קרית ספר/פסולי המוקדשין/יט

קרית ספר ‏ פסולי המוקדשין יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות קמז לשרוף כל הקדשים שנטמאו דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף וגלי רחמנא גבי קדשים קלים דגבי שלמים כתיב וכ"ש קדשי קדשים דחמירו:

מצות קמח לשרוף הנותר דכתיב והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ובכלל הנותר הפגול וכל פסולי המוקדשין בפרק כיצד צולין מסקנא דגמ' אלא כל פסולי דקדש בשריפה ל"ש קדשים קלים ול"ש קדשי קדשים גמרא גמירי לה ובקדש באש ישרף מיבעי ליה ששריפתה בקדש והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף למה לי ההוא לגופיה איצטריך מדאמר כל פסולי דקדש כגון לן דמה ונשפך דמה ויצא דמה ונשחטה בלילה דבשריפה דליתנהו בחולין אבל נטמא דבחולין נמי מיפסיל אימא הואיל ואתעביד ביה עובדין דחול לא תבעי שריפה ותסגי ליה בקבור קמ"ל.

ב

קרבן שנתפגל או נפסל ישרף במקדש מיד כדילפינן מבקדש באש תשרף שצריך לשורפן בעזרה וכל שפסולו מספק תעובר צורתו ואח"כ ישרף במקדש דעיבור צורה משוי ליה נותר ולכך ישרף.

ג

פרים ושעירים הנשרפים יש בהן ספק אי לינה פוסלת בה פרק טבול יום בעי רבי ירמיה לינה מהו שתועיל בפרים ושעירים מי אמרינן כי מהניא לינה בבשר דבר אכילה אבל הני דלאו בני אכילה נינהו לא או דילמא לא שנא ולא איפשיטא בעי ר' אלעזר יציאה מהו שתועיל בהם אם יצאו מן העזרה לפני זריקת דמים מי אמרינן ה"מ בשר דאין סופו לצאת אבל הני דסופן לצאת לא או דילמא הכא נמי לא הגיע זמנו לצאת ולא איפשיטא בעי רבי אלעזר פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין שיצא רובן במיעוט אבר שאחד מן האיברים משלים לרובא של בהמה ליציאתה הך רובא דאבר בתר מיעוטא שדינן ליה והא נפקא ליה או דילמא בתר רובא דבהמה שדינן פשיטא דבתר רובא דבהמה שדינן דלא שבקיה רובא דבהמה ואזלינן בתר מיעוטא דאיברים אלא שיצא חציו ברוב איברים מהו האי מיעוטא דאבר בתר רוב אבר שדינן ליה והוה ליה כמאן דנפק כוליה ואשתכח רוב בהמה מבחוץ והויא יציאה לטמא המתעסקין בה או דילמא בתר בהמה דמחבר בה היכא דאיתא שדינן לה וליכא רובא דבהמה אלא פלגא דכיון דאין האבר נתוק לא אזלינן ביה בתר רובא תיקו. וכן אם נשאום חמשה להוציאן שם רבה בר רב הונא מתני לה להך בעיא ברובא דמנינא דגברי במתעסקים בו חמשה בני אדם ונפקו תלתא ופשו להו תרי מאי בתר רוב מתעסקים אזלינן או בתר בהמה אזלינן תיקו ופרש"י ז"ל להכי בעיי לענין טומאת בגדים בחוץ כדפי' הראב"ד ז"ל ובתוספות אקשו עליה משלהי פר' כיצד צולין דמשמע דלענין טומאת המתעסקין בה בעינן הוצאה כשבת והאי כיון דאגודו בפנים לא מיטמאה בגדים ופירשו דמיבעיא ליה לענין לשורפו בפנים אם נפסל כפי' הרב ז"ל.

ד

בשר הנמצא בעזרה איברים עולות דדי לה באיברים ואין חותכין אותה לחתיכות אבל חתיכות הוו חטאות ואם נמצאת בירושלם הכל שלמים דנאכלין בכל העיר משנה בשקלים פ' שביעי זה וזה תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה דדילמא הוי נותר א"כ מה הועיל שתהא חזקתו עולה או חטאת או שלמים למי שעבר ואכל דכיון דאזלי' בתר חזקה מדאוריתא א"כ אכל מה שהוחזק שלמים או כהן שאכל מה שהוחזק חטאת אינו חייב כלום אבל מה שהוחזק עולה חייב דאזלינן בתר חזקה כדאמ' והראב"ד ז"ל כתב לספק מעילה. אין שורפין את הנותר אלא ביום פרק איזהו מקומן תניא יכול ישרף מיד לאור שלישי הואיל ועבר זמן אכילתו ודין הוא זבחים נאכלין ליום א' וזבחים נאכלין לב' ימים מה זבחים הנאכלין ליום אחד תכף לאכילה שריפה דכתיב גבי מילואים ואם יותר מבשר המילואים וגו' בצו את אהרן ולא כתיב אכילה אלא שריפה אף זבחים הנאכלים לב' ימים תכף לאכילה שריפה ת"ל ביום השלישי באש ישרף ולא כתיב עד יום השלישי לומר ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה וכן הפגול אינו נשרף אלא ביום דאע"ג דשריפתו הוי הלכתא הא הוקש לשריפת נותר בקרא דבקדש באש תשרף דשריפת כולהו בקדש. ואין שריפת טמא ונותר דוחה שבת ויו"ט פרק במה מדליקין אין מדליקין בשמן שרפה בי"ט ובגמרא מ"ט מפני שאין שורפין קדשים ביו"ט מנה"מ תנא דבי חזקיה ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר שאין ת"ל עד בקר זמנא אחריתי אלא והנותר ממנו באש תשרופו דהא כתיב עד בקר ברישא אלא בא הכתוב ליתן בקר שני לשריפתו והוא חולו של מועד והכי משמע והנותר ממנו לבקר ראשון המתירו עד בקר ב' ותשרפהו ובליל מוצאי יו"ט לא מצי למשרפי' דכתיב ביום כדאמ' לעיל אביי אמר אמר קרא עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט ובשבת כגון איברי תמיד של ע"ש וי"ט שלא הוקטרו מבעוד יום אין מעלין אותן משחשכה וכ"ש קדשים פסולין דלא שורפין ואיצטריך למילף דאין שורפין קדשים בשבת וי"ט דאי לא ממעט לה קרא אית לן למימר ליתי עשה דבאש תשרופו וידחה את לא תעשה כל מלאכה ואיכא תרי אוקמתי אחריני התם ופרק כיצד צולין. ומותר לשרוף נותר ופגול וטמא כאחד פ"ק דפסחים הפגול והנותר והטמא בש"א אין נשרפין כאחד ובה"א נשרפין כאחד דכיון דפגול ונותר אסירי מדאוריתא ועומדים לישרף לא קפדינן שיטמאו בשריפתן.

ו

בשר קדשי קדשים שנטמאו בפנים שורפין אותו בפנים בחוץ שורפין אותו בחוץ בין טומאת אב בין בוולד הטומאה פרק בתרא דשקלים כר' עקיבא דפליג אב"ש וב"ה ורבי אליעזר ואמר מקום טומאתו שם שריפתו דכיון דכתיב טמא באש ישרף משמע במקום שאירע טומאתו שם תהא שריפתו דאינו מוציא כדילפינן במקדש באש תשרף אבל נטמא בחוץ לא עיילינן ליה לפנים אין נזהרין אלא מן הטהור שלא יטמ' אבל טמא אפילו שלישי לא נמנעו כהנים מימיהם מלשורפו עם אב הטומאה כיון שהכל טמא כדתנן פ"ק דפסחים הוסיף ר' עקיבא ואמר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת אף על פי שמוסיפין טומאה על טומאתו.

ז

נותר של קדשים קלים שורפין אותו בעליו בבתיהם כיון שנותר בבתיהם לא עיילינן ליה לפנים כדאמ' ובמקום אכילתו שריפתו.

ח

מי שיצא מירושלם ונזכר שיש בידו בשר קדש אם עבר צופים שורפו במקומו ולא הטריחוהו לחזור ואם לאו חוזר ושורפו וכתבו בתוספות דמן התורה יכול לשרוף בשר קדשים קלים במקום שירצה דלא מרבינן פרק כל שעה אלא פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים אבל שאר קדשים הנאכלין לזרים לא מרבינן מדאוריתא מה לי עבר צופים מה לי לא עבר. וכל עצמות שאין בהם מוח אינן טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח מפני התקלה פ' כיצד צולין כדאמ' ומדאוריתא אפילו עצמות פסח אין טעונין שריפה כיון דלית בהו מוח. קרבן שנפסל אחר שהופשט העור לכהנים או לבעליו בקדשים קלים קודם שהופשט העור כבשר וישרף משנה פ' טבול יום כל הקדשים שאירע בהם פיסול קודם להפשטן אין עורותיהם לכהנים אלא נשרפין עם עורן אמר רבי חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה וחכ"א אין לא ראינו ראיה אלא יצא לבית השרפה הואיל וקודם הפשט היה בו פיסול ובגמרא אתאן לרבי דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו ואתי אפילו כר' יהושע דאמר אם אין דם אין בשר אם אין בשר אין דם דכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם וע"כ לא קאמר רבי יהושע אלא בבשר דליכא פסידא לכהנים והתורה אמרה הבשר והדם אבל לענין עור דאיכא פסידא דכהנים אפילו ר' יהושע מודה דלא מפסדינן להו שלא כדין ואם נשרף בשר או אבר קודם זריקה לכתחלה לא יזרוק וליכא פסידא דכהנים שהרי לא קרב הקרבן אבל אם עבר וזרק הדם הויא זריקה להתיר העור אע"פ שלא עלה לו הקרבן הקרבה הוי וקרינא ביה עור העולה אם הקריב מידי דהוה אדיעבד דנטמא בשר או נפסל או יצא רבי יהושע אומר לא יזרוק ואם זרק הורצה הניחא גבי מטמא דאיכא למימר דציץ מרצה אבל גבי יוצא לא מרצה הציץ וקתני אם זרק הורצה אלמא ק"ל היה לו לרבי יהושע בדרשא זו דאם אין בשר אין דם הלכתא דבדיעבד הורצה גבי אבוד ושרוף נמי אף על גב דודאי אבד נמי פסול כדאמרן פרק כיצד צולין לענין עור מיהא מודה. וכן זבח שהופשט ונמצא טרפה או נפסל במחשבת חוץ הואיל ולא נרצה הזבח ישרף העור בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אבל אם נעשה במחשבת שינוי השם אף על פי שלא עלה לבעלים הואיל ונרצה הרי העור לכהנים או לבעליו שם תנו רבנן עולת איש עולה שעלתה לאיש פרט לשנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה שלא יהו הכהנים זכאין בעורה יכול שאני מרבה שנשחטה שלא לשמה הואיל ולא עלתה לבעלים ואף על פי שהיא כשרה תלמוד לומר עור העולה מ"מ ונמצא טרפה שם והלכה כדברי חכמים בשרה בקבורה והעור בשריפה שריפה בבשר ליכא דאין שריפה בקדשים אלא כשהובאה לעזרה ונפסלה לאחר שחיטה והעור [בשרפה] לא ידענא טעמא כך כתב רש"י ז"ל וכתב עוד ואני אומר דרבנן לאו אדרבי עקיבא קיימי דאיירי בבכור בגבולין אלא אדרבי חנינא קיימי דאיירי בקדשי המקדש עד כאן וקשיא לי דהתם משמע דנמצאת טרפה בבני מעים דקודם הפשט היה בו דמרצה הואיל ולא הוכר פיסולו קודם הפשט לר' והרב כתב שהופשט ונמצא טרפה דלא נרצה והעור ישרף וצ"ע וזבח שהופשט קודם זריקה אינו פוסל אפשר דר"ל דאף על גב דאסור לשהות הדם כל כך אחר הפשט מיהא היכא דאתרמי דהפשיט קודם זריקה אינו פוסל.

י

אלו הן הנשרפין בשר קדש שנטמא או נותר או נפסל כדילפינן לעיל ומשנה היא שלהי תמורה כל הקדשים שנשחטו במחשבת חוץ ישרפו וכן המנחה שנטמאת או נפסלה או נותרת משנה פרק נוטל בסוטה נטמאת מנחתה אם משקדשה בכלי הרי היא ככל המנחות ותשרף והא מרבינן לעיל מכל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל כל קדשי מזבח וכן נותרה הוי בכלל דנותר דקרא וכן בפגול דהוי בכלל דבר שיש לו מתירין כדאמ' לעיל וכן אשם תלוי שנודע לו שלא חטא אחר שנזרק דמו מתני' דשלהי תמורה אשם תלוי ישרף רבי יהודה אומר יקבר והיינו דנודע לו דאי לאו הכי יאכל כשאר אשמות דאשם קרייה רחמנא לכפר על הספק ולהגין עד שיודע לו אם ודאי חטא ורש"י ז"ל כתב אם קודם זריקת דמו נודע לו שלא חטא וכן כתב הרב ז"ל עצמו בפירוש המשנה ונראה דבין כך ובין כך אינו נאכל וכן חטאת העוף הבאה על הספק תשרף שם במשנה פלוגתא נמי דרבי יהודה ותשרף דהויא לה כשאר קדשים פסולים דאינה נאכלת משום דנמלקה ושער נזיר טהור שם ואלו הן הנקברין וכו' שער נזיר ורמינהי האורג משער נזיר ופטר חמור בשק ידלק כאן בנזיר טמא כאן בנזיר טהור דשריפה כתיבא ביה דכתיב ונתן על האש אבל טמא לא כתיבא ביה שריפה והערלה וכלאי הכרם שם במשנה וכתיב בכלאי הכרם פן תקדש פן תוקד אש וערלה מכלאים גמרה דאתקש לה ומשקיהן יקברו את שאין דרכן לשרוף כיון דאי איפשר לשורפן.

יא

ואלו הן הנקברין קדשים שמתו בין קדשי בדק הבית שם משנה ואם מתו יקברו ובגמרא אמר רבי יוחנן לרבנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה והאי אם מתו יקברו אכולהו קאי וכיון דאי אפשר לפדותן איסורי הנאה נינהו ולהכי יקברו וקדשים שהפילו נפל או שליא תקבר שאין שליא בלא וולד וכל הנך נקברין משום דאיסורי הנאה נינהו ושור הנסקל ועגלה ערופה וציפורי מצורע ושער נזיר טמא ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה שם במשנה האורג מלא הסיט משער נזיר ומפטר חמור בשק ידלק ורמינהי האורג וכו' פטר חמור אפטר חמור קשיא דתנן במתניתין יקבר אמר רב ששת כאן בשק כאן בשער דבשק אי אמרת יקבר אתי איניש ומתהני מיניה הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן.

יג

כל הנקברין אפרן אסור דכיון דלא הטעין הכתוב לשורפן משיך איסורייהו וכל הנשרפין של הקדש אפרן מותר דכיון דצוה הכתוב לשורפם אחר ששרפן נעשית מצותו ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו דכיון דנעשית מצותו הלך איסוריה והא דאפר אשרה אסור לעולם אף ע"פ שהזקיק הכתוב לשורפה היינו משום דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם חוץ מדשן מזבח החיצון והפנימי ודשון המנורה דאפרן אסור במשנה פרק וולד חטאת דמעילה ובגמרא מזבח החיצון דכתיב ביה ושמו לפיכך טעון גניזה שהיא נבלע במקומו שלא ימעל בו ומזבח הפנימי אמר קרא והסיר את מוראתה בנוצתה אל מקום הדשן אם אינו ענין לדשון דהא כתיב ביה דשן אחר דכתיב והרים את הדשן תנהו ענין לדשון מזבח הפנימי ומריבוייא דה"א אתי דישון המנורה. כל הנשרפין לא יקברו וכל הנקברים לא ישרפו שם במשנה שלהי תמורה ובגמרא מאי טעמא משום דנקברין אפרן אסור ונשרפין אפרן מותר כדאמרי'.

טו

היה מקריב עמו בזבחים ואמרו נתפגלו עושה עמו בטהרות ואמר לו נטמאו נאמן כיון דבידו לפגל ולטמא וכהן גדול ביום הכיפורים יוכיח דכי אמר פגול מהימן ומנא ידעינן והא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד אלא לאו משום דבידו נאמן ודילמא דחזיניה בפשפש קשיא אבל אמר לו ביום פלוני נתפגלו או נטמאו אם היה נאמן לו סומך על דבריו פרק הנחנקין ברייתא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן. ויש במצות הלכות אלו דברים מדרבנן סמוכים אקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.