קרן אורה/זבחים/ח/א

קרן אורה זבחים ח א

דף ח' ע"א

תוס' בד"ה זריקה מנלן. הקשו תמיה גדולה דהכא יליף זריקה בין בש"ק בין בש"ב מקרא דוכפר כו' דכתיב גבי חטאת דשמיעת הקול ובשלהי שמעתא פריך חטאת דשמיעת הקול מנלן. ותי' דהכי קאמר חטאת חלב אשכחן בש"ק משום דשמעינן בזביחה לעכב ומה שלמים כו' אבל בחטאת דשמיעת הקול לא שמעינן לעכב אלא בזריקה ומזריקה לא אמרינן מה שלמים כו' משום דזריקה עיקר כפרה ומנלן גבי שאר עבודות לעיכוב. וכ' עוד דש"ב בחטאת חלב נגמר משמיעת הקול. וקשה לדבריהם מנלן בחטאת חלב ושמיעת הקול ש"ב בשאר עבודות כיון דלא כתיב אלא בזריקה ובזריקה לא אמרינן מה שלמים לא חילקת כו'. והבה"ז ז"ל דקדק מד' רש"י ז"ל בד"ה אמר רב הונא שכ' דבזריקה אמרינן ג"כ מה שלמים לא חילקת כו'. ותירץ דכאן שאני דלא שמעינן עדיין למצוה ג"כ ע"ש ולא הבנתי דבריו ז"ל דהא התוס' ז"ל כתבו למסקנא דכבר שמעינן למצוה בכולהו משלמים ואפ"ה קאמר שמיעת הקול מנ"ל לעכב משום דמזריקה לא ילפינן ורש"י ז"ל כתבה ג"כ במסקנא בד"ה והנך קראי כו' וכיון דכתיב עיכובא בזריקה אתיא להו לכולהו עבודות כו'. וא"כ הדק"ל מאי קאמר שמיעת הקול מנלן הא כתיב עיכובא בזריקה בין בש"ק בין בש"ב כדכתיב עליו מחטאתו והצ"ק ז"ל כתב דבשינוי בעלים אמרינן הך סברא דמה שלמים לא חילקת כו' אפילו בזריקה אבל בש"ק לא אמרינן הכי ע"ש. וגם זה לא נראה דאיפכא מסתברא דבשינוי בעלים איכא למימר דזריקה עיקר כפרה היא. וכן משמע מד' התוס' ז"ל שחילקו בין זביחה לזריקה ובש"ב אמרינן לעיל בזביחה מה שלמים כו' משמע דבזריקה לא אמרינן הכי גם בשינוי בעלים. והיה נראה דע"כ לא כתבו התוס' ז"ל דלא אמרינן בזריקה הך סברא דמה שלמים לא חילקת כו'. היינו דווקא בשמיעת הקול דלא נאמר עיכובא בין בש"ק בין בש"ב אלא בזריקה בהא לא אמרינן דלא חילקת אבל חטאת חלב דבש"ק שמעינן בכל עבודות דמעכבות ובש"ב שמעינן נמי בזריקה. בהא אמרינן שפיר דלא חילקת בין ש"ק לש"ב ובין זריקה לשאר עבודות. וא"כ בחטאת חלב קים לן כולהו לעיכובא. אבל שמיעת הקול דלא נאמר בתרווייהו אלא בזריקה מנלן שאר עבודות. אבל גם לפ"ז לא הוי צריכי לחלק בין זביחה לזריקה ושמא גם בזביחה כה"ג דלא הוי נאמר בתרווייהו בש"ק וש"ב אלא בזביחה לא הוי אמרינן לא חלקת. דהא דלא אמרינן לעיל לא חילקת בזביחה היינו לענין ש"ב לחוד. דבש"ק נאמר בפירוש לעכב בכל העבודות בפסח כדכ' ועשית פסח:

והיה נראה דנכון לומר דגרסינן קרא דוכפר עליו הכהן על חטאתו דכתיב בחטאת חלב. וכל הני קראי ושחט אותה כו' ולקח הכהן כו' כולהו נאמרו בפ' ואם כבש יביא קרבנו כו' ויליף כל הני דרשי מדשני קרא בלישניה מפ' שעירה דשם נאמר ושחט את החטאת כו' ובכשבה נאמר ושחט אותה לחטאת. בשעירה נאמר ולקח הכהן מדמה כו' ובכשבה נאמר ולקח הכהן מדם החטאת. בשעירה נאמר וכפר עליו הכהן ונסלח לו ובכשבה נאמר וכפר עליו הכהן וכו' על חטאתו. ומדשני קרא ש"מ דאתי לדרשא דבעינן שחיטה לשם חטאת. וקבלה מולקח. וזריקה מוכפר כו' על חטאתו. וכיון דחטאתו אתי לדרשא לש"ק דרשינן נמי עליו לש"ב עליו ולא על חבירו. אע"ג דכמה פעמים כתיב בשאר קרבנות וכפר עליו ולא דרשינן מינה ש"ב וכן בפר העלם נאמר וכפר עליהם אע"ג דליכא ש"ב בציבור. אלא דווקא הכא דרשינן כל הני דרשי משינויא דלישנא בכשבה משעירה אע"ג דקרבן אחד הם. אבל משאר קראי דוכפר עליו שנאמר בשאר קרבנות לא דרשינן מידי. והשתא שפיר קאמר במסקנא אשכחן חטאת חלב שמיעת הקול מנלן. ומה שהקשו התוס' דההוא לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב. יש לומר כיון דכתיב וכפר קאי אדבר המעכב כפרה:

וראיתי בירושלמי פסחים פ' תמיד נשחט דיליף ש"ק בחטאת מקרא דושחט אותה דחטאת חלב וקרא דחטאת מצורע ועשה את החטאת וש"ב מקרא דוכפר על המטהר ובהקישא דזאת תורת החטאת. ופריך א"כ ושחט למה לי כיון דכתיב בחטאת מצורע כל עשיות. ומשני דאיצטריך שלא נימא דבהקטר חלבים ג"כ נפסל בשינוי קודש ת"ל ושחט מה שחיטה מעכבת כפרה כו'. והא דגרסינן התם כל עשייתן מנין שנ' ועשה את האחד חטאת לא ידענא איזה מקרא הוא דורש. דגבי חטאת נזיר כתיב ועשה הכהן אחד לחטאת ואחד לעולה ובפ' בהעלותך גבי לויים נאמר ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה. והיכי ילפינן מינה דאת האחד עולה מה נדרוש. וכעת אין אתי ספר ת"כ לעיין בו. וש"ב בחטאת יליף מועשה כו' וכפר על המטהר יכול אפילו הקטר חלבים ת"ל יכפר מה זריקה מעכבת כפרה כו' אלמא דמשמעותא דוכפר הוי דווקא דבר המעכב כפרה. ושפיר איכא למילף מוכפר על חטאתו דכ' בחטאת חלב אע"ג דכתיב לאחר הקטרת אימורין. שוב מצאתי בדברי הרמב"ם ז"ל פ' ט"ו דיליף כל עשיות מעל חטאתו וזה מבואר כמש"כ דמעל חטאתו דחטאת חלב יליף:

ומהא דאמרינן בירושלמי לענין ש"ב יכול אפי' הקטר חלבים משמע קצת דעבודות המעכבות פוסלות בש"ב כ"א לעצמה ול"ד ע"מ לזרוק שלא לבעליו דאי דווקא ע"מ לזרוק. א"כ מאי קאמר יכול אפילו הקטר חלבים. הא אפילו מעשיו המעכבות אין פוסלין אלא על מנת לזרוק. והקטר חלבים הוא אחר הזריקה:

שם תוס' בד"ה וזריקה כו' תימא כו'. עי' צ"ק:

שם אשכחן שינוי קודש שינוי בעלים מנין. אמר רב הונא חטאת חטאתו. כן היא גי' רש"י ז"ל. ופי' דש"ק אשכחן לעיכובא. דאם אינו ענין למצוה דנפ"ל מחטאת חלב תנהו ענין לעכב וש"ב ילפינן מתטאתו. ושמעינן בכולהו למצוה ובזריקה לעכב. דכבר שינה עליו הכתוב מוכפר עליו וכשלמים מה שלמים לא חילקת כו' וקצת קשה הא אכתי לא ס"ל הקישא דשלמים ומנלן למילף משלמים לענין לא חילקת. וי"ל דאין כוונתו למילף משלמים בהקישא אלא גילוי מילתא בעלמא. וכי היכי דאמרינן לעיל הואיל וגלי גלי. והכא עדיף דהתם בעי למימר הואיל וגלי גלי בין למצוה בין לעכב והכא למצוה שמעינן מקרא ולא איצטריך למימר הואיל וגלי גלי אלא לעכב. והתוס' ז"ל הקשו על גירסא זו דלעיל בשלמים ופסח משמע דמוקמינן יותר לש"ב למצוה מלש"ק לעכב. ולפי מש"כ התוס' ז"ל לעיל בד"ה היכא דשחיט כו' ליפסל. אדרבה משמע דמסתבר יותר לאוקמי לש"ק לעכב מלש"ב למצוה. והתם הוא דגלי קרא דמוצא שפתיך דלא מעכב וע"כ מוקמינן לש"ב למצוה. אבל בעלמא מסתבר יותר לאוקמי לעכב בש"ק. אבל מפסח לעיל משמע שפיר דמוקמינן יותר בש"ב למצוה. וכ' דאיכא דגרסי אם אינו ענין לש"ק תנהו ענין לש"ב. וכוליה קרא אתי לש"ב וילפינן לעכב בכולהו עבודות ולפ"ז תו לא איצטריך לחטאת חטאתו לעיל כמש"כ ז"ל. וגם קרא דעליה לא איצטריך. ועוד דבש"ק לעכב מנלן הא ליכא גילוי מילתא בשום עבודה לעכב. אבל לגירסת רש"י א"ש וכשלמים כו':

שם תוס' בד"ה מנחתם כו' לאו מהאי קרא עכ"ל. עי' בה"ז וצ"ק ז"ל:

שם תוס' בד"ה הילכך כו' וא"ת למה לי כו'. כבר כתבתי לעיל דבירושלמי ילפינן לה מזאת תורת ע"ש בפסחים פ' תמיד נשחט:

שם בא"ד וא"ת למה לי למכתב בחטאת חלב כו'. קושיתם כאן הוא דלא כמו שפי' לעיל בד"ה זריקה מנלן. דבאמת הכי קאמר אשכחן חטאת חלב משום דלא חילקת כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף