אילת השחר/זבחים/יא/א

אילת השחר זבחים יא א

דף י"א ע"א

חטאת העוף תוכיח חטאת העוף בעיא דר' אבין היא. הנה הא דמספקא ליה לר' אבין דחטאת העוף לא תפסול, מפרש לקמן צ"ב ב' דדלמא כצואר בהמה דמי ומדמה אמר רחמנא ולא מבשרה, וא"כ קשה מאי פירכא היא, כיון דאין מיעוט דחטאת העוף אינה נפסלת בכניסה להיכל, אלא שהכניס מבשרה, א"כ כמו שלא נעשה יוכיח ממכניס דם בצואר הבהמה, ה"נ מאי פירכא היא מחטאת העוף, וכן הק' בקרן אורה.

ויש לומר דמ"מ כיון שראוי להזות ממנו כמות שהוא, פריך מיני' שפיר דנמצא שאפי' כשנכנס באופן שראוי לכפר מיד לא נפסל, משא"כ במכניס בהמה עם דמה בצואר, הרי אין הדם ראוי לזריקה עד שיקבלנו בכלי, ולא הכניס דם הראוי לזריקה.

והנה לקמן דף צ"ב ב' מיבעיא לן אם חטאת העוף שקיבל דמה בכוס כשרה, ואם נימא דכשרה נמצא דמשכחת לה בחטאת העוף שתיפסל כשהכניס דמה לפנים בכלי שרת, והיכי קאמר חטאת העוף תוכיח.

וצ"ל דמ"מ חטאת העוף תוכיח שמצינו בה שיהא נכנס דמה באופן שראוי להזאה כשהוא בצואר, ואפ"ה לא מיפסלא.

מה חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה. קצת יש לדייק הלשון טעונה סמיכה, דמשמע שהקרבן טעון סמיכה, ויהא ראי' מזה שסמיכה זה דין בקרבן.

והנה מבואר כאן דכל האשמות טעונין סמיכה וכן מפורש במתני' במנחות, והק' המפרשים על מש"כ תוס' בקידושין נ"ה ב' ד"ה ודילמא אשם הוא, דאי משום סמיכה דשלמים טעונין סמיכה ואשם אין טעון סמיכה, ע"ש בפנ"י ועוד.

וצ"ל דכונת תוס' דאיכא אשם שאין טעון סמיכה, והיינו אשם מצורע, ולכן אי חיישינן לאשם לא נוכל לעשות בו סמיכה שמא הוא אשם מצורע ואיכא למ"ד דאשם מצורע אין טעון סמיכה מה"ת אלא מדרבנן, וסמיכה זו אינה בכל כחו דהא הוי עבודה בקדשים, וכדלקמן דף ל"ג א', ונמצא שאי אפשר לקיים בו סמיכה כדין כמו שצריך לשלמים.

רש"י ד"ה שלא בכלי שרת. קמיצה כנגד שחיטה. ומבואר ברש"י לקמן דף י"ג ע"ב דדמיין אהדדי דבשניהם מפריש חלק גבוה מן השיריים.

רש"י ד"ה ור"ש מכשיר. אם הוליכו בידו בקומצו וכו'. לאו דוקא נקט בקומצו, דא"צ להוליכו עם יד קמוצה כשעת קמיצה אלא הכונה בידו.

תוד"ה אשם. לא שייך למימר חטאת תוכיח וכו' ושכן צד כרת וכו'. לא דמי למש"כ תוס' לעיל י' ב' בד"ה מחטאת, דשם כרת הוי פירכא כל דהו ובילפותא דחדא מחדא לא פרכינן כל דהו, דכל זה הוא בפירכא דמה לשם כרת, דהיינו בחטאת דשמיעת הקול שאין בה עצמה כרת רק שם חטאת יש בה כרת, אבל כאן כונת תוס' דמצי למיפרך מהא דחטאת עצמה יש בה כרת, וזוהי פירכא גמורה, ובספר תוספת קדושה עמד בזה.

תוד"ה בא לעובדה. ואי מצורע חולין הוא הוי אתי שפיר. וכ"כ תוס' לקמן כ"ד ב' בסוד"ה והרי זריקה, ולכאו' כונתם על המתן בהונות לחוד, וכן נקט החזו"א שם ובקהלות יעקב (סי' מ"ה ב'), וחשיב חול כיון שהמטרה בזה אינה אלא לצורך האדם שיוכל לאכול בקדשים וליכנס למקדש, ולא דמי לקרבנות של נזיר ומצורע דבודאי הם קדש, כיון שהם קרבין ע"ג המזבח, וגם יש לו גם כפרה בזה, אבל הלוג שאין בו אלא טהרה מקרי חול, אע"פ שהם עבודות בקודש וגם הלוג הוא קודש.

ואין להק' דקרא דכ' הימנית קאי גם על מתן שבע שהם ההזאות לפני ה', דמ"מ כיון דקאי גם על המתן בהונות שעל המצורע דזה הוי כחול, שפיר אפשר כבר למילף ממתנות אלו.

אמנם לשון תוס' שכת' בסתמא דמצורע חול, ולא הזכירו מתן בהונות דוקא, משמע דמפרשי דכל ענין טהרת המצורע מקרי חול, וחזינן דמצורע מייתי צפרים וכדו' דברים שאינם קרבנות, וצ"ע.

א"ר יהושע אם בשאר ימות השנה וכו'. לכאו' ר' יהושע א"צ לק"ו דהא אם אין לו לימוד לפסול ממילא דינו ככל הקרבנות דכשר ואינו מרצה, וצריך לומר דלאפוקי מסברת ר"א קאתי.

ומה שהשיב ר"א דא"כ תדרוש ק"ו להכשיר פסח בזמנו שלא לשמו, קשה מאי פריך לי' הרי איה"נ הייתי דורש כן אלא דיש גזה"כ שהוא פסול, משא"כ כאן נלמוד שפיר להכשיר, ועי' במפרשים.

עוד יש לעיין לפי המבואר לעיל דף ט' ע"ב דלשם חטאת נחשון מקרי לשם חטאת ופוסל, אע"פ שאין שייך היום כזה קרבן, אלא דמ"מ מקרי חטאת, א"כ גם כששחט קרבן בשאר ימות השנה לשם פסח דארבעה עשר, נימא שיפסל לר"א כיון דבארבעה עשר קרבן כשר הוא.

ואפשר דחטאת נחשון הוא שם קרבן [דהיה כזה קרבן בשעתו] ונקרא חטאת, וחייל ע"י מחשבתו שם חטאת נחשון, אבל לשם פסח דארבעה עשר אי"ז שם קרבן אחר, אלא אותו הקרבן פסח, בכל ימות השנה הוא פסול ובארבעה עשר כשר, ממילא לא שייך שיהא נתפס מחשבה על יום י"ד כיון דאין זה שם קרבן לעצמו.

שוב התבוננתי דנהי דלשם חטאת נחשון חשיב שם קרבן כדי לעקור שם הקרבן האמיתי וחשיב שלא לשמה, אבל מ"מ לא חל שם קרבן נחשון, משא"כ בלשם פסח שאנו רוצים לפסול מחמת שעשה לשם פסח דוקא, אז כיון שהיום אין כשר קרבן כזה לא שייך למיחל שם פסח שעי"ז יפסל, משא"כ לשם חטאת נחשון דלא השם חטאת נחשון הוא הפוסלו, אלא מה שאינו חטאת חלב וכדו', וכן משמע מרש"י כאן ד"ה אחרים [ועי' משנ"ת לעיל דף ג' ע"א ד"ה ורמא מילתא אחריתי], ועי' חזו"א.

ומה אם בשאר ימות השנה וכו'. צ"ב מה ענין זה לזה דעביד מיניה ק"ו, ולמה יהא תלוי דין אחרים לשמו בדין הקרבן עצמו אם כשר לשמו.

ומה אם בשאר ימות השנה וכו' אחרים כשרים לשמו. ואע"ג דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא, מכל מקום אין לומר דכששוחט אחרים לשמו הוי כשוחט לשם שלמים, דהא כל כמה שלא עקרו אכתי שם פסח עליו, ואם שחטו בכל ימות השנה לשם פסח פסול, ולכן כששוחט לשמו הוי מחשבה לשם פסח ושפיר עביד קל וחומר ממה שאחרים כשרים לשמו, ועיין בחזון איש.

שלמים שאין מותרן בא פסח וכו'. לכאו' הק"ו מלמדנו רק שזה יותר הפקעה שלא לשמו כיון שאין עומד להיות לעולם לפסח, אבל מ"מ הרי הוא שלמים ובשלמים לא נאמר דנפסלין במחשבת שלא לשמו.

רש"י ד"ה הפסח שעברה שנתו. סתמיה שלמים וכו'. וכ"כ תוס' בפסחים (דף ס"ב ב') דבעברה שנתו מודו כו"ע דהיינו עקירתו.

רש"י ד"ה אחרים. כל ימות השנה אין שם שחיטת פסח חל על קרבן אחר. וה"מ היכא דרוצה לפסול מכח דין הפסח שעליו, אבל בשוחט חטאת לשם פסח כל ימות השנה פסול, דאע"פ שלא חל שם פסח מ"מ שלמים הוא וחטאת לשם שלמים נמי פסול, וכ"כ בחזו"א [ובמתני' דף ב' ע"א ד"ה הפסח בזמנו, פירשנו עפי"ז לשון המשנה].

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א