קרית ספר/תמידין ומוספין/ח

קרית ספר ‏ תמידין ומוספין ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות קמא להביא בחג השבועות שהוא יום החמשים מספירת העומר קרבן מוסף כמו בפסח ור"ח שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים כלם עולות ושעיר חטאת אחד כדכתיב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' וגו' והקרבתם לריח ניחוח פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים שעיר עזים אחד לכפר עליכם מלבד עולת התמיד וגו':

מצות קמב להביא שתי הלחם ביום זה עם הקרבנות הבאים על הלחם כדכתיב והקרבתם מנחה חדשה לה' וגו' והקרבתם על הלחם שבעה כבשים תמימים בני שנה ופר בן בקר אחד ואילים שנים יהיו עולה לה' וגו' ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים ומדאשתני סדרן ש"מ אחריני נינהו ולא האמורין בחומש הפקודים במוספין ושני שעירי חטאות של יום זה נאכלין וכן שני כבשי שלמים דכתיב בחטאת צבור במקום קדוש תאכל בחצר אהל מועד ובזבחי שלמי צבור בעצרת כתיב ועשיתם שעיר עזים וגו' ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים מה שעיר עזים דחטאת נאכלת לזכרי כהונה אף ב' כבשים דזבחי שלמי צבור נאכלין לזכרי כהונה.

ב

שתי הלחם אינם באים אלא מן הארץ ומן החדש דכתי' ממושבותיכ' דהיינו ארץ ישראל תביאו לחם תנופה דהיינו מנחה חדשה לה' לא מצאו חדש יביאו מן העליה דכתיב תביא אפילו מן העליה דאי לדרשה דכל שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה לכתוב קרא תביא מאי תביאו שמע מינה תרתי והא דכתיב ראשית למצוה והא דכתיב מנחה חדשה שתהא חדשה לכל המנחות כלומר שיביאו שתי הלחם קודם שיביאו שום מנחה מן החדש אבל ב' הלחם גופייהו באות אפילו מן הישן.

ג

חטים שירדו מן העבים עם המטר כששתו העבים באוקינוס בלעה ספינה מלאה חטים ואיבעיא לן אי ממושבותיכם דקאמר רחמ' לאפוקי ח"ל אבל דעבים שפיר דמי או דילמא ממושבותיכם דוקא ואפילו דעבים נמי לא לפיכך לא יביא ואם הביא כשר. וכיצד היו עושין מביאין משלשה סאין חדשות דכיון דמחטי אתיין אע"ג דהוי חדש אתי שני עשרונות משלשה סאין ומנופה בי"ב נפה והשאר נפדה כדאמר' לעיל ולחם הפנים שבא מן הישן די לו בי"א נפה עשרון מכל סאה אבל עומר שהוא משעורין חדשות אינו מובחר אלא משלש סאין העשרון ובי"ג נפה כדאמ' לעיל הלכה למשה מסיני. וכולן אם רבה במדת הסאין או מעט כשר כיון שהעשרון הוא כהלכתו.

ו

ולשין אותן אחת אחת וכן אפייתן אחת אחת דכתיב בלחם הפנים שני עשרונים יהיה החלה האחת מלמד שנילושת אחת אחת מנין שאף שני הלחם כן תלמוד לומר יהיה ואפיית לחם הפנים שתים שתים דכתיב ושמת אותם ומדלא כתיב ושמתם אלא אותם אתא לאפוקי שתי הלחם שלא יאפו אותם שתים אלא אחת אחת. ולישתן ועריכתן בחוץ לא איתברירא טעמא ואפייתן בפנים ככל המנחות דמנחה איקרי. ואין אפייתן דוחה שבת ולא יום טוב דכתיב הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגבוה וכהנים משלחן גבוה קא זכו והן חמץ כדכתיב חמץ תאפינה. ומביא שאור ממקום אחר ונותנו לתוך המדה וממלאה דכיון דכתיב חמץ תאפינה בעינן מחומץ יפה דאלו בודה שאור מתוכה אינה מתחמצת יפה מאליה והן ברבוע ארכן שבעה טפחים ורחבן ארבעה וגובהן ארבע אצבעות ואיפשר דהני שיעורין הוו הלכה למשה מסיני דלא רמיזי בקראי.

יא

שני כבשים טעונים תנופה חיים דכתיב והניף הכהן אותם תנופה מלמד שטעונין תנופה חיים ואם הניף זה בפני עצמו וזה בפני עצמו יצא דאותם דכתיב בהוא היינו למעוטי זבחי שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיים ולוקח חזה ושוק מהם ומניפן עם הלחם דגמרי' מזבחי שלמי יחיד בדון מינה ומינה מה זבחי שלמי יחיד טעונים תנופה שחוטין בחזה ושוק כדכתיב חזה התנופה אף זבחי שלמי צבור טעונין תנופה שחוטין ומינה מה שלמי יחיד בחזה ושוק אף שלמי צבור בחזה ושוק ואפי' תימא דאמרינן דון מינה ואוקי באתרה הא כתיב שלמיהם בשלמי יחיד מזבחי שלמיהם דמשמע לשון רבים והוה ליה למיכתב לשון יחיד דביחיד משתעי קרא ומדכתב לשון רבים לימד על חזה ושוק של שלמי צבור שיונפו ומניחן זה בצד זה בשעת התנופה דהא דכתיב על שני כבשים היינו בצדן כדכתיב וסכות את הארן על הפרכת שהיה אצל הארון הכא נמי על שני כבשים על בסמוך. תנופה במזרח ומוליך ומביא מעלה ומוריד כדילפי' לעיל ואם הניפן אחד אחד יצא כדכתיב שוק התרומה וחזה התנופה ואח"כ מקטיר. אימוריהם כשלמי יחיד ושאר הבשר נאכל לכהנים כדכתיב קדש יהיו לה' לכהן ואע"ג דכתיב קדש ולא כתיב קדשים כיון דכתיב לה' כמאן דכתיב קדש קדשים דמי. וכן שתי החלות נוטל כהן גדול אחת מהן והשניה מתחלקת לכהנים דכתיב לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו ונאכלות ליום ולילה עד חצות כבשים קדשי קדשים כיון דכבשי עצרת הוו קדשי קדשים כדאמר'.

יב

שחט ב' כבשים על ארבע חלות ואמר יקדשו שנים מתוך ארבע מניפן והשאר פודין אותן בפנים ואפילו בחוץ וממילא הוא דהוו חולין בעזרה והוא לא הכניסן משנעשו חולין דאי פודן בחוץ איפסלו ביוצא ומתוך שאין אתה מכירן הרי כולן פסולות ואם לא התנה לא קדש הלחם דכתיב באיל נזיר ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות אלמא זביחת איל מיקדשא לסל ומיניה גמרינן לכבשי עצרת דזביחתן מקדש שתי הלחם וכי היכי דבאיל נזיר כתיב על סל המצות שהוא ידוע וניכר הכי נמי בשתי הלחם דעצרת בעינן מיהא שיתנה שתים מתוך ארבע.

יג

שחט ארבע כבשים על ב' חלות זורק דם שנים מהם שלא לשמן דלא מקדשי לחם והדר מניף הנשארים עם הלחם שאם אי אתה אומר כן אלא שיזרקו דמן לשמן תחלה והדר שלא לשמן הנשארים קפסדת את האחרונים דאין לך דבר שנראה לשמן ונדחה מלשמן כגון הני דמשזרק ראשונים לשמן תו לא חזו אחרונים לשמן וכיון דנדחה מלשמן אין כשרין שלא לשמן כשאר כל הזבחים.

יד

שתי החלות מעכבות זו את זו דהוייה כתיב בהו דכתיב סלת תהיינה ושני כבשים מעכבים זה את זה דכתיב בהו נמי הוייה קדש יהיו וגו' חסר אחד מהם יקח זוג לשני שחט אחד לשמו יקח לו זוג. שתי הלחם מעכבים את הכבשים והם אינם מעכבין את הלחם דגמר יהיו דכתיב קדש יהיו מתהיינה דלא ידעינן אהיי קאי הויה אי אלחם או אכבשים הילכך גמר מסולת תהיינה מה להלן הוייה דלחם אף כאן הוייה דלחם משמע דהוי לעכובא ולא כבשים דלא מעכבי לחם כדא' ואם הונפו עם הכבשים מעכבין זה את זה דכתיב והניף הכהן אותם וגו' קדש יהיו לה' לכהן דבר שסופו להיות קדש הילכך אבד הלחם יאבדו כבשים אבדו כבשים יאבד הלחם דכיון דהוזקקו זה לזה בתנופה ואבד אחד מהם יביא כבשים ולחם אחר.

טז

שתי הלחם הבאות בפני עצמן כדאמרן דלא מעכבי להו כבשים כיצד עושין יונפו וראויין לאכילה מדאורייתא דכתיב ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים בכורים לה' הקישו הכתוב לבכורים מה בכורים בפני עצמן אף שתי הלחם יכולים לבא בפני עצמן ומה ביכורים לאכילה אף שתי הלחם לאכילה אפילו באות בפני עצמן מדאוריתא כדאמר' אלא דרבנן החמירו משום גזרה דאשתקד וכו'. הפר ושני אלים ושבעת כבשים ושעיר הבאים ביום זה בגלל הלחם אינן מעכבין את הלחם ולא הלחם מעכבן דכתיב והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים וגו' והקרבתם על הלחם חובה דמשמע דאינן קרבין בלא לחם ולא לחם בלא כבשים והדר כתיב שבעת כבשים תמימים בני שנה וגו' דמשמע אף על פי שאין לחם אם כן מה תלמוד לומר על הלחם מלמד שנתחייבו בכבשים קודם שנתחייבו בלחם כל זמן שהיו במדבר שלא היה להם אלא מן.

יז

שתי פרים של מוסף היום הבא בגלל הלחם אינם מעכבין זה את זה דכתיב ביחזקאל וביום החדש תקח פר בן בקר תמים וששה כבשים פר מה תלמוד לומר והרי נאמר בתורה פרים שנים לפי שנאמר פרים כדאמר' מנין שאם לא מצא שנים מביא אחד תלמוד לומר פר משמע דלא מעכבי בראש חודש והוא הדין כל היכא דאית פרים כי הכא בעצרת דלא מעכבי כדאמר'.

יח

איל של מוסף ושני אילים הבאים בגלל לחם אינם מעכבים זה את זה דהא אילים כתיבי בתורת כהנים ואיל בחומש הפקודים ושני האילים מעכבין זה את זה דכתיב בהו ואילים שנים יהיו לעכובא ושבעה כבשים של מוסף. ושבעה שבאים בגלל לחם אינן מעכבין זה את זה כדאמר' דהני כתיבי בתורת כהנים והני בחומש הפקודים ונראה דכבשים דהכא ודהכא נמי לא מעכבי אהדדי דהא כתיב בהאי קרא דיחזקאל וששה כבשים בני שנה ובתורה כתיב בראש חודש שבעה מנין שאם לא מצא שבעה שיביא ששה ת"ל ששה ומנין שאם לא מצא שיביא אפילו אחד תלמוד לומר ולכבשים מאשר תשיג ידו ומאחר דכתיב הכי דאפילו אחד ששה כבשים למה לי דכמה דאיפשר לאהדורי מהדרינן משמע דכל כבשים לא מעכבי זה את זה ואם נשחטו כולן מעכבין זה את זה ככבשים וחלות דכבשים מקדשי לחם בשחיטה ומעכבי אהדדי כדילפינן מאיל נזיר דכתיב ביה יעשה זבח במה יעשה בזביחה.

כ

התמידין אינן מעכבין את המוספין ולא המוספין את התמידין כדילפינן לכולהו כבשים דלא מעכבי אהדדי ולא מוספין מעכבין אהדדי כדאמרן ולא תמידין אהדדי כדילפינן מקרא דיחזקאל דכתיב בראש חודש ששה כבשים בני שנה ובתורה כתי' שבעה ואינם צריכין להקריב השאר למחר דכיון דעבר יומו בטל קרבנו כדכתיב שנים ליום לכל יום והא עבר וכתיב זאת עולת חדש בחדשו שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין וגבי שבת כתיב נמי בשבתו. לא מצאו אלא שני כבשים אם יקריבו אותן למוסף היום אין להם תמידין למחר הוי ספק אי תמידין עדיפי שכן תדיר או דילמא מוספין עדיפי שכן מקודשים קודם תמידין דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.