הר המוריה/פסולי המוקדשין/יט

הר המוריה ‏ פסולי המוקדשין יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשרוף כל וכו'. שבת כ"ה א' פסחים פ"ב א' ב' תוספתא פרק ד' דתמורה תו"כ צו פרק י"ג פרשה ט' יעו"ש היטב.

וכן

הנותר וכו'. עיין ברכות ט' א' פסחים כ"ד א' כ"ז ב' ובתוספתא שם ובתו"כ שם.

הכל

נשרפין. שם בפסחים כ"ד א' פ"ב א' ועיין בתמורה ל"ג ב' וע"ע בתוספתא שם ובתו"כ שם.

ב

במקדש. עיין לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"ג ובפ"ו כאן ה"כ.

מיד. עיין פסחים ל"ד א' ע"ג ב' פ"ב א' ב'.

תעבור

צורתו וכו'. שם בפסחים ועיין לעיל פ"ו ה"י הל' י"ט יעו"ש.

ג

אם הלינה. זבחים ל"ה ב' ושם ק"ה ב'.

והיציאה

קודם וכו'. שם בש"ס ועיין במרן מש"כ בזה בשם ר"י קורקוס ועיין מש"כ בזה לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"ג יעו"ש היטב.

חצי

הבהמה וכו'. שם בש"ס ק"ו א' מסקינן לה בתיקו.

נפסלו

מספק וכו'. עיין בהשגת הראב"ד שכתב ע"ז וז"ל א"א לא היתה אותה בעיא לענין פסלות אלא לענין טומאת בגדים שהן מטמאין משיצאו חוץ לחומת העזרה וביציאת רובן הן מטמאים וקא מיבעיא ליה יציאת רובן במיעוט אבר עכ"ל וכן פרש"י שם ועיי"ש בתוס' ד"ה שיצא וכו' דפירשו דהאיבעיא לענין לשורפו בפנים יעו"ש ור"ל אם נפסל אז הוי כאילו נפסל קודם יציאתן ושרפתן בפנים או דהוי כאילו נפסלו אחר יציאתן ושרפתן בחוץ אמנם מרבינו משמע דהאיבעיא אם נפסלו או לא וצ"ל דזה פשיטא ליה דאם יצאו קודם זמנן דנפסל רק דמיבעיא ליה בכה"ג אי הוי יציאה ונפסל או לא, אבל צ"ע דהא גם ביציאה גמורה מיבעיא ליה אם נפסל או לאו כמש"כ לעיל מזה וא"כ הו"ל ס"ס להתירא דילמא לא איפסל כלל ביציאה ואת"ל נפסל שמא זה לא הוי יציאה ויש לעיין בזה. אמנם מבואר מכאן דדעת רבינו דבעיא זו נמשכת אחר האיבעיא ראשונה לענין לפסול קודם זריקה ובזה מיושב קצת קושיית ר"י קורקוס שבמרן ודו"ק.

נשאום

חמשה וכו'. גם זה שם ק"ו א' והראב"ד השיג ע"ז ועיין מרן ז"ל וגם כאן צ"ע וכמש"כ לעיל ס"ק י'. ועיין מרן שכתב שהתוס' הקשו על פירש"י והעלו כרבינו יעו"ש. וקאי זה על הא דחצי ברוב אבר דלעיל מזה. וצ"ע דהא דעת התוס' הוא דלא כרש"י ודלא כדעת רבינו וכמ"ש בס"ק י' וצ"ע.

צריכין

להמתין וכו'. עיין מרן בשם ר"י קורקוס ודבריו פשוטין וברורין בטעמן.

ד

איברים עולות וכו'. שקלים פ"ז מ"ג.

למי

שעבר וכו'. עיין רבינו בפירוש המשניות שם והיינו לענין מעילה וכפירוש הראב"ד כאן ומש"כ מרן בשם פירוש המשניות לרבינו דאם אכל כהן חתיכות הנמצאות בעזרה אינו חייב כלום יעו"ש דמשמע מזה דאם זר אכלם חייב קרבן מעילה והוא תמוה דהא לקמן בפ"א מהל' מעילה ה"ב מבואר דזר אינו חייב קרבן מעילה על דבר שיש בו היתר לכהנים וכמש"כ מרן אח"כ בדברי הראב"ד (ומש"כ שם שהרי הם מותרים לזרים צ"ע דהא חטאת אסור לזרים וצ"ל שיש היתר לכהנים) וצ"ל דנפק"מ לענין מלקות דהוי וודאי חטאת והראיה שתמה על הראב"ד דכתב ספק מעילות יעו"ש היטב.

ועיין מל"מ מה שחקר דמוכח מכאן דהיסח הדעת הוי פסול טומאה יעו"ש ודע דהכי איתא בירושלמי שם וז"ל ר"א בשם ר' הושיעא היסח הדעת טעון עבור צורה אמר רב הושיעא מתניתא אמרה כן תעובר צורתו ויצא לבית השרפה א"ר יוסי ויאית לאכלה אין את יכול שמא נתקלקלה צורתה לפום כן צריך למימר תעובר צורתו ויצא לבית השרפה עכ"ל ועיי"ש בפי' מהר"א ובפי' קרבן העדה ובהגהות הגר"א שם יעו"ש היטב ותראה כי דברי המל"מ הן הן דברי הירושלמי ועיין בפסחים ל"ד א' בעין משפט שם נציין על דברי ר"י דאמר פסול טומאה הן לדברי רבינו בכאן וכדעת הירושלמי והמל"מ והבן ועיין תוס' חגיגה כ"א א' ד"ה האונן וכו' מש"כ בשם רבינו אלחנן יעו"ש היטב וצע"ג יעו"ש היטב.

אלא

ביום וכו'. עיין ברכות ט' א' ופסחים ג' א' זבחים נ"ו ב' ועיין שבת כ"ד ב' ופסחים פ"ג ב' ותוספתא דזבחים פ"ו יעו"ש היטב ובתו"כ צו פי"ב (ויש לעיין על קושיית הר' יוסף מארץ ישראל בתוס' קדושין ל"ד א' ד"ה מעקה וכו' שהקשה דא"כ אשה שאינה בעשה דיו"ט דהוי מ"ע שהז"ג א"כ תהיה מותרת לשרוף פסולי המוקדשין ביו"ט דאתי עשה ודחי ל"ת יעו"ש ומאי קושיא דא"כ גם שרפת קדשים הוי מ"ע שהז"ג ונשים אינן מצוות בה ולא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת. ושוב מצאתי שכבר דשו בה רבים בקושיא זו עיין בפני יהושע שם ובספר המקנה ובספר אור חדש לקדושין יעו"ש היטב (וע"ע בס' שער המלך מש"כ בזה יעו"ש היטב).

ה

שלא בזמנו וכו'. יבמות ע"ב ב' ועיין במכילתא פרשת בא פ"ו שאם חל ט"ז בשבת שנשרף אור י"ז יעו"ש היטב ובירושלמי פ"ב דשבת ה"א ופ"ז דפסחים ה"י יעו"ש היטב.

הפגול

אינו וכו'. עיין מרן שכ' משום דפגול ונותר בחדא שייטא שייטי עכ"ל ומשמע קצת מזה דשאר פסולים נשרפין בלילה אמנם בתו"כ צו פי"ב איתא וז"ל ביום השלישי באש ישרף זה בנה אב לכל הנשרפים שלא יהיו נשרפים אלא ביום עכ"ל (ועיין בספר שעה"מ מזה שגם הוא הביא זה יעו"ש היטב מש"כ בזה אמנם דברי הר' יוסף מא"י שהובא לעיל ה"ד בד"ה אלא ביום ודאי דיש ליישב דס"ל דפסולי המוקדשין לבד מאלו שפיר נשרפין בלילה יעו"ש היטב ודוק בזה).

את

יו"ט וכו'. שבת כ"ג ב' כ"ד ב' קל"ג א' פסחים פ"ג ב' תמורה ד' ב' ביצה כ"ג ב' מכילתא שם ועי' ירושלמי שבת פ"ב ה"א ופ"ז דפסחים ה"י.

לשרוף

טמא וכו'. פסחים ט"ו ב'.

ו

שורפין אותו וכו'. שקלים פ"ח מ"ז וכר"ע ועי' תוספתא פ"ג דשקלים ותוספתא סוף תמורה.

בולד

הטומאה וכו'. פסחים י"ד א' ונ"ל כי צ"ל בולד ולד הטומאה יעו"ש היטב (ועיי"ש בפי' רבינו למשניות דהכל נקרא ולד הטומאה ומיושב קצת ועיין לעיל פי"ח הי"ב יעו"ש היטב מש"כ בזה ולפי האמור ניחא בפשיטות והבן).

כמו

שיתבאר וכו'. היינו בהלכות אבות הטומאה יעו"ש היטב.

אפי'

שמן וכו'. שם הוסיף ר"ע וכאוקים לה שם ע"ב.

ז

שורפין אותו וכו'. פסחים פ"א ב'.

ח

שיצא מירושלים וכו'. שם מ"ט א' פ"א ב'.

עבר

הצופין וכו'. עיי"ש תוס' ד"ה אם עבר וכו' וכן נראה מלשון רבינו שכתב בה' הידיעה הצופים ועיין רש"י ברכות מ"ט ב' משמע כדעת תוס' יעו"ש ועיי"ש עוד ס"א ב'.

כזית

או וכו'. שם כחכמים.

הוא

אורח וכו'. שם פ"ב א' ואע"פ שלא החזיק בדרך עיי"ש בתוס' ד"ה רב זביד וכו' א"נ י"ל כי דעת רבינו דבעינן דווקא החזיק בדרך אבל הראשון נראה יותר.

ט

אינן טעונין וכו'. פסחים פ"ג א' ואי לא הוי בהן מוח מעולם אף עצמות הפסח לא בעי שרפה כדאיתא התם בהדיא (ועיין בתו"כ צו פי"ב) יעו"ש ומיירי הכא שהיה בהן מוח ועתה נחלץ מהם ולכן עצמות שאר קדשים דמותר בשבירה אימא נשבר קודם שנעשה נותר לכן לא בעי שרפה משא"כ בפסח דאסור בשבירת עצם ע"כ אימת נשבר לאחר שנעשה נותר והו"ל עצמות ששימשו נותר ובעי שרפה כ"ה אוקימתת ר"נ בר יצחק ורב זביד מוקי לה דמצאן ציבורין ציבורין ומהן חלוצים והנה בעצמות שאר קדשים תלינן דכולהו חלוצין ושבורין ולא בעו בדיקה ולא בעי שרפה אבל בעצמות פסח דיש בהו איסור שבירה אימר דילמא הנך חלצינהו ולהנך לא חלצינהו ובעי שרפה ועיי"ש ברש"י דרש"י פי' דרב זביד פליג ארנב"י וס"ל דאם מצאן חלוצים גם עצמות פסח לא בעי שרפה יעו"ש ומתוך דברי רבינו שכתב בסתם עצמות הקדשים שאין בהם מוח וכו' משמע דכולהו הוו חלוצים ומ"מ בעי גם פסח שרפה והיינו כרנב"י ואף דאוקימתא דרנב"י הוא אליבא דר"ש דס"ל דשבירת העצם בפסול מותר אפי' בהיה לו שעת הכושר אבל לר' יעקב דס"ל היה בו שעת הכושר אסור וכ"פ רבינו לקמן בפ"י מהל' קרבן פסח ה"ו וא"כ כך לי פסח כמו שאר הקרבנות די"ל דתברינהו מקמי דהוי נותר ואי משום דאז אסור א"כ לאחר שנעשה נותר ג"כ אסור. עיין במל"מ מה שהאריך בזה ליישב דרבינו לא ס"ל כרש"י יעו"ש היטב וי"ל דלהכי בחר רבינו באוקימתא דרנב"י משום דלדידיה מוכח דשימוש נותר מילתא היא משא"כ לרב זביד לא מוכחא מכאן דשימוש נותר מילתא היא ורבינו פסק בפ"ח מהל' אבות הטומאות ה"ד דעצמות ששימשו נותר מילתא היא יעו"ש היטב. אבל באמת אין זה מספיק דהא אף ששימוש נותר מילתא היא מ"מ אין זה מוכרח דברייתא זו באה להשמיענו זאת וק"ל.

כבר

ביארנו. עי' לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות ה"כ.

זבח

שהופשט וכו'. כחכמים שם בזבחים ק"ג ב' ק"ד א' דהלכה כחכמים.

במחשבת

הזמן וכו'. ק"ג א' במשנה.

אינו

פוסל. עיין מרן שפי' דה"ק דאם הופשט קודם זריקה ושוב נפסל הזבח ואח"כ נזרק הדם ואתי כרבי דס"ל הכי שם בזבחים ק"ג ב' ותוספתא פי"א יעו"ש היטב ויש לפרש עוד כלפי מש"כ רבינו שם לעיל בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ח דאין מפשיטין עד שיזרוק הדם ואלהכי אמר כאן דאם עשה בהיפוך כשר ומקורו מהך סוגיא דזבחים וע"ע בירושלמי פסחים פ"ה הלכה י' ובשיירי קרבן שם יעו"ש היטב.

י

שנטמא או וכו'. עיין לעיל הלכה א'.

המנחה

שנטמא וכו'. עיין מרן ועיין תוספתא סוף תמורה.

שנודע

לו וכו'. תמורה ל"ד א' ועיין תוספתא סוף תמורה ועיין לעיל פ"ד הי"ט.

הבאה

על וכו'. שם בתמורה ובתוספתא שם ועיין פסחים כ"ח א'.

ושער

נזיר וכו'. הכי מסקינן בתמורה ל"ד א' ובירושלמי פ"ג דערלה.

והערלה

וכלאי וכו'. שם במשנה בתמורה שם ועיין ביצה ג' ב' יבמות פ"א א' זבחים ע"ב ב' ועוד דוכתי טובי.

שאין

דרכו וכו'. תמורה ל"ג ב' ול"ד א'.

יא

קדשי מזבח וכו'. תמורה ל"ב א' ובתוספתא שם איתא וז"ל אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית שאם מתו או שהפילו או שנטמאו הרי אלו ישרפו עכ"ל והוא תמוה הא מיתה ונפלים בקבורה וראיתי שם במפרש שהגיה בזה שכצ"ל שאם מתו או הפילו יקברו נטמאו ישרפו יעו"ש.

שהפילו

נפל וכו'. שם בתמורה ל"ג ב' ובחולין ס"ט ב'.

שליא

תקבר. שם בתמורה ובחולין שם ע"ז א'.

ושער

נזיר טמא. שם בתמורה ל"ג ב' ול"ד א' ועי' לעיל בהלכה י'.

יב

הסיט משער וכו'. משנה בפ"ג דערלה מ"ג ועי' ירושלמי שם ובתמורה ל"ד א' ועיין במל"מ שהרגיש דהתם מוקמינן בציפרתא (דאל"כ בטל ברובא) ואמאי לא הביא רבינו זה יעו"ש היטב שהראה מקום למש"כ מרן בסוף פ"ג מהל' בכורות יעו"ש וראיתי להגר"א בשנות אליהו שכתב דעיקר הקושיא היא וליבטל ברובא ואמאי קאמר ישרף משום דאתי לאתהנויי מיניה ליבטל ברוב ולא יהא אלא איסור דרבנן והוא ספק איסור ויעשה כמצותה ויקבר ולא יעבור עכשו על דברי חכמים שאמרו כל הנקברים לא ישרפו בשביל ספק איסור דרבנן ומשני בציפרתא ואינה בטלה מדאורייתא ולכך ישרף ולא יקבר ופריך ולשלפינהו ומשני הא מני ר' יהודה היא וכו' א"ל מ"מ יותר טוב למשלפינהו ומשני דבאמת אם יכול למשלפינהו מוטב ואם אינו יכול למישלף יותר טוב לשרוף מלקבור אף שאינו ציפרתא שמא ימצא אדם ויתהנה מזה והא דקשה ליה ל"ל לעבור על דבריהם לשרוף הנקברים מחשש איסור דרבנן אוקמה כר' יהודה ואין עושה איסור כלל בזה שישרוף ולכן אף משום חשש דרבנן תקנום שישרוף ולכן לא כתב רבינו האי ציפרתא כלל שאפי' לא עשאה ציפרתא ישרוף כיון דאוקמיה כר' יהודה ואין בו חשש איסור יעו"ש היטב. נמצא העולה מדבריו דלרבנן דאמרי הנקברים לא ישרפו ע"כ מוקמינן לה בציפרתא משא"כ לר' יהודה מיירי אף לא כמו ציפרתא ויש לעיין הא פסק רבינו בהלכה י"ד דכל הנקברים לא ישרפו וכרבנן וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דאמאי לא כתב דמיירי בציפרתא וצ"ע בזה. גם צ"ע מש"כ דכמו ציפרתא הוי דאורייתא וצ"ע דהא דדבר חשוב לא בטל לא הוי דאורייתא רק מדרבנן וי"ל בזה דלאו משום חשיבות קאמר רק משום דכיון דציפרתא היא מינכר ולא בטל ויש לעיין בזה וע"ע בהלכות הרמב"ן בספ"ג דבכורות וברא"ש שם שכתב דבעינן דווקא כמו ציפרתא ועיין בר"ש בערלה שם ועיין ביו"ד סי' ש"ח ובביאורי הגר"א שם ס"ק ו' יעו"ש היטב (וע"ע בחידושי הגר"א לתמורה בש"ס החדשים יעו"ש היטב וצ"ע.

יג

אפרן אסור. תמורה ל"ד א'.

אפרן

מותר. שם ובפסחים כ"ו ב'.

מדשן

מזבח וכו'. וכתב הראב"ד וז"ל א"א הרמת הדשן עכ"ל ועיין מש"כ לעיל פ"ב מהל' תמידין ומוספין הט"ו יעו"ש.

יד

לא ישרפו וכו'. תמורה ל"ד א' וכרבנן ועיין מש"כ לעיל בהי"א.

טו

מקריב עמו וכו'. גיטין נ"ד ב' תוספתא דתרומות פ"ב.

נאמן

לא וכו'. כאביי דהתם וס"ל דלא פליגי אביי ורבא לענין דינא וכמש"כ מרן יעו"ש ובאמת לא זכיתי להבין דאיך אפ"ל דאביי ורבא לא פליגי דהא אביי ס"ל דדוקא בידו מהימן אבל יצא מידו אינו נאמן ורבא ס"ל דאם בפעם הראשונה שראהו א"ל ג"כ נאמן ואפ"ל דפליגי בפירושא דברייתא אביי ס"ל דהרישא מיירי בעודו בידו ובסיפא מיירי דאינו בידו ולכן יש אופן דאינו נאמן (והיינו דא"ל בפעם השניה) ורבא מוקי לה הברייתא דמיירי הכל באינו בידו ורק רישא מיירי בא"ל בפעם הראשון וסיפא מיירי בא"ל פעם שניה. אבל יש לעיין על רבינו למה לא חילק כאן בין פעם ראשונה לפעם שניה וכמו שחילק בפי"ג מהל' מטמאי משכב ומושב ה"ח ולמה שינה כאן מהתם וצע"ג.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.