קרן אורה/זבחים/יא/א

קרן אורה זבחים יא א

דף י"א ע"א

שם גמרא מנחת חוטא תוכיח. יש לדקדק מאי יוכיח הוא זה כיון דלאו דם הוא והתורה לא פסלה אלא דם. ומאי איריא מנחת חוטא הא בחטאת גופא אם הכניס הבשר עם הדם לא מיפסיל. ולימא בשר חטאת יוכיח דכשהובא עם הדם עדיין מכפר הוא דומיא דמנחת חוטא. ויותר קשה הא דפריך ולימא חטאת העוף יוכיח הא טעמא דלא מיפסיל חטאת העוף הוא משום דהוי כהכניס בשר חטאת קודם קבלה לפנים. וא"כ בחטאת עצמה ג"כ הדין כן ואמאי לא קאמר בשר חטאת יוכיח אלא וודאי לא שייך למימר יוכיח ממילתא דלאו דם הוא. והיכי קאמר מנחת חוטא וחטאת העוף יוכיח. וצ"ל דלא דמי לבשר חטאת דאפילו כשהובא הבשר קודם קבלת הדם לא הובא דרך כפרתו דכפרתו הוא ע"י קבלה וקרא לכפר כתב מש"ה לא מיפסיל. ועי' תוס' לקמן (דף פ"ב) שהקשו למה לי קרא למעט בשר כיון דלכפר כתיב. ולפי הנ"ל ניחא קצת דאע"ג דעומד הוא לכפרה דהא עדיין לא נתקבל דמו אפ"ה מיעטיה רחמנא כיון דלא הובא דרך כפרתו ממש. אבל חטאת העוף דהובא דרך כפרתו וקרינן ביה לכפר וה"ה מנחת חוטא דאתי לכפרה שפיר איכא למיעבד מינייהו יוכיח. אבל זה אינו מספיק דא"כ מנלן דמנחת חוטא וחטאת העוף אין נפסלין. ע"כ ממיעוטא דמדמה ולא בשרה. ומנלן דילמא דווקא בשרה אימעיט דאינו בא לכפר. אבל מנחת חוטא וחטאת העוף דבאו לכפר אימא מיפסלי שפיר. וצ"ל דמדמה אימעיט כל שאינו דם דלא מיפסיל ואפ"ה עביד מינה יוכיח דהיכי אמרת דהא דעולה לא מיפסל דהוא משום דלא מכפרא. הא אשכחן מנחת חוטא וחטאת העוף דלא מיפסלי אע"ג דמכפר. אלא ש"מ דדמה דווקא וחטאת נמי דווקא וק"ל:

שם גמרא ואידך דם דמה לא דריש. ולקמן (דף פ"ב) פירש"י ז"ל דלכ"ע דרשינן דמה של מובאת ולא דמה של יוצאת. אלמא דדרשינן דמה למעוטי זו ולא לאחרת וה"נ אמאי לא דריש ליה ר"א. וצ"ל דהכא לא דריש למיעוטא דהקישא עדיף ליה. ומשמע בשמעתין דרבנן נמי מודו בהקישא דאשם לחטאת אי לאו דאיכא מיעוטא בכל הני לענין שלא לשמו כתיב אותה בחטאת. וכן לענין דמו למעלה ולענין נכנס לפנים כתיב דמה של זו ולא אחרת. וא"כ קשה קצת בהא דס"ל לר"א דאשם שמתו בעליו או נתכפרו באחר דתמות ופירש"י ז"ל בתמורה מהקישא דכחטאת כאשם אמאי פליגי רבנן עליה. וי"ל דנפק"ל מהוא בהווייתו יהא דשחטו סתם כשר לעולה וכמו שפי' התוס' ז"ל לעיל. ובלא"ה י"ל דלרבנן הילכתא היא כל שבחטאת מתה באשם רועה ור"א ע"כ לא ס"ל דכך נאמרה הלכה ויליף מהקישא דחטאת. אלא דק"ק הא אין למידין מהלכה אפי' בכל י"ג מדות וכמו שכ' רש"י ז"ל בשבת פ' ר"א דמילה. ועי' מש"כ בחידושי תמורה בזה. ועוד יש לדקדק ר"א מאי עביד בהוא דכתיב גבי אשם כיון דלמיתה אזלא ולא קרב עולה. ולפסול שלא לשמו ג"כ לא איצטריך כיון דיליף מהקישא וצ"ע:

שם גמרא אלא לר"א למאי הילכתא כו' לכי אידך דר"ש מכאן נתיישב מה שיש לדקדק לר"א ביבמות פ' מצות חליצה דל"ל גז"ש דרגל רגל ממצורע משום דאינו מופנה מב' צדדין א"כ יד יד לקמיצה ג"כ לית ליה דיד דקמיצה היינו וימלא כפו ממנו לכאורה אינו מופנה א"כ מנליה לר"א דקמיצה בימין. ולפי סוגיא דשמעתין ניחא כדיליף מהקישא דחטאת דכל עבודות היד בימין היא כדאיתא במנחות (דף י') לר"ש. ולמנחת חוטא לא איצטריך קרא דדווקא לר"ש איצטריך דדריש טעמא דקרא שלא יהיה קרבנו מהודר ואין כאן מקומו להאריך בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף