קרית ספר/רוצח/ט

קרית ספר ‏ רוצח ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות רא לערוף העגלה כמצותה דכתיב וערפו שם את העגלה וגו' והוא כשנמצא הרוג נופל לארץ לא נודע מי הכהו מניחין אותו במקומו ויוצאים ה' זקנים מב"ד הגדול שבירושלם שנאמר ויצאו זקניך ושופטיך כדתנן ריש פרק עגלה ערופה בסוטה דף מ"ד זקניך ב' ושופטיך ב' ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד ושופטיך איצטריך ליה למיוחדים שבשופטיך הנך דבלשכת הגזית וי"ו דשופטיך למנינא להביא עוד ב' כדא'. ומצוה למדוד אפי' שהדבר ידועה שעיר זו קרובה כדכתיב ומדדו דמשמע דלא סגי בלאו הכי וכדאמר' התם דאפילו נמצא בעליל לעיר היו מודדים שמצוה לעסוק במדידה. אחר שנודע העיר הקרובה קוברין את הנהרג במקומו ופטרו זקני ירושלים שאין עליהם אלא למדוד כדכתיב ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו וב"ד של אותה עיר מביאין עגלת בקר משל אנשי העיר כדתנן התם דף מ"ה וכדכתיב ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר זקני העיר ההיא ולא זקני ירושלם ומודדים אותה אל נחל איתן ששוטף בחזקה דאיתן כמשמעו קשה ומנין לאיתן שהוא קשה דכתיב איתן מושבך וגו' ועורפין אותה שם בקופיץ מאחוריה כדתנן התם וטעמא דגמר עריפה עריפה מחטאת העוף דכתיב בה ממול ערפו. וב"ד של אותה העיר עם כל זקנים אפילו הן מאה כולן רוחצין ידיהן במים כדתנן התם וכדכתיב וכל זקני העיר ההיא אפילו הן מאה כדדרשינן בספרי ובגמרא ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל שאין ת"ל הערופה ומה ת"ל הערופה על מקום עריפתה של עגלה ואומר שם בתוך הנחל בלשון הקדש ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו כלומר לא על ידינו שפטרנוהו בלא מזונות והוצרך ללחם ונהרג ולא ראינוהו והנחנוהו יחיד בלא חבורה והיינו ועינינו לא ראו וכדאמר' התם במתני' ובריתא ובלשון הקדש ילפינן מדכתיב וענו ואמרו ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה עניה האמורה להלן בלשון הקדש דאתיא קול קול ממשה דכתיב והאלהים יעננו בקול במתן תורה ובלשון הקדש ניתנה וכתיב הכא קול רם בלשון הקדש כדאיתא התם פרק אלו נאמרין דף ל"ג והכא נמי דכתיב עניה בלשון הקדש והכהנים גם כן אומרים בלשון קדש כפר כדכתיב ונגשו הכהנים בני לוי ולא פירש על מה נגשים והולכים להם והקב"ה מכפר הדם שנאמר ונכפר להם הדם שלא היו צריכין הם לומר ונכפר דלאו אוענו ואמרו קאי אלא שרוח הקדש בישר את ישראל על ידי משה רבינו לכשיעשו כן ניכפר להם הדם וכדתנן התם דף מ"ו.

ד

כשמודדין מן החלל מדקדקין במדה כדכתיב ומדדו וכתיב העיר הקרובה וגו' ואין מודדין לירושלם שאינה מביאה עגלה ערופה מפני שלא נתחלקה לשבטי' והכא כתיב לרשתה וכן אין מודדין לעיר שאין בה ב"ד של כ"ג דבעינן זקני העיר ההיא וליכא ומשום דהוי בדיני נפשות בעינן ב"ד של כ"ג ומנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין ומודדין לעיר שיש בה ב"ד דכתיב ולקחו זקני העיר ההיא מ"מ נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה גוים אין מודדין כל עיקר דכתיב כי ימצא פרט למצוי תדיר.

ו

אין העיר קרובה מביאה אלא בזמן שמנין העם שבה כמנין העיר הרחוקה אבל אם היו הרחוקין מרובין הם מביאין דרוב וקרוב הרוב עדיף דאף על גב דרובא דאוריתא כדכתיב אחרי רבים וקרוב נמי מדאוריתא כדכתיב והיה העיר הקרובה וגו' אפ"ה רובא עדיף כדאמר' פרק שני דבתרא דף כ"ג דהקרובה מיירי דשוין ולא אזלינן בתר רובא דעלמא שיש עיר גדולה ממנה דמיירי שיושבת בין ההרים שאין לרוצחים דרך לבוא ממקום אחר לכאן.

ח

נמצא הנהרג מכוון בין ב' עיירות בשוה מביאין בשותפות ויתנו על הקרובה שתהא שלהן בתוס' דפרק ב' דבכורות דף י"ח וחכמים אומרים יביאו עגלה אחד בשותפות ויתנו דסברי רבנן אי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם דכולהו דרשי קרובה ולא קרובות ומשום דאי אפשר לצמצם מצו לאתנויי.

ט

מהיכן מודדין מחוטמו כרבי עקיבא במתני' דסוטה דמ"ו דעיקר חיותיה באפיה הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו והילכך עיקר חלל מיקרי ומודדין מיניה דכתיב אשר סביבות החלל. נמצא ראשו במקום אחר מוליכין הגוף אצל הראש לקוברו כדתנן נמי התם כרבי עקיבא משום דרישא היכא דנפיל נפיל וגופא הוא דרהיט ואזיל כדאיתא התם וכן כל מת מצוה דקנה מקומו מעשרה תנאים שהתנה יהושע כדאיתא במרובה. נמצאו מתים הרבה זה בצד זה מודדין מחוטמו של כל אחד ואם היתה עיר אחת קרובה לכולן מביאה עגלה אחת לכולן כיון דכולם קרובים לה נמצאו זה על גב זה מודדין מן העליון דמין במינו הוי טמון ועל הטמון שהוא התחתון אין מביאין עגלה כדכתיב באדמה ומין במינו לא הוי צף ולהכי מודדין מן העליון וכדאיפשיט התם דף מ"ז דמין במינו הוי טמון כי הכא ומשמע דמין במינו לא הוי כצף על פני המים דאמרינן דאין מביאין עליו עגלה.

יא

כתיב כי ימצא חלל ודרשינן התם לא חנוק דלא מיקרי חלל אלא ברזל כעין חרב חלל ולא מפרפר דאינו נקרא חלל באדמה ולא טמון בגל של אבנים נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים לא נודע מי הכהו הא אם נודע לא היו עורפין.

יב

אפילו ראה עד אחד אפילו עבד ושפחה את ההורג לא היו עורפין דכתיב לא נודע מי הכהו אפי' אחד בסוף העולם לא היו עורפין כדאמר' התם דמ"ו וכיון דלא הזכיר' תורה עדות אלא הודעה משמע אי זה שיהיה אפילו פסול לעדות לפיכך משרבו הרצחנים בגלוי בטלה עגלה ערופה. ב' עדים באחד בהכחשה או שנים מכחישין למי שהעיד קודם לא היו עורפין דליכא הודעה. אשה ואשה המכחישות זו את זו ליכא הודעה אפילו זו אחר זו ב' אומרים ראינו ואחד מכחישו איכא הודעה ואיפכא לא כשהיו שלשתן כשרים או פסולים עד אחד ופסולים הרבה הוו כדין אחד ואחד ואם כולם פסולים הלך אחר רוב מנין בכל מקום וכדאיתא התם דף מ"ו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.