מעשה רקח/קרבן פסח/י

מעשה רקח ‏ קרבן פסח י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק י מהלכות קרבן פסח

ב

לפיכך שורפין וכו'. לשון זה לכאורה מגומגם דלפי הסוגיא דהתם דף פ"ג משמע דאין בו משום שבירת עצם אלא דוקא עצם שיש בו מוח אבל שאין בו מוח שרי וכן פסק רבינו לקמיה וכיון דיש בו מוח אין טעם השריפה משום שבירת עצם אלא משום נותר א"כ איך כתב לשון לפיכך אשבירת עצם ותו דכדי שלא יבואו מהם לידי תקלה ג"כ הוא מגומגם דתיפו"ל משום נותר הן אמת דלשון זה נאמר בברייתא וכן פי' רש"י ז"ל עיי"ש. וי"ל על פי מ"ש התוס' שם ד"ה בו בכשר וכו' דע"י גומרתא אין בו משום שבירת עצם אלא דלא שרינן משום דאיכא למיחש דילמא פקע אי נמי ע"י גומרתא טריחא מלתא למעבד ע"כ והם דברי אביי וכו' בדף פ"ד ע"ב נמצא דמשום נותר לחוד לא היינו מצריכין לשרוף כל העצם כיון דאפשר להוציאו ע"י גומרתא ע"י טורח שלא ישבר העצם ולשרוף המוח ונמצאו דברי רבינו מכוונין והמל"מ ז"ל נדחק בזה וא"צ דגם בפשט הברייתא מוכרחין לומר כן וגם לדברי רבא דחייש להפסד קדשים גבי נותר זו היא מצותו:

ד

השובר אחר השובר לוקה. בדפוס מגדל עוז כתוב השובר עצם אחד לוקה ולפי מ"ש מרן ז"ל נראה פשוט דגירסא מוטעית היא אך מצאתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב כן ונסתייע מפשטא דמתני' השובר את העצם וכו' ופשטיה דקרא ועצם לא תשברו בו:

ז

שבר עצם האליה וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דבכולן פסק כרבנן ובזו פסק כרבי וכן תמה המבי"ט ז"ל ומרן ז"ל הליץ מדברי רב אשי דבתרא הוא ע"כ. ולענ"ד נראה עוד דאפשר דאף רבנן מודו ביה דכיון דלפי האמת לגבוה סליק מנין פשיט לן דקרא קפיד גם אחלק גבוה אך מדנקט רבינו דברי רב אשי נראה דפסק כוותיה ולדידיה שבירת עצם האליה אפילו רבנן מודו ונמצאו דברי רבינו מכוונים להלכה:

יא

כשאדם אוכל וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל אע"פ שאין אסורין אלא מדרבנן וכו' ע"כ קשה דגם שמנו של גיד אסור מדרבנן שהרי חייבו רבינו מכת מרדות כמ"ש פ"ח דמאכלות אסורות הל' ב' ומאי שנא שמנו של גיד מחוטין וקרומות ואעיקרא דדינא מנא ליה למרן ז"ל דבדברים האסורין מדרבנן מחייב רבינו לנקרן הלא כיון דמדאורייתא שריין הרי הן בלאו דלא תותירו אך מהסוגיא דפרק כיצד צולין דף פ"ו משמע דבעו שריפה שהרי אמתני' דהעצמות והגידין ישרפו בט"ז מוקים לה רב אשי בשמנו של גיד ופירש רש"י תחילתו לשריפה דכיון דמן התורה מותר חל איסור נותר עליו וכו' ע"כ וצ"ל דכיון דהתורה לא הקפידה אלא על חסרון אבר כמ"ש רבינו ולכך אם נטל שמנו של גיד קודם הצלייה אין כאן קפידה אף מה"ת דאין כאן אבר שלם וה"ה חוטין וקרומות ועם כל זה מה שהקשינו למרן ז"ל עדיין קשה דמי הגיד לו דרבינו אינו מקפיד בשמנו של גיד אי משום חשש חתיכת אבר דברי רב אשי הויין תיובתיה ואי משום דישראל קדושים הם הרי רבינו פסק כר' מאיר דאסור מדרבנן שוב זכיתי ומצאתי קושיא זו בהר"ח אבולעפיה ז"ל בלשונות דף ח' ולא תירץ כלום עיין עליו. ומ"ש בספרי רבינו

וכן בשני שנאמר וכו' בדפוס מגדל עוז נמחק כל זה:

יב

ועל זה נאמר בתורה וזבחת פסח וכו'. הקושי מבואר שבגמרא דף ע' דרש בן דורתאי דרשא זו ולית הלכתא כוותיה משום דס"ל דהוי דומיא דפסח ודחי שבת ורבינו פסק כחכמים דס"ל דלא דחי וכן הקשה בס' צרור החיים ועיין להר"ח אבולעפיה ז"ל בלשונות דף ו' ע"ב עיי"ש ועוד הקשה דבסוף פ"ד פסק רבינו כרב נחמן דיליף מהאי קרא למותר הפסח וכמ"ש מרן ז"ל שם וזו היא סברת רבנן וכו' ע"כ, ותו קשה טובא דמהסוגיא משמע דלרבנן דבן דורתאי חגיגת י"ד אינה אלא מדרבנן דמהאי טעמא לא דחיא שבת ואינה באה במרובה ובטומאה וכמ"ש התוס' שם דף ע' ד"ה לאו חובה היא וכו' ורבינו דמייתי לה מקרא דוזבחת פסח משמע דס"ל דהוייא דאורייתא והיכי פסק בתר הכי דלא דחיא שבת וכו' ודאינה חובה אלא רשות דהוו תרתי דסתרן אהדדי. לכך נראה דודאי פסק כרבנן וס"ל דמהך קרא דוזבחת פסח דמיניה ילפי רבנן למותר הפסח נפיק נמי חגיגת י"ד דהא לא אשכחן לרבנן מנא ליה ועוד אפשר דמדהו"ל למכתב בקר לחודיה ומדכתב צאן משמע דבר השוה לזמן פסח דהיינו חגיגת י"ד וכוונת הפסוק דהך חגיגת י"ד תיתי ממותר הפסח ומאי דלא תני לה במתני' דאינה באה אלא ממותר הפסח משום דלא תני אלא עיכובא דומיא דשבת וטומאה וכו' משא"כ מותר הפסח דלא מצי תני ואינו בא אלא מהמותר דהא אף שאין לו מותר מי לא מצי לאתויי שלמים סתמא לשם חגיגת י"ד ונמצא דכולהו נפקי מהאי קרא ולעולם דעיקר חגיגת י"ד אינה אלא מדרבנן כדברי התוס' ז"ל וקרא אסמכתא בעלמא שכן נראה לחז"ל וכן נראה מדברי המבי"ט בקרית ספר ז"ל עיין עליו אך מדכתב רבינו ואסור להניח מבשר חגיגת י"ד שנאמר וכו' מפי השמועה וכו' משמע דס"ל דהוייא דאורייתא וכ"כ בפתח דבריו בריש אלו ההלכות עיי"ש וגם מדברי הש"ס הכי משמע שהרי הקשו ורבנן מאי טעמא לא דחי שבת הא ודאי קרבן צבור הוא וכו' ולעיל מינה תניא לא ילין מן הבשר וכו' לימד על חגיגת י"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד משמע שכבר מבואר לנו דמן התורה יש להביא חגיגת י"ד ע"כ נראה דלרבינו רבנן מפרשי דוזבחת פסח צאן ובקר למותר הפסח ומדסמיך צאן לבקר דרשו לחגיגת י"ד אלא דנמסר הדבר לחכמים והם בטוב טעם ודעת אמרו דאינו בא במרובה דכיון שקרוב לודאי שיבא לידי נותר ודאי שאין זו כוונת התורה על דרך לא אמרה תורה שלח לתקלה וכו' ועל פי זה יבואו כל דברי רבינו בדקדוק וכן נראה דעת הסמ"ג ז"ל בלאוין שמ"ט עיי"ש. נראה לענ"ד עד יבא מורה צדק:

טו

מה בין פסח ראשון וכו'. קצת קשה דאמאי השמיט ההיא דאין שוחטין אותו על היחיד דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן ופי' רש"י שמטמאין אחד בשרץ כדי שיתמנה עמו ע"כ. והנה מרן ז"ל פ"ג הל' ב' כתב דרבינו מפרשה לענין פסח ראשון שהזכיר שם רבינו. והדבר תמוה דבהך סוגיא שקיל וטרי בקרא דככל חקת הפסח יעשו אותו שהוא בפסח שני אם לא שנאמר דכיון דגם בפסח ראשון כתיב כל עדת ישראל יעשו אותו הא דכמה דאפשר לאהדורי מהדרינן מייתינן לה גם בפסח ראשון וכיון דרבינו פסק דאפילו בפסח אינו לעיכובא לא הוצרך לבארו בפסח שני ודוחק:

ומוציאין ממנו חוץ לבית אכילתו. כ"כ בדפוס מגדל עוז אמנם מרן ז"ל הגיה

דצ"ל חוץ לחבורתו וכ"כ המבי"ט ז"ל בקרית ספר והקושי מבואר דבגמרא אמרו בהפך בכלליה דלא ישאירו מאי מרבי לא תוציאו דדמי ליה וכו'. ומרן ז"ל תירץ על פי דברי רש"י דס"ל להאי תנא דהוי לאו הניתק לעשה ורבינו פוסק כמ"ד דכיון שיצא הו"ל משום ובשר בשדה טריפה וכמ"ש רבינו פ"ט הל' ב' עיי"ש מ"מ עדיין מגומגם דמ"מ תקשי לן בכלליה מאי קמרבה כי היכי דדרשינן לכולהו כללי ופרטי התם ועוד הקשה בס' ברכת הזבח דף מ"ב בסוף חידושיו על רבינו דלמ"ד דלוקה דהוי לא תעשה גמור פשיטא דחייב להברייתא במצות שבגופו ובלא תעשה גמור דמרבינן מכללו דעצם לא ישברו דומיא דאכילת נא וכי מפני שהוא לא תעשה גמור ובגופו יגרע כמו מצות ל"ת שניתק לעשה וצ"ע עכ"ל. ולענ"ד נראה דדבר זה אינו מוכרח דאפשר שפיר לומר דההוצאה מחבורתו דלא הויא מצוה שבגופו וכן מצאתי להמבי"ט ז"ל בקרית ספר שכתב וז"ל ומוציאין אותו חוץ לחבורתו דכתיב ביה ככל חקת הפסח יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר דמה שבירת עצם מצות שבגופו אף כל מצות שבגופו לאפוקי שאר דברים שאינם מצות שבגופו עכ"ל ועיין מ"ש בפסקא הקודמת. ומ"ש בספרי רבינו

שכלל זה שנתפרשו במצרים בדפוס מגדל עוז כתוב כלל זה שנאמר בפסח מצרים:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---