אורה זבחים טו א

דף ט"ו ע"א

גמרא אפשר לתקונא אי לא. השתא דמסיק דהולכה שלא ברגל פשיטא דלא הוי הולכה מיבעי ליה אי אכשר לתקנה בחזרה אי לא ומיפסלא אם הוליכה שלא ברגל. ופשיט מהא דקיבל הכשר ונתן לפסול יחזיר לכשר ומזה איפשיט שפיר דמהני תיקון. אבל הא דקאמר ונהי נמי דיחזור הכשר ויקבלנו אי ס"ד לא אפשר לתקונה איפסלא קשיא טובא דאי יחזור הכשר כו' א"כ הולכה של"ב שמה הולכה ואינה צריכה תיקון. ומה שנתן ליד הפסול בזה לא נפסל דמעשה אצטבא הוא והיכי דייק מינה דאפשר לתקן. ועוד דהא פשיטא ליה דלא שמה הולכה א"כ ע"כ יחזיר לכשר. ולפי מה שפירש' ניחא הא דקאמר ונהי כו' דלמאי דקיימינן השתא דלא שמה הולכה צריך להגיה יחזור הכשר. אבל לא א"ש הא דאמר דאי לא אפשר לתקוני איפסילא ליה ולפי מה שכ' אין צריך תיקון אם התחיל קצת הולכה של"ב ואח"כ גומרה ברגל וי"ל דע"כ לא אמרינן דאם התחיל של"ב וגמרה ברגל דאין צריך להחזיר היינו אם הולכה שלא ברגל מהני לה תיקון גם בכולה בחזרה להוליכה ברגל. [אולי צ"ל אבל] אם לא אפשר לתקנה כבר נפסלה אפי' במקצת הולכה שלא ברגל. אבל פירש"י ז"ל צ"ע ועי' צ"ק ז"ל ולא רציתי להאריך:

ומייתי הש"ס דא' עולא משום ר"י דהולכה שלא ברגל פסולה ואין לה תיקון. ואיתותב מהא דתנן נשפך מן הכלי על הריצפה כשר אע"ג דנתקרב מעט אל המזבח דרך שפיכה אפ"ה כשר אם אספו. ומהא נמי משמע כמש"כ דאע"ג דהתחלת ההולכה היה מעט שלא ברגל אם הוליכה אחר כך ברגל היינו תיקונה. דהא לא תנן הכא דצריך לחזור אחר אסיפה למקום הכלי:

שם גמרא איתמר הולכה של"ב מחלוקת ר"ש ורבנן דלרבנן שמה הולכה ולר"ש לא שמה הולכה בהולכה רבתי כ"ע לא פליגי דפסולה כו'. יש לדקדק היכי ס"ד דבהולכה של"ב פליגי הא במתני' מבואר להיפך וכדפריך הש"ס. ונראה דס"ל השתא דרבנן דפסלי בהילוך ג"כ מודו דאם היה אפשר שלא בהילוך כלל א"כ הולכה לאו עבודה היא. אלא רבנן ס"ל דהולכה של"ב ג"כ חשיבא הולכה ואי אפשר לבטלה אפילו אי שוחט בצד מזבח ולהכי חשבי הולכה בכלל עבודות דפסלי במחשבה. וכיון דהולכה עבודה היא ה"ה דהולכה רבתי אפילו אפשר לבטלה הוי עבודה. ור"ש ס"ל בהולכה של"ב לא הוי הולכה וא"כ ליכא שום הולכה מחייבת דרצה שוחט בצד המזבח וזורק ולא עביד הולכה כלל ולהכי אין מחשבה פוסלת בה כיון דלאו עבודה היא כלל ואפשר לבטלה לגמרי. כן היה נראה נכון לומר דשייכא פלוגתא דהולכה של"ב בר"ש ורבנן. אלא דא"כ אמאי קאמרי דבהולכה רבתי לכ"ע פסולה הא לפי הנ"ל לר"ש הולכה רבתי ג"כ לא פסלה כיון דהולכה לאו עבודה היא כלל וע"כ צ"ל דס"ד לפרש הכי דברי ר"ש דמכשיר בהילוך היינו בהילוך כי האי דשוחט בצד המזבח דהוי הילוך שלא ברגל ולא בהולכה רבתי משום דאפשר לבטלה אלא ה"ק ר"ש בהילוך יש הכשר אם ביטלה ושחט אצל המזבח דהוי הולכה של"ב ולאו הולכה היא ומסיק דבמערבא מחכו עלה והיינו חוכא דפשטיה דמתני' משמע דפליגי בהולכה רבתי ומשום דאפשר לבטלה ומסיק דבהולכה רבתי פליגי אבל בהולכה זוטרתי לכ"ע לא פסלה. לחד נוסחא משום דהוי הולכה שלא ברגל אם שחט בצד המזבח ולחד נוסחא כ"ע פסלא ופירש"י כיון דא"א לבטלה כ"ע מודו דהוי הולכה אפילו שלא ברגל. וכי אמרינן לעיל דהולכה שלא ברגל לאו הולכה היא היינו בהולכה רבתי דאין דרכה בכך. ולהך נוסחא איכא למידק מהא דאמרינן במנחות לענין ליקוט לבונה בזר דסבור הולכה שלא ברגל שמה הולכה משמע דאיכא מאן דפליג. ולמסקנא כאן כ"ע מודו בכי האי דא"א לבטלה ודרכה בכך של"ב. ולתרתי נוסחי משמע דלכ"ע יכול לשחוט בצד המזבח. לא מיבעי להך נוסחא דלכ"ע פסלה משום דהולכה היא אפילו של"ב וודאי דיכול לשחוט לכתחילה בצד המזבח לכ"ע וקיים עבודת הולכה ג"כ אלא אפילו להך נוסחא דלכ"ע לא פסלה ולא חשיב הולכה כלל מ"מ יכול לשחוט בצד המזבח אע"ג דלא עביד הולכה דלרבנן נמי אינו מחויב להוליך ואפשר לבטל ההולכה לגמרי אלא שאם נצרך להוליך חשיבא עבודה. דהכי משמע הולכה זוטרא לכ"ע לא פסלא במחשבה אבל הקרבן כשר והולכה זוטרי דשמעתין היינו שוחט בצד המזבח דליכא אלא הולכה שלא ברגל ולהכי קרי לה הולכה זוטרי:

אבל הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' פסה"מ כ' הולכה של"ב לא שמה הולכה. לפיכך כהן שקיבל הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח עכ"ל. משמע מזה דהולכה מעכבת והוא נגד משמעות כוליה שמעתין כמו שכתבתי. וגם במתניתין לא שמענו דפליגי בזה רבנן ור"ש. ור"ש אמר אם רצה שוחט בצד המזבח וזורק ויכול לבטל הולכה לגמרי ומנלן דרבנן פליגי עליה דר"ש (ועי' רש"י לעיל בד"ה והא שחיטה כו' שנראין דבריו כדברי הרמב"ם ז"ל דלרבנן אי אפשר לבטלה). ועוד דלעיל בריש שמעתין אמרינן הולכה מנלן דפסול שלא לשמו אי מהנך מזריקה וקבלה ושחיטה. מה להנך שכן אי אפשר לבטלה תאמר בהולכה דאפשר לבטלה. אלמא דסתמא דגמרא אמרי בפשיטות דהולכה אפשר לבטלה. וכן יקשה נמי מזה להך גירסא דהולכה זוטרתא היינו אם שוחט בצד המזבח לכ"ע פסלה והולכה כזו דא"א לבטלה לכ"ע חשיבא להולכה אע"ג דשלא ברגל היא. א"כ מאי קאמר נמי דהולכה אפשר לבטלה דהא עכ"פ הולכה זוטרתי איכא וא"א לבטלה ואמאי לא נילף הולכה מבינייהו דשאר עבודות. וכ"ת דפריך על הולכה רבתי דאפשר לבטלה מנלן חדא דלישנא דהש"ס לא משמע הכי. ועוד דהיכי יליף מוהקריבו כו' למימרא דהולכה לא תיפקא מכלל קבלה דילמא היינו הולכה שא"א לבטלה הולכה זוטרתי אבל הולכה רבתי דאפשר לבטלה מנלן. ודוחק לומר דלא איצטריך קרא אלא להולכה רבתי אבל הולכה זוטרתי ילפינן מבינייהו. וי"ל דע"כ לא אמרינן דבלא הולכה ברגל נפסל הזבח לד' הרמב"ם ז"ל וכן להך גירסא דהולכה זוטרתי לכ"ע פסלא והוי הולכה אפילו שלא ברגל היינו לבתר דכתיב קרא והקריבו כו' אלמא דבעינן הולכה דווקא. ולדברי הרמב"ם ז"ל ילפינן מינה דבעינן הולכה ברגל דווקא. ולהך נוסחא דלכ"ע פסלא ילפינן מקרא דוהקריבו דהולכה זוטרתי היינו שוחט בצד המזבח דהוי שלא ברגל ג"כ חשיבא הולכה ולהכי כתב רחמנא והקריבו בלשון הולכה. אבל מ"מ קשיא לי להך נוסחא דהולכה זוטרתי לכ"ע פסלה מ"ט דר"ש דמכשיר בהולכה רבתי כיון שחישב סתם על הולכת הדם שלא לשמו. וכיון דאיכא מקצת הולכה דהוי עבודה היינו הולכה זוטרתי. וכי בשביל ששחט רחוק מן המזבח ואיכא הולכה רבתי יגרע בשביל זה. ואין לומר דר"ש פליג במחשב על מקצת הולכה דאפשר לבטלה המחשבה במקצת הולכה. לרבנן גם כן אפשר לא פסיל דהוי כחצי מתיר ובלאו הכי לא משמע כן:

ובדברי הרמב"ם ז"ל יש לדקדק עוד שהשמיט הא דאיפשיט לעיל דהולכה שלא ברגל אפשר לתקונא. ועוד דהא דנותן לחבירו וחבירו לחבירו דפסח כתב סתמא ולא כתב דניידי פורתא וכמו שדקדק הלח"מ ז"ל בפ"א מהל' ק"פ. והיה נראה דהרמב"ם ז"ל מפרש להך שמעתא דאיתמר הולכה של"ב פלוגתא דר"ש ורבנן בהולכה של"ב ובעי למימר בהולכה רבתי כ"ע לא פליגי כי פליגי בהולכה זוטרתי היינו דבהולכה רבתי לכ"ע הוי הולכה אפילו של"ב כגון מחבירו לחבירו. וכי פליגי בהולכה זוטרתי היינו שוחט בצד המזבח דלרבנן גם זו הולכה היא. אע"ג דדרך זריקה הוא אפ"ה איכא הולכה ג"כ מה שמקרב הכלי למזבח. וא"כ א"א לבטל מצות הולכה אפילו בשוחט בצד המזבח. ור"ש ס"ל דהולכה זוטרתי היינו שוחט בצד המזבח לאו הולכה היא כלל ובכלל זריקה הוא ובכה"ג אין כאן מחשבת הולכה. ומסיק הש"ס למסקנא דכי פליגי בהולכה רבתי פליגי בין ברגל בין שלא ברגל. ובאפשר לבטלה פליגי לרבנן א"א לבטלה ולר"ש לבטלה. אבל הולכה זוטרתי בשוחט בצד המזבח לכ"ע לא פסלא דהולכה כזו שמקרב למזבח דרך זריקה לכ"ע לאו הולכה היא אלא בכלל זריקה. ועי' לעיל גבי סילוק בזיכין דאמר את"ל הולכה של"ב לאו הולכה היא. אע"ג דהכא מסקינן דלכ"ע לא הוי הולכה מ"מ שפיר אמר את"ל דהכא ס"ד למימר דהוי הולכה. אלא דלר"ש פשיטא דלאו הולכה היא ואכתי מאי קאמר את"ל וצ"ע. וא"כ לרבנן דס"ל דא"א לבטלה כי עביד כי האי שמקרב ממקום הקבלה לזרוק נפסל הזבח דהא לא עביד הולכה כלל אלא קבלה וזריקה לחוד וצריך להוליך ברגל מעט שיהיה שם הולכה ע"ז. ולר"ש סגי בלא הולכה כלל. ולפ"ז לא הוי הולכה של"ב דלאו הולכה היא אלא בכה"ג דעומד במקום הקבלה וזורק. אבל מחבירו לחבירו שפיר הוי הולכה והזבח כשר דהא עביד הולכה הניכרת וכן אם הלך אפילו פסיעה אחת ג"כ סגי כיון דיש קצת הולכה וא"כ ליכא נפ"מ בהא דאפשר לתקוני ופשיטא כל שהולך ברגל מעט דהוי הולכה כשרה ולא מיפסיל אלא היכא דלא עביד כלל וממקום קבלה הוליך בידו לזרוק על המזבח כן היה נראה לדעתו ועי' משנל"מ ז"ל בפ"א הנ"ל שהאריך בזה ג"כ בפי' דשמעתין ועפ"ז ניחא נמי הא דלענין לקוט לבונה בזר אמרינן במנחות דר' ינאי דפוסל בזר ס"ל הולכה של"ב שמה הולכה. והרמב"ם ז"ל כ' כן דפסול בזר אע"ג דפסק דהולכה של"ב לא הוי הולכה. ועמד על זה המשל"מ ז"ל בפי"א מה' פסה"מ ע"ש שכתב דלא הוי גרס הא דהולכה של"ב שמה הולכה כמו בטבילת אצבע דלא גרסינן לה לעיל ע"ש. אלא כיון דלא סגי בלא"ה ע"כ הוי עבודה וזה דוחק לעשות נוסחא חדשה. אבל לפי הנ"ל ניחא קצת דהא דהולכה של"ב לא הוי הולכה למסקנא היינו דווקא היכא דהושיט ידו אחר קבלה לזרוק דזה בכלל זריקה היא ולא הוי הולכה. אבל הולכה דליקוט לבונה שפיר הוי הולכה אפילו של"ב וטבילת אצבע כבר כתבתי לעיל דנ"ל מלשון הרמב"ם דהוי כשעת הזיה. ואפילו אי מטעם הולכה היא היינו משום דכתיב וטבל כו' שוייה רחמנא לעבודה. ומש"ה בחטאת חיצונות אע"ג דצריך ליקח באצבעו לא הוי עבודה לעצמה כיון דלא כתיב קרא גביה:

ובפרק י"ג מה' הנ"ל כתב ג"כ דהולכה של"ב לא הוי הולכה אפי' במקום שצריך להלוך. כגון עומד במקום קיבול ופשט ידו לזרוק ואם חישב בשעת הושטת יד לא הוי מחשבה והילוך ברגל אפילו במקום שאין צריך להלוך כגון לחוץ מהני ביה מחשבה. ולפי שיטתו דהולכה כזו פוסלת הזבח א"כ פשיטא דלא פסלא בה מחשבה. וי"ל דנפ"מ מהא דלא פסלא בה מחשבה דיכול להחזיר את ידו ולהוליך ברגל ואי הוה פסלא מחשבה תו לא היה מועיל חזרה. ועוד יש לדקדק בדבריו ז"ל דלפי מה שנא' בשיטתו דלרבנן הוי הולכה עבודה שא"א לבטלה א"כ מ"ט דמהני מחשבה בהולכה לחוץ הא זה וודאי אפשר לבטלה. אלא ש"מ דלרבנן אפי' אפשר לבטלה פוסלת במחשבה. ובת"כ פ' צו גרסינן בד' ר"מ שפוסל בהילוך שא"א לעבודה בלא הילוך ע"ש פרשה ח'. וזה קצת סיוע לדברי הרמב"ם ז"ל ועדיין אין הלכה זו ברורה אצלי עד עמוד הכהן כו':

שם גמרא אלא חטאת העוף דפסלא בה מחשבה היכי משכחת לה. פירש"י ז"ל היכי משכחת לה דפסלה מחשבה בהזייתה כדתנן לקמן דמחשבה פוסלת במליקתה ובמיצוי דמה אי חישב מקמי דליפוק דם היינו בשעת התזה הא לא כלום היא דהוי הולכה זוטרתי ואי בתר דנפק איתעביד מצותו וכן פירשו התוס' ז"ל בהג"ה בד"ה אלא כו' ואי הולכה זוטרתי שמה הולכה משכחת לה דפסיל מחשבה בשעת התזה. וקשה לפי' זה דאפילו אי הולכה זוטרתי לאו כלום היא היינו אם חישב על הולכה זו שלא לשמה. אבל אם חישב בשעת קריבת הכלי להזייה על זריקה שלא לשמה וודאי דמהני מחשבה כמו בכל זריקות ובחטאת העוף נמי בשעת התזה מחשב הוא שיהיה הזייה שלא לשמה. ורש"י ז"ל בעצמו כתב כן למסקנא דהולכה זוטרתי לכ"ע לא פסלא דלאו הולכה היא אלא כולה צורך זריקה. והא לא הוי בדעתיה למיחשב אזריקה כו'. משמע דאם היה מחשב על זריקה בשעת הולכה זו הוי מחשבה א"כ למה לן לאוקמי פסול דחטאת העוף מדפריש עד דמטא למזבח אפי' קודם לכן מחשב הוא על הזייה כמו על כל זריקות:

והתוס' ז"ל בד"ה אלא כתבו דבכל זריקות נמי ע"כ לא חיילא מחשבה אלא מדפריש עד דמטא למזבח אלא דהכא בהזייה דחטאת העוף ס"ד דלא צריך מזבח ומכי פריש איתעביד מצותו. וגם זה קשה מ"ש דס"ד הכי בחטאת העוף דלא צריך מזבח. ועוד דמשמע מדבריהם דלבתר דמוקי מדפריש עד דמטא למזבח ס"ל דבחטאת העוף ג"כ בעינן דמטא למזבח וזה לא מוכח מהא דר"ז. וכמו שפירש"י ז"ל דר' זירא פשיט ליה בחטאות הפנימיות ג"כ אע"ג דלא צריך מזבח אבל הא גופא מה שפירש"י ז"ל לבעיא דר' ירמיה בחטאות הפנימיות דווקא צ"ע דנראה דמיבעי ליה בכל זריקות ג"כ. וכמשמעות לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' פסה"מ ובהזאה דבין הבדים ודפרוכת לכאורה ליכא למיבעי דמכי פריש איתעביד מצותו כיון דאין צריך נגיעה אלא דקרא דוהזה ונתן בפנימיות כתיב. ומ"מ קשה אמאי לא יחול המחשבה מקמי דליפוק דם וכן בזריקה קודם שיזרוק בשעת הקרבתו לזריקה אע"ג דלא חשיבא הולכה ואדרבא איכא למימר איפכא דלמאן דס"ל דבכלל הולכה היא עד זריקה ממש. י"ל דלא מהני בשעת הקרבתו מחשבה לזריקה שלא לשמה דהוי מחשב מעבודה לעבודה מהולכה לזריקה. אבל מאן דס"ל דלאו הולכה היא וצורך זריקה היא אמאי לא תחול מחשבה לזריקה בשעת התזה או בשעת הקרבתו למזבח לזרוק. ואפשר לפרש בזה הא דמוקי פלוגתייהו דרבנן ור"ש בהולכה זוטרתי ולא רציתי להאריך:

והתוס' ז"ל בד"ה חטאת העוף פי' דאי הולכה זו דא"א לבטלה הוי הולכה שפיר מחשב מכי נפיק עד דמטא למזבח דלא אפשר לבטל דבר זה. אבל אי לא חשיבא הולכה הוי כאלו איתעביד מצותו. ולפ"ז הא דקאמר אי מקמי דנפק דם לאו כלום הוא. הוא סברא בעלמא דקודם שנפק הדם לא חל מחשבה. אבל פי' זה צ"ע ג"כ דמאי ענין זה להולכה שלא ברגל. דהא דס"ד דאיתעביד מצותו היינו משום דכבר גמר הכהן עבודתו. תדע דאי בהולכה של"ב תליא מילתא ואי הוי הולכה לא איתעביד מצותו א"כ מאי בעי ר' ירמיה בנקטעה ידו של מזה הא ר' ירמיה משמע דס"ל דהוי הולכה במנחות (דף י"ג) בליקוט לבונה. וא"כ לא איתעביד מצותו וצ"ע:

שם הוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו פליגי בה כו' חד אמר כשר כו' דאפשר לתקונה. צריך לדקדק אי דווקא החזירו כהן ס"ל דכשר. אבל אם החזירו זר והוליכו כהן מודה דפסול. או לאו דווקא קאמר דאפילו החזירו הזר וחזר והוליכו כהן ג"כ אפשר לתקונא. ולכאורה מסתבר דאפי' בכה"ג כשר דמאי נפ"מ בחזרה אי ע"י זר הוא או ע"י כהן. ובהולכה של"ב דקי"ל אפשר לתקונה להחזירו ולהוליך ברגל אטו צריך דווקא שיהיה החזרה ג"כ ברגל כיון דעיקר התיקון הוא לבטל מעשה הזר בהולכתו יבטל ע"י מי שהוא. אלא די"ל כיון דהחזרה הוא עיקר התיקון גם החזרה בכלל עבודה היא ואם נעשית ע"י זר תו לא מהני הולכת הכהן ל וכן באידך בבא הוליכו כהן והחזירו וחזר והוליך זר דרב שימי בר אשי מכשיר לד' הפוסל אם הולכה הראשונה היתה ע"י זר אע"ג דהחזירו והוליכו כהן. ה"נ אם הולכה ראשונה היתה ע"י כהן אזלינן בתרה והיה לו להכשיר אפי' אם החזירו זר וחזר והוליכו. ובגמרא משמע דלא הכשיר אלא אם הולכה השניה לחוד היה ע"י הזר. אבל החזרה ג"כ צריך שתהיה ע"י כהן. וראיתי להרמב"ם ז"ל בפ"א מה' פסה"מ שהעתיק בבבא קמייתא ההליכה ראשונה והחזרה ע"י זר והליכה שנייה ע"י כהן. ובבבא שנייה העתיק כדאיתא בשמעתין הוליכו כהן והחזירו. נראה לי מדבריו ז"ל דגרס הכי בגמרא בקמייתא הוליכו זר והחזירו והוליכו כהן ומאן דמכשיר מכשיר גם בהא וליכא נפקא מינה בחזרה ע"י מי שתהיה:

שם גמרא רבא אמר אף לדברי כו' דהא צריך לאמטויי משמע דאליבא דכ"ע אמר רבא הכא דהולכה כזו פסולה בזר דהא צריך לאמטויי. ולקמן מוקי רבא מחלוקת ת"ק ור"א בהולכה זו ור"א ס"ל דאין מחשבה פוסלת בה. וי"ל דלענין זר ס"ל לרבא דכ"ע מודו דפסולה אבל במחשבה ס"ל לר"א דאינו פוסלת כמו הולכה לר"ש דמחשבה אינה פוסלת ובזר פסולה. ואביי מוקי הילוך שאינו צריך להלוך דר"א היינו קיבלו בפנים והוציאו לחוץ ופירש"י ז"ל דתו ליכא פלוגתא בזה עם ת"ק ואר"ש אבוה קאי ופליג. משמע דהוי גריס ר"א בר"ש במתניתין. והיינו משום דלא מסתבר לרש"י ז"ל דלת"ק יפסל גם בהוצאה לחוץ. והרמב"ם ס"ל דלת"ק פוסל גם במחשב בשעת הוצאה לחוץ. ולפ"ז קשה דלעיל לרבא בצריך לאמטויי משמע דזר חמור ממחשבה ואע"ג דנפסל בזר לכ"ע אבל לענין מחשבה ס"ל לר"א דאינו פוסל. וכן בהולכה אליבא דר"ש בזר פסולה ובמחשבה אינו נפסל. ואילו הכא בהוצאה לחוץ אליבא דת"ק הוי איפכא דמחשבה נפסל ובזר אינו נפסל. כדמשמע לעיל דלא נפסל אלא אם הליכה ראשונה היה ע"י זר או הליכה שנייה. אבל אם לא עשה הזר אלא החזרה לחוד לא נפסל. ואי נימא דבהוצאה לחוץ נמי נפסל בזר מן הדין היה לפסול החזרה ג"כ ע"י זר דלא גרע מהוצאה לחוץ דוודאי הילוך שלא לצורך הוא. אלא דלרב שימי בר אשי דאמר לד' הפוסל מכשיר וזר לא פסיל בהולכה שנייה. ע"כ צ"ל דזרות קיל ממחשבה דמחשבה ס"ל לת"ק דנפסל אם חזר והכניסו. ועוד קשה לי היכי מהני מחשבה בהוצאה לחוץ וכמבואר בתוספתא שלקח להוליך להניחו במקום אחר הא הוי חצי מתיר וגרע ממנו דזה אין בו צורך עבודה כלל. ונהי דלענין זרות משמע דנפסל בפסיעה אחת ג"כ וכדאמרינן לעיל דלא שרו בזר אלא מעשה אצטבא בעלמא. אבל ליפסל במחשבה נראה דאם חישב על מקצת הולכה לא עדיף ממחשב על סימן אחד בשחיטה ובהדיא אמרינן לקמן (דף ל') דשייכא פלוגתא דחצי מתיר בפסיעות של הולכה ג"כ. אבל דבר זה פלוגתא דר"י ור"ל היא במנחות (דף ט"ז ע"ב) ר"י סבר דהוי פיגול בהולכת הקומץ אע"ג דאיכא נמי הולכה בלבונה. וה"ה דפסיעה אחת ג"כ מהני מחשבה ועי' רש"י ז"ל שכ' שם דהולכה לאו מתיר הוא משום דלא מעכבא דאפשר להושיט זה לזה. וכבר עמד ע"ז המשל"מ ז"ל דהא ר"י ס"ל דהולכה שלא ברגל לאו הולכה היא ע"ש. ואפילו למ"ד דהוי הולכה א"כ הא גופא הוי מתיר. ועדיפא מינה הוי ליה לרש"י ז"ל למימר דאפשר לשחוט בצד המזבח ולבטלה לגמרי. אבל לא הוצרך לכ"ז דבלא"ה הולכה לא מיקרי מתיר. וכן קבלה כדאיתא שם במנחות (דף י"ד ע"ב) קבלה והולכה לאו מתירין הם ופירש"י ז"ל שם דאינן אלא צורך זריקה. והא לא תיקשי למה ליה לר"ל לעיל דפליג אטבילת אצבע משום דכלום למדנו אלא משלמים כו' הא בלא"ה לא הוי אלא חצי מתיר. דהא ר"ל ס"ל דגם בהולכה שייך חצי מתיר די"ל דטבילת אצבע עבודה לעצמה היא ולא מיגררא בתר הולכה כולה והיינו משום דכ' וטבל אבל טבילת אצבע דחטאת החיצונות אינה מפגלת. ואי קשיא איפכא למ"ד הולכה של"ב הוי הולכה ולא שייך חצי מתיר בהולכה. אמאי לא מיפגיל נמי בטבילת אצבע דהוי מקצת הולכה וכמו פסיעה אחת דלפי מה שכ' לעיל בהולכה זוטרתי כי האי לכ"ע לאו הולכה היא ובכלל זריקה היא והדברים עתיקים. ועדיין לא נתבררו אצלי ככל הצורך עד עמוד הכהן כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף