קרן אורה/זבחים/יא/ב

קרן אורה זבחים יא ב

דף י"א ע"ב

גמרא תאמר בפסח הואיל והוא פסול לשמו דין הוא שיפסלו אחרים לשמו. מהאי דינא לכאורה היה לאחרים ליפסל לשמו אפילו שלא בזמנו כיון שהוא עצמו פסול לשמו. והתוס' ז"ל בד"ה אמר ר"א הקשו דמ"מ בחטאת נמי איכא ק"ו ליפסל אחרים לשמו. ותי' דאקרא דזבח פסח הוא קסמיך בהווייתו יהא לא הוא לשם אחרים ולא אחרים לשמו ובפסחים שם כתבו דק"ו מיגלי למילף מהוא לאחרים לשמו ג"כ דפסול. אבל ק"ו לחוד לא מכרע ולפ"ז א"ש. ודווקא בזמנו מה הוא לשם אחרים כו' וכדאמרינן התם. אך עדיין לא נתיישבה קושייתם אמאי מודה ר"א באחרים לשם חטאת. וכי היכי דבפסח מסייע הק"ו למידרש מהוא לאחרים לשמו ג"כ. א"כ בחטאת נמי כתיב הוא ונדרש בהווייתו יהא לא הוא לשם אחרים ולא אחרים לשמו. ואפילו נימא כדבריהם כאן דלא קאמר הק"ו אלא לרווחא דמילתא. ג"כ קשה אמאי לא דריש ר"א הוא דחטאת ג"כ לפסול גם אחרים לשמו, וע"כ צ"ל דגבי פסח מסתבר ליה למידרש ק"ו ולא בחטאת. ולהכי לא דריש אלא הוא בפסח לפסול אחרים לשמו. אבל הוא דחטאת לא דריש הכי כיון דליכא ק"ו. ועוד י"ל דהוא דפסח לא איצטריך אלא לפסול אחרים לשמו דאותו לשם אחרים ילפינן מקראי דלעיל. אבל הוא דחטאת איצטריך לגופיה כמו שכ' התוס' ז"ל לעיל (דף ה') ע"ב בד"ה מיעוט רחמנא כו' וטעמא דיוסי בן חוני צ"ל ג"כ או דיליף ק"ו בתרווייהו בפסח ובחטאת או דדריש הוא בהווייתו יהא גם בחטאת לא הוא לשם אחרים ולא אחרים לשמו. וי"ל עוד דטעמא דיוסי בן חוני דמהיכן למדנו הכשר שלא לשמו מקרא דמוצא שפתיך כו' ואם לאו יהא נדבה. ודריש דווקא אם שינה לדבר הבא בנדבה הוא דאכשר רחמנא אבל לא לשם חטאת ופסח ואשם. ע"כ הוקש לשלמים ולא לחטאת ממיעוטא דאותה כדאיתא בריש מכילתין:

שם גמרא כשרים ואין מרצין קאמר. כבר כתבתי בזה במתניתין. ויש לדקדק עוד דלפי האי סברא דכשרים ואין מרצים קאמר היינו משום דשמעון מודה בכל הני דרשי דלעיל בריש מכילתין. א"כ למאי איצטריך קרא דבמורם אין מתחללין הא אפילו לא כתיב אשר ירימו ג"כ ידענא דכשרים הם מכל הני דרשי דלעיל. וצ"ל דלא איצטריך אלא לדיוקא דבנמוך מתחללין ופסולים לגמרי. אבל להך סברא דכשרים ומרצים קאמר ע"כ לא דריש כל הני קראי דלעיל. ואיצטריך אשר ירימו לגופא דבמורם אין מתחללין כלל וגם מרצין. ואפ"ה שפיר שמעינן דבנמוך מהם מתחללין ופסולין לגמרי. חדא דלשון חילול משמע חילול גמור. ועוד כיון דלא ס"ל דרשא דמוצא שפתיך. א"כ ממילא אם אין מרצים פסולין הם. וכדאמרינן לעיל אם אין מרצין למה הן באים:

שם גמרא אמר ר"א אמר ר' אושעיא מכשיר היה ב"ב בפסח ששחטו שחרית לשמו והא דלא פליגי בלשמו משום טעותא בד' ר"י וכדמסיק. והקשו התוס' ז"ל השתא נמי איכא למיטעי בד' בן בתירה ע"ש. והיה נראה דר' אושעיא דייק לה מלישנא דמתניתין בד' בן בתירה דשלא לשמו פסול כאלו נשחט בין הערבים. ובשלמא ר"י דאמר דכשר כאלו נשחט בי"ג א"ש. ואתי לאשמעינן דשחרית י"ד וי"ג חד טעמא וחד דינא להו והוי שלא בזמנו וכשר שלא לשמו. אבל לב"ב אי נימא דלאו זמנו הוא אלא סברא בעלמא הוא כיון דמקצתו ראוי לא מהני ביה עקירה לשם זבח אחר. א"כ מאי כאלו נשחט בין הערבים הא לאו חד טעמא הוא דבין הערבים זמנו הוא ושחרית עדיין לאו זמנו הוא ועוד דגם בדינא לא דמי דבין הערבים אם נשחט לשם חולין כשר הוא כמו חטאת. ובשחרית פסול הוא גם לשם חולין דפסח שלא בזמנו הוא. ומהכא דייק ר"א דמכשיר היה ב"ב כו' וזמנו הוא והוי חד דינא וחד טעמא. וא"ש בזה תמיהת התוס' ז"ל וליכא למיחש לטעותא בד' ב"ב. ובאמת איכא לספוקי בשוחט לשם חולין פסח בשאר ימות השנה אי הוי עקירה. אע"ג דאפי' זבח אחר קחשיב עקירה והוי שלמים כדאיתא לעיל. דילמא דווקא שם קדשים הוא דהוי עקירה אבל לשם חולין אפשר דלא הוי עקירה. אבל לד' הרמב"ם ז"ל דלשם חולין פסול בפסח מסתברא דה"ה דהוי עקירה בשאר ימות השנה להכשיר:

וכתבו התוס' ז"ל בפסחים (דף ק"ח) דהא דמכשיר ב"ב פסח ששחטו שחרית היינו בדיעבד זמנו הוא. אבל לכתחילה וודאי אסור לשוחטו קודם חצות מקרא דלא תשחט על חמץ כו' לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים כדאיתא בריש פסחים וקצת קשה לפ"ז מאי פריך לקמן מקרא דשם תזבח את הפסח בערב דילמא האי למצוה בעלמא. אבל לעכב כל היום זמנו דבין הערבים היינו בין שני ערבים. דהא רש"י ז"ל כתב דפסול דקודם חצות נפ"ל מדכתב רחמנא בין הערבים כמה זימני. והשתא דבין הערבים בין ב' ערבים משמע לא שמעינן עיכובא ובערב למצוה אלא וודאי לא מסתבר לפרש בין הערבים דקרא בדיעבד דכ' ושחטו כו' בין הערבים משמע לכתחילה. ולפ"ז פריך שפיר הא כתיב בערב. וא"כ ע"כ ליכא למימר דבין הערבים בין שני ערבים אלא בין הערבים ממש. וע"כ צ"ל כן דאל"ה גבי נרות וקטורת ג"כ אכתי תיקשי דילמא בשחרית ג"כ כשר בדיעבד. והא דכתיב מערב עד בוקר הוא למצוה. אלא וודאי אתי לגלות דבין הערבים ממש קאמר. אלא דאכתי יש לדקדק דילמא בנרות ג"כ אתי קרא דמערב עד בוקר דמאוחר הוא לתמיד שלא נאמר בו אלא בין הערבים אבל כל היום ג"כ כשר. וצ"ל דמאותו משמע דאינו כשר אלא אחר התמיד וכדאיתא בפסחים (דף ס"ט). אלא דהתינח למאן דס"ל התם דמאוחר הוא גם לפסח. אבל למ"ד דנרות קודמין לפסח ואותו אתי למעוטי קטורת לחוד א"כ הדק"ל דילמא כשר כל היום. אלא דלהאי תנא בלא"ה תיקשי מנלן דתמיד קודם לנרות. ועי' רש"י שם שכ' דהטעם מבואר בפ' אמר להם הממונה ביומא. וכבר עמד המהרש"א ז"ל ע"ז דלא נמצא דבר מזה בפ' הנ"ל וי"ל דנתכוין בהא דדרשינן התם בד' ל"ד כמנחת הבוקר ולא כאיברי הבוקר דקטורת אחר איברים של תמיד היא. וה"ה נרות דבאין אחר הקטורת דמאוחר הוא לתמיד. וכעת לא מצאתי מבואר בד' הרמב"ם ז"ל דין זה אם הקדים נרות לתמיד אם יצא בדיעבד כמו פסח דבדיעבד כשר אם הקדימו לתמיד. אלא דאם כשר בדיעבד אם הקדימו לתמיד דאע"ג דכתיב אותו לא מעכבא א"כ מאי פריך לקמן בין הערבים דנרות למה לי הא איצטריך לאשמעינן דקודם חצות פסול הוא דמאותו לא שמעינן אלא דלכתחילה בא לאחר התמיד אבל לפסול בדיעבד לא שמענו ועי' בריש פ' ד' מיתות דאמרינן דסדר התמיד הוא למצוה בעלמא ואי אפיך לית לן בה. וכ"ז לא מצאתי כעת בדברי הרמב"ם ז"ל וצ"ע:

ומש"כ התוס' ז"ל שם בפ' ע"פ דליכא מאן דפליג אהא דלא תשחט על חמץ אתי לאורויי על זמן ביעור חמץ בריש שמעתא דפסחים. נראה דאיכא מאן דפליגי ר"ע דאמר התם לר' ישמעאל אינו צריך כו' משמע דלא יליף מלא תשחט על חמץ לזמן השבתה אלא כל חד כי קשחיט קאמר. ואפילו הרמב"ם ז"ל שכ' בה' חו"מ להך דרשא דרבא לענין השבתה מלא תשחט כו' אפילו הכי בה' ק"פ לא כתב דלוקה אלא אם שחט הפסח על חמץ לא' מבני חבורה אבל לא כתב שילקה אם שחט הפסח קודם חצות. והיינו משום דעיקר הלאו לכל חד כי שחיט אתי. אבל קודם חצות דלאו זמניה הוא ליכא לאו ועדיין צ"ע בזה:

שם גמרא אחד בבוקר ולא שנים בבוקר פירש"י הילכך ע"כ צריך להשהות השני עד הערב. ולכאורה ז"א אלא למ"ד דתמיד של שחר עד חצות. אבל למ"ד עד ד' שעות הדק"ל נימא דשל בין הערבים כשר מד' שעות ואילך. וי"ל כיון דליכא למימר דכשר בין שני ערבים לגמרי ממילא מוקמינן בין הערבים כפשטיה בין הערבים ממש. ואי תיקשי מנלן לב"ב דבין הערבים דפסח בין שני ערבים. כיון דאשכחן בכמה קרא לישנא דבין הערבים היינו אחר חצות דילמא בפסח נמי הכי קאמר קרא. י"ל דמהא גופא שמעינן מדאיצטריך למיכתב אחד בבוקר ולא שנים ש"מ דפשטיה דבין הערבים היינו בין ב' ערבים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף