קרן אורה/זבחים/ז/ב

קרן אורה זבחים ז ב

דף ז' ע"ב

גמרא בש"ב כשרה ורב פנחס כו'. והרמב"ם ז"ל פסק כרבא דאין ש"ב לאחר מיתה. וכ' הכ"מ דפסק כרבא דהוא בתרא. ונראה דרב פינחס הוא בתרא מדאמר ליה רב אשי דווקא קאמר מר כו' אלא משום דלעיל מסקינן דאין ליורשין בקרבן אביהם כפרה גמורה אלא מקופיא הרי דלא מיקרי בעלים וכמו לענין מנחה שם דלא מיקרו שותפים:

שם גמרא פסח מנלן דשינוי קודש ושינוי בעלים פסלי בי'. יש לדקדק אמאי לא נילף בק"ו משלא לאוכליו דלא פסיל בשאר קדשים ולא נהגי בהו יש בהם ש"ק וש"ב. פסח דפסיל ביה שלא לאוכליו אינו דין שיפסל בו ש"ק וש"ב. ונהי דאכתי לא קם לן לפסול גם בחטאת וליכא למילף לפסול בק"ו מ"מ נילף בק"ו משאר קרבנות למצוה דאין בהם מחשבת בלתי מולין וטמאים יש בהם מחשבת ש"ק וש"ב למצוה ק"ו בפסח וקראי אתיא לעכב וראיתי בירושלמי פ' תמיד נשחט דיליף פסול ש"ב בפסח מק"ו מחטאת דלא פסיל ביה מחשבת בלתי מולין וטמאים פוסל ביה ש"ב ק"ו בפסח, וצ"ל דתלמודן לא ס"ל האי ק"ו משום דמחשבת בלתי מולין וטמאים לא שייכא אלא בפסח דאכילתו מצוה אבל שאר קרבנות אין האכילה עיקר מצותן ולהכי לית בהו מחשבת בלתי מולין וטמאים אבל הא קשיא לי לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דזביחה ג"כ פוסלת בש"ב אפילו שלא ע"מ לזרוק א"כ למה לי קרא בפסח לשינוי בעלים בזביחה הא היינו שלא למנויו דכבר שמעינן דפוסל בפסח ועוד דתנן בפסחים למנויו ושלא למנויו כשר ואמאי והא היינו ש"ב. ועי' רש"י ז"ל ותוס' ז"ל שם בפ' תמיד נשחט שכ' דשלא למנויו אינו ש"ב ואינו אלא בשחיטה וזה בפסח לחוד וש"ב היינו ע"מ לכפר בו שאינו בעליו וזה נוהג בכל הזבחים. אבל לד' הרמב"ם ז"ל ליכא למימר הכי דבכל הזבחים אפילו בשחיטה לחוד שלא לבעליו נפסל. וא"כ מה ענין שלא למנויו דאיתמר בפסח לבד והיה נראה דשלא למנויו דפסח היינו ג"כ להאכיל שלא למנויו ואין זה שינוי בעלים דשחטו לבעליו אלא ע"מ להאכילו שלא לבעליו ופסול זה לא איתמר אלא בפסח לחוד וכ"כ התוס' ז"ל בפסחים ד' ס"א בשם הריב"א ז"ל. וע"כ צ"ל כן לשיטת הרמב"ם ז"ל שכ' בה' קרבן פסח דהשוחט לאוכליו ע"מ לזרוק שלא לאוכליו נהי דכשר אבל אין יוצא בו ידי חובתו. וא"כ ה"ה בשלא למנויו אם שחט ע"מ לזרוק שלא למנויו ג"כ אין אדם יוצא בו ידי חובתו. וא"כ ליכא לשנויי כמש"כ התוס' ז"ל דש"ב היינו ע"מ לזרוק שלא לבעליו דהא גם לזה לא איצטריך קרא למצוה דבכלל שלא למנויו הוא אלא וודאי כי איצטריך קרא לשחיטה שלא לבעליו ולא שמעינן לה משלא למנויו דשלא למנויו היינו להאכילו לשלא למנויו אבל כבר העירותי לעיל בד' הרמב"ם אלו דהם דלא כמבואר בברייתא דכיצד צולין. ויותר נראה דצ"ל ואדם יוצא בה ידי חובתו. ועוד יש לדקדק לשיטתו שם דלבלתי מולין וטמאים גם בזריקה או ע"מ לזרוק פוסל ואפילו מקצת ערלה פוסלת בזריקה כרב חסדא לשיטתו א"כ הדק"ל נילף ש"ב בק"ו מבלתי מולין וטמאים דאינו נוהג בכל הזבחים ובפסח פסול ע"מ שיתכפרו בו בלתי מולין וטמאים. כש"כ ש"ב דפוסל בכל הזבחים אינו דין שיפסל בפסח. וי"ל דמחשבת בלתי מולין וטמאים משמע דליתיה אלא בשחיטה וזריקה אבל לא בשאר עבודות ואלו ש"ב לשיטתו פוסלות בכל ד' עבודות. להכי איצטריך קרא דזבח פסח לגלויי דבכל עבודות פוסלת ש"ב. ולא מיבעי להאי שינויא הואיל וגלי גלי וודאי דאיצטריך קרא דזבח פסח דאי מק"ו דבלתי מולין וטמאים ה"א דיו לבא כו' דלא יפסל אלא בשחיטה וזריקה. ואפילו לאידך שינויא גם כן איצטריך קרא ולמילף משלמים שלא לחלוק בעבודות. ואי הוי ילפינן מק"ו ע"כ נחלוק כמו בלתי מולין וטמאים. ובאמת קשה לד' הירושלמי דיליף ש"ב מק"ו דבלתי מולין וטמאים שאר עבודות מנלן ואמאי לא נימא דיו כו' שחיטה וזריקה אין קבלה והולכה לא. והדברים עתיקים וצ"ע גדול. גם מה שדימה הרמב"ם ז"ל טמאין לבלתי מולין צ"ע קצת מנלן הא. הא קרא בבלתי מולין כתיב ולשון הירושלמי מסייעי' ליה בהא דיליף מבלתי מולין וטמאים משמע דחד דינא להו:

שם גמרא אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן. ופירש רש"י אשכחן זביחה בין בשינוי קודש בין בש"ב. משמע מלשונו ז"ל דבתרווייהו בעי שאר עבודות מנלן בשינוי קודש לעכב ובשינוי בעלים בין למצוה בין לעכב. ומשני הואיל וגלי גלי ג"כ אתרווייהו הואיל וגלי בש"ק לעכב בזביחה ה"ה בכל עבודות דמעכבי. וכן בש"ב הואיל וגלי בזביחה ה"ה שאר עבודות בין למצוה בין לעכב. והתוס' ז"ל לא ניחא להו הא דהואיל וגלי גלי להאי פירושא. וכ' הברה"ז ז"ל דכוונתם דמזביחה לחוד לא שייך למימר הואיל וגלי גלי אשאר עבודות. אבל לפי' קמא דבש"ק פשיטא לן לעכב בכל עבודות שפיר קאמר הואיל וגלי בשינוי קודש שאר עבודות ה"ה בש"ב. אבל אין זה מוכרח דכי היכי דליכא למילף שאר עבודות מזביחה ה"נ ליכא למילף ש"ב מש"ק כדפריך לעיל וכן דקדק הצ"ק. ונראה דכוונתם דלפי' קמא אמרינן הואיל וגלי גלי מתרי טעמא דש"ק גלי רחמנא דכולן מעכבת ובש"ב גלי רחמנא בזביחה ממילא מסתבר דבש"ב ג"כ אין חילוק בין זביחה לשאר עבודות. אבל לאידך פירושא לא אמרינן הואיל וגלי כו' אלא מזביחה לשאר עבודות זה לא מסתבר להו. ובפסחים ד' ס"א הקשו אמאי לא אמרינן הואיל וגלי גלי גם במחשבת שלא לאוכליו בפסח מדגלי בזביחה ה"ה בכל העבודות כדאמרינן הכא ולפי' קמא לכאורה לא תיקשי דדווקא הכא דאשכחן בש"ק כל העבודות ובש"ב זביחה אמרינן הואיל וגלי כו' משא"כ בשלא לאוכליו שאר עבודות מזביחה וודאי לא ילפינן. ועוד דלעיל בשלמים למצוה מצריך הש"ס קראי לשאר עבודות בש"ב אע"ג דגלי רחמנא בשינוי קודש כל העבודות ובש"ב בזביחה ולא אמרינן הואיל וגלי גלי וע"כ צ"ל כמש"כ התוס' ז"ל שם דווקא הכא אמרינן הואיל וגלי כו' כיון דכבר אשכחן בשלמים למצוה דשווין ש"ק ושינוי בעלים בכל עבודות ה"נ בפסח לעכב. וי"ל דרב אשי להכי פליג ואמר דלא אמרינן הואיל וגלי לטעמיה דלעיל אזיל דיליף זריקה בש"ב מקרא דונרצה לו ולא אמרינן הואיל וגלי גלי:

תוס' בד"ה מה שלמים כו' וא"ת. עי' בה"ז ולקמן בסוגיא דחטאת מנלן יבואר בזה. ויש לדקדק בשמעתין לפי מה שכ' לעיל דבפסח לא שייך למימר דכשר ולא עלה וכמשמעות ד' הרמב"ם ז"ל מהא דפוסל אפילו לשם חולין נהי דהא לא תקשי הא דאמרינן דבחד קרא לא שמעינן אלא למצוה ולא לעכב דלמצוה היינו דכשר לגמרי ועלה לו אלא הוי כעובר על המצוה וכשר כדאמרינן הכי גבי שלא לאוכליו יכול יהיה כעובר על המצוה וכשר וכן איתא בילקוט בא בשם המכילתא דדריש מושחטו הפסח דבעינן לשמו יכול יהא כעובר על המצוה וכשר ת"ל משכו וקחו שנה עליו לעכב. אבל למסקנא דיליף בהקישא משלמים א"כ נילף משלמים דלא עלה לבעלים כמו בשלמים וממילא פסול הוא לגמרי וי"ל דאי לאו קרא ה"א דעלה לבעלים כי היכי דאמרינן לעיל באשם דלייתי ולירצו כיון דכתיב בחטאת מיעוט אותה לשמה פסולה ולא שאר קרבנות ואע"ג דאשם ילפינן מהקישא דזאת התורה דכשר ואינו מרצה. אבל בפסח דליכא למימר ביה דאינו מרצה ע"כ ה"א דמרצה דלפוסלו א"א דהא כתיב אותה בחטאת מיעוטא להכי איצטריך קרא בפסח גופא. ומ"מ יש לדקדק לד' הרמב"ם ז"ל אמאי לא קאמר הש"ס דהוא איצטריך לאשמעינן דאפילו לשם חולין פסול כמש"כ הכ"מ ז"ל בטעמיה דכתיב זבח פסח הוא לה' אבל למש"כ דמסברא קים לן הכי א"ש:

שם גמרא אלא הוא למה לי לכדתניא כו' אבל אשם ופי' רש"י ז"ל דהוא דפסח אתי לגלויי דהוא דאשם מעכב. ויש לדקדק דהא לעיל ילפינן ממיעוטא דאותה דאשם כשר ותרתי למה לי. וי"ל דבהא פליגי הני תרי שינויי דלשינויא קמא דהואיל וגלי גלי והוא דריש לגופיה לעיכובא משום דלאשם לא איצטריך דמאותה שמעינן לה. ורב אשי ס"ל דמהקישא דזאת התורה ילפינן וע"כ הוא לא איצטריך אלא למעוטי אשם ומיעוטא דאותה לא דריש. וכמו שיבואר לקמן בפלוגתא דר"א ור"י באשם דמשמע התם דלאו כ"ע מודו בדרשא דאותה למיעוטא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף