נזר הקודש/זבחים/ח/א

נזר הקודש זבחים ח א

גמרא. לא לכתוב רחמנא בחטאת נזיר ותיתי מהנך, מה להנך שכן אין להם שאלה וכו'. ויש לעיין הא שם חטאת חלב היינו הביאור כל חייבי חטאות השנוין במשנה ריש כריתות, והיינו דכל עבירות שזדונן כרת בשגגן חטאת, ושחוטי חוץ גם כן בכלל, וא"כ יש בזה גם חטאת שישנו בשאלה, והוא חטאת הבא על חיוב שחוטי חוץ, וזה איתא בשאלה אף לאחר שנשחט, כמבואר בב"ב (דף קכ:) וברשב"ם שם (ד"ה שיש).

והנה לכאורה אפשר לומר דע"כ בשחוטי חוץ לא הוי בשאלה אלא באופן שעדיין ישנה להחטאת בעין ואז מהני שאלה לאפקועי הקדושה, אבל אם עתה בעת הבאת הקרבן אין להקרבן הנשחט בעין, דאז לא מהני שאלה מטעם דאין השאלה פועלת להתיר, וזהו הדין דרבא בשבועות (דף כז:) בנשבע על הככר דלא מהני שאלה בשאכל להככר כולו, יעו"ש. וה"נ לא מהני שאלה אלא אם עוד ישנה להקרבן הנשחט בשחוטי חוץ, ובאופן דליתא להבהמה שוב לא מהני שאלה, וא"כ חטאת הזה הבא לכפר על עבירה דשחוטי חוץ באופן שליתא בשאלה זה נכלל בחטאת חלב, וא"כ שפיר ישנה להדין דחטאת שחוטי חוץ בפסול מחשבה דשלא לשמה. ובאופן דהביא קרבן על שחוטי חוץ דעדיין ישנה בשאלה על הקרבן הנשחט בחוץ, דהיינו דעדיין ישנה בעין, אז יהיה הדין כמו חטאת נזיר אם הוי אמרינן דלא יופסל חטאת נזיר בשלא לשמה מטעם דישנה בשאלה, ואתי שפיר הסוגיא הכא דקאמר מה לחטאת נזיר שכן ישנה בשאלה משא"כ שאר חטאות שאינן בשאלה, דהכוונה כל החטאות גם קרבן דשחוטי חוץ באופן שאינה בשאלה, ואעפ"י שלפעמים יצוייר גם בחטאת חלב שאלה כמו חטאת דשחוטי חוץ, לא נחית הש"ס לזה משום דאין זה דמיון לחטאת נזיר, דהשאלה תנוח על הקרבן הזה ממש דהיינו על הנזירות, משא"כ חטאת דשחוטי חוץ דהשאלה תנוח על הקרבן שנשחט מכבר בחוץ וזה מקושר בתנאי אם עוד ישנה בעין.

אבל באמת דא בורכא, דהרי כד נעיין סברת הפירכא הא דשאלה, ע"כ הביאור דכיון דעיקר הקרבן בא באופן שאין חיובו ברור, והוא מטעם דתלוי בדעת המתחייב וברצונו יכול לסלק את החיוב ממנו, והוי חיוב קלוש, ולהכי הוי קרבן כזה הבא בעבור חיוב קלוש גם קרבן שלא החמירה עליו התורה בהפרטים האלה שהחמירה תורה על החיובים הברורים ביותר שאין עצה לסלקם ממנו, וזהו ההבדל שבין חטאת חלב שחיובו ברור לבין חטאת נזיר שאין חיובו ברור, וכיון שכן הנה גם בחטאת דשחוטי חוץ ע"כ עיקר חובו בראשונה הוטל עליו באופן כזה שאין חיובו ברור, דע"כ עיקר חיובו הוטל עליו בשעת העבירה, והנה בשעה זו לא הוטל החיוב בבירור דהרי היה יכול לסלק ממנו את החיוב, וא"כ אין סברא שיהיה סופו חמור מתחילתו, והוא דלפי זה אף באופן שע"י סיבה נתבטלה העצה דהסילוק החוב ממנו, אבל אין עתה שעת החיוב, וע"כ לא נתחייב עתה יותר מבראשונה, וא"כ ע"כ לא עדיפא חיוב זה מחיוב חטאת נזיר והדרא קושיא לדוכתיה.

והנה ראיתי בספר טהרת הקדש העיר להקשות בזה, והוסיף עוד להקשות גם מהך דזריקת דמים אף שהוא נאמר אצל חטאת דשמיעת קול כמ"ש התוס', והתם בשבועה הא ישנו בשאלה יעוי"ש. ויפה העיר.

אבל נראה לנכון דע"כ הך סברא דישנו בשאלה לא שייך רק בחטאת נזיר וכאשר יבואר, דהנה זה ודאי דכל שוגג המחויב להביא קרבן הוא תמורת הכרת הנאמרה במזיד, והקרבן בא לכפר על שגגת כרת, וממילא כל דין וחומר דמזיד ישנו גם על השוגג, ורק ההבדל ביניהם דבמזיד מתכפר בכרת ובשוגג מתכפר בקרבן, אבל יותר מזה לא מצינו, ומה שלא מצינו קולא במזיד שוב אין לומר להקל בשוגג, כיון שהשוגג גם כן כל חומר מזיד עליו, ולפי זה כשמצינו שאמרה תורה חומר כרת על שחוטי חוץ דבמזיד אעפ"י שיש בידן לסלק את העבירה מעליו ע"י שאלה ומכל זה לא הקילה עליו התורה לפוטרו מכרת, נמצא שחייבה תורה עונש כרת גם על העבירה הזאת אעפ"י שאין בה חומר החיוב כבשאר עבירות שחיובן ברור, וא"כ עתה אין הבדל ביניהם, וממילא גם החטאת הבא על השוגג בעבירה זו שהוא תמורת המזיד שוב אין לדון קולא זו דשאלה, כיון שהכירה תורה אותו לחומר והשווה התורה עבירה זו לשאר עבירות שבתורה, וא"כ לא שייך לדון שיש בזה קולא דשאלה כיון שלא הכירה תורה קולא זו, וממילא דין שוגג כדין מזיד וכמו שביארנו.

והנה כמו כן גם בחטא דשמיעת קול בעון שבועה, כיון דענשה תורה על מזיד ולא הכירה תורה בזה להקל, לכן הנה גם הכפרה דבשוגג אין בזה קולא זו כיון דלא הכירה תורה קולא זו וקבעה דינה לחומר, וכפרה דשוגג תמורת המזיד היא, ממילא שוב אין מקום לדון הצד הקל. וכל זה לא שייך בחטאת נזיר שעיקרו בא על נזירותו, ובדין זה אם יש מקום לומר להקל שפיר אמרינן כל זמן שלא חזינן שאמרה תורה בזה להחמיר, והיינו דמסתבר לומר בזה להקל מפני שאין חיובו ברור, דהרי יכול לסלק ממנו החיוב ע"י שאלה.

ספרי נזר הקודש מונגשים לציבור באדיבות נכד המחבר המו"ל רבי נתן גינזבורג (הזכויות שמורות)

מעבר לתחילת הדף