נזר הקודש/זבחים/יד/ב

נזר הקודש זבחים יד ב

תוס' ד"ה שחיטה לאו עבודה היא. ופירש הר' יעקב מאורליינש לפי ששוה בחולין ובמוקדשין וכו'. ביאור הדברים, אעפ"י שהקפידה תורה אשחיטה בקרבן, אמנם הוא ענין שהקרבן דורש, ואין זה ענין עבודה שדורשין מן העובד, ומטעם זה כשרה השחיטה אף כשלא עמד השוחט בעזרה, ומטעם זה ניחא הא דבעינן שתהיה השחיטה לפני ה' ומבואר לקמן (דף נה:) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין, והיינו כי זהו מפני ענין הקרבן ולא מפאת השחיטה בעצמותה, ומטעם זה אין משגיחין על השוחט שיהיה בר עבודה, כיון שאין זו ענין עבודה רק ענין הוא לדרישת הקרבן ואין זו עצמיות עבודה.

* * *

גמרא. והרי הולכת אברים לכבש דעבודה שאפשר לבטלה היא ופסולה בזר. הנה במשנה למלך (הל' פסולי המוקדשין פ"א הכ"ז) מדייק מהא דפריך הש"ס והרי הולכת אברים לכבש דבעי כהונה, דבהולכה דזר נפסל הזבח, יעוי"ש. וזה תמוה, וכי מאחר שהוכשר יחזור ויופסל, כמו שפריך הש"ס לקמן (דף כט.), וע"כ דכוונת הש"ס בהפירכא דכמו שהתם נפסלו האברים ע"י ההולכה דזר כן יש לפסול גם כן הדם בהולכה דזר.

* * *

גמרא. דנייד פורתא. והקשה בשיטמ"ק וז"ל, ותימה אי אמרת בשלמא דלא נייד אשמעינן דהולכה שלא ברגל שמיה הולכה, אלא אי אמרת דנייד מאי אשמעינן, יעו"ש. ולדעתי נראה דהנה כל עיקר הא דאשמעינן דיושב פסול בהולכה [דהרי דין זה בהולכה שנויה כמבואר ברש"י] הוא ללא צורך, דאם עומד פסול היינו בהולכה שלא ברגל, א"כ פשיטא דיושב שפסול בלא"ה בכל העבודות פשיטא שפסול בזה, ומטעם זה מדייק הש"ס דאשמעינן דעומד דומיא דיושב כשר. וכשמשני הש"ס דהפירוש יושב דקשייף מישף, א"כ אשמעינן התנא זה הדין בעצמו דיושב שהוא באופן שהולך גם כן פסול, מטעם דגם זה נקרא יושב, ומשמיע לנו דין זה בהולכה לרבותא דאעפ"י שהכא עיקר עבודת ההילוך מ כ"ז פסול ביושב, וא"כ לא איכפת לן עכשיו אם אין לנו חידוש דין בדיוקא בזה דעומד דומיא דיושב.

ספרי נזר הקודש מונגשים לציבור באדיבות נכד המחבר המו"ל רבי נתן גינזבורג (הזכויות שמורות)

מעבר לתחילת הדף