קרית ספר/נזקי ממון/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png נזקי ממון TriangleArrow-Left.png י

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קרית ספר
שרשי הים
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שור שהמית האדם ואפילו עבד אחד תם ואחד מועד נסקל כדתנן במתני' פרק ארבעה וחמשה דף מ"א דבתם נמי כתיב סקול יסקל וכן דקטן וקטנה חייב עליהן סקילה כגדולים כדכתיב או בן יגח או בת יגח דאם אמרת באיש ואשה שכן חייבים במצות תאמר בבן ובת תלמוד לומר או בן יגח וכו' בת יגח נגיחה בתם נגיחה במועד נגיחה למיתה נגיחה לנזקין ואם המית הגוי פטור בדיניהם [דפרט לך הכתוב (שמות כא, כט-לב) בן ובת עבד ואמה גבי נגיחה משמע דבגוי פטור].

ב[עריכה]

אחד שור וא' חיה ועוף שהמיתו נסקלין כדתנן בעדיות וילפינן שור שור גזרה שוה משבת לעשות כל בהמה חיה ועוף כשור וגבי שבת מנא לן דכתיב בדברות האחרונות שורך וחמורך וכל בהמתך שור וחמור בכלל היו ולמה יצאו לומר לך מה שור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בו כדכתיב וכל בהמתך דוכל ריבוייא הוא אף כל חיה ועוף כיוצא בהן. תם פטור מן הכופר דאין תם משלם אלא מגופו והרי הוא נסקל והיכא דאינו נסקל כמו על פי עד אחד אפילו מועד אינו משלם כופר כדרבא פרק ארבעה וחמשה השור יסקל וגם בעליו יומת כל היכא דוסקל וכו' והיאך נעשה מועד מאחר דבפעם ראשונה סוקלין אותו כגון דקטל וערק לאגמא או אין מכירין את השור וכו' והני גווני דמוקמי התם בגמרא דף מ"א וכו'.

ד[עריכה]

זה שאמרה תורה וגם בעליו יומת למדו מפי השמועה שחיוב מיתה זו בידי שמים ואם נתן כופר הנהרג מתכפר לו ואף על פי שהוא כפרה ממשכנין עליו דאמרי' במכילתא וגם בעליו יומת אם כופר יושת עליו יומת בידי שמים או אינו אלא בידי אדם כשהוא אומר אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו הא אין נותנין פדיון למומתין בידי אדם כדכתיב ולא תקחו כופר לנפש הרוצח וגו' ונתן פדיון נפשו של מומת וכו' רבי עקיבא אומר של ממית ובפרקין ארבעה וחמשה תניא ונתן פדיון נפשו דמי ניזק רבי ישמעאל אומר וכו' כולי עלמא כופר כפרה הוא ורבנן סברי בדניזק שיימי' בגופו של מת ובהני מכפר מזיק דנאמרה שיתה למעלה לענין דמי וולדות כאשר ישית עליו ונאמר שיתה למטה אם כופר יושת עליו מה להלן בדניזק אף כאן בדניזק דאף על גב דפדיון נפשו כתיב מיהו כי שיימין בדניזק שיימין ואף על גב דכופר כפרה הוא כחטאת ולא הוי בעי משכוניה כיון דלחבריה הוא דבעי מיתבא ליה ממונא הוא ולא לגבוה הוא ולא חמיר עליה ובעי משכוניה נמי כיון דהוא לא חטא וממוניה הוא דאזיק לא חמיר מילתא עליה ובעי משכוניה כדאמרינן התם דף מ' והאי בעיא דלא איפשיטא היא התם ופי' בתוס' דביורשי הניזק עצמו הוא דמיבעי ליה אם יכולין למשכנו משמע דב"ד פשיטא דממשכנין כשאר ניזקין ואיפשר דב"ד נמי מיבעיא לה ואף על גב דלא איפשיטא נקט הרב ז"ל דממשכנין משום דאית בהאי צד תרי טעמי דלחבריה הוא ולא לגבוה ועוד דממוניה הוא דאזיק וכדאמרינן. ושור של שני שותפין כל אחד משלם כופר שלם שכל אחד צריך כפרה גמורה ואף על גב דלא איפשיטא בעיין הכא נמי כיון דקי"ל כופר כפרה חייבין הן להביא כפרתן משלם והולכין בה להחמיר ולא אמרינן בה ספקא דממונא לקולא וכיון דכפרה הוא כדאמרי' כופר אחד אמר רחמנא ולא חצי כופר דמסתמא כפרה שלימה צריך לכל אחד ובחצי כופר לא מיכפר.

ו[עריכה]

אין גומרין דינו של שור אלא בפני בעליו ואם לא היו לו בעלים גומרין דינו אף על פי כן בפרק ד' וה' פליגי רבנן ורבי יעקב בגומרין דינו של שור שלא בפניו ואפי' לרבי יעקב בפניו דבעלים דבני טענה נינהו ודרשינן השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת בעלים כך מיתת השור מה בעלים בפניהם כדכתיב עד עמדו לפני העדה למשפט אף שור כן ואם אין לו בעלים כשור המדבר הרי זה נסקל כדתנן התם ותניא שור שור כתוב בפרשה בנוגח אדם שבעה פעמים חד לגופיה ושיתא להביא שור האשה שור היתומים אפוטרופוס מדבר הקדש גר שמת ואין לו יורשין וצריכי כולהו אשה דלא תימא בעל השור לשון זכר יתומים דלא תימא כיון דלאו בני דעה נינהו לא מיחייב אפוטרופוס כיון דאיכא שמירה כל דהו אימר חס רחמנא עליהו דלא ליפסדו יתמי לממוניהו שור המדבר אף על גב דלית ליה בעלים הקדש אף על גב דאיכא פסידא להקדש שור גר שמת לא איצטריך למיתניא אלא איידי דאיצטריך קרא לרבויי איצטריך נמי תנא למיתנייה כן כתב בנמקי יוסף וקשיא דקרא נמי אמאי איצטריך רבוייה דהא הוי כשור המדבר ואיפשר דאיצטריכו תרי קראי חד לנגח ואחר כך הפקיר או מת הגר וחד להפקיר או מת ואחר כך נגח דאפי' הכי חייב מיתה לרבנן דר' יהודה ואי לאו תרי קראי הוה מוקמינן קרא בדדמי דנגח ואחר הפקיר או מת דוקא חייב להכי איצטריך קרא אחרינא ומשום דאיצטריכו תרי קראי להני תרי גווני מוקמי' חד למדבר וחד לגר שמת חד בנגח קודם וחד בנגח אחר כך כדאמרינן. ואין משלמין אפוטרופוס' את הכופר שהוא כפרה ואין הקטנים והחרשי' והשוטים בני חיוב כדי שיהיו צריכין כפרה וכדתני' התם דף מ' אפוטרופסין אין משלמין כופר דכפרה הוא ויתמי לאו בני כפרה נינהו. שור טרפה או של טרפה אינו נסקל דכתיב וגם בעליו יומת וכיון דלא קרינא ביה יומת דלא מיקטל על פי עדים כשהוא טרפה דהוה ליה עדות שאי אתה יכול להזימה לא קרינא ביה נמי השור יסקל כשהוא טרפה וכיון דבעלים פטורין כשהם טרפה שור נמי פטור כשהוא טרפה דהא למיתת בעלים הוקש וכדאמרינן פרק הנשרפין דף ע"ה.

ח[עריכה]

המשסה כלב או גרה בהמה או חיה בחברו והרגו אינם נסקלין דכתיב כי יגח כדתנן במתני' דף ל"ט כי יגח ולא שיגיחוהו לפיכך פטור דאינהו גרמי ליה ומינס אניס אבל שסה נחש נסקל הנחש שמעצמו מקיא הארס שממית בו וכדתנן התם פר' הנשרפין ואמרי' בגמרא לדברי חכמים ארס נחש מעצמו הוא מכיש לפיכך גרמא בעלמא הוא דאף על גב דידוע שסופו להקיא מיהו לאו מכחו מיית לפיכך נחש בסקילה כדין שור שהמית שדבר הכתוב בהווה והמכיש פטור ממיתת בית דין.

ט[עריכה]

אין הבהמה נסקלת אלא כשכוונה להזיק למי שחייבת עליו סקילה לאפוקי נתכוונה לבהמה לנכרי לנפל דפטורה ואפ"ה הבעלים חייבין כופר או ל' של עבד אם היה מועד לזה אבל נתכוונה להרוג ראובן והרגה שמעון חייבת והא דפטורה ממיתה (דהא לא אי) [אי לא] כוונה לבר חיובא ואמרי' כמיתת בעלים אם הרג כך מיתת השור אם הרג כדכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת וכיון דאדם פטור כשהרג בלא כוונה בר חיובא דאי נתכוון לראובן והרג שמעון חייב כדילפינן רבנן מוכי ינצו אנשים במצות שבמיתה הכתוב מדבר כדאיתא התם פרק הנשרפין וחייב בכופר דדרשינן כופר אם כופר להביא שלא בכונה. וכן מועד ליפול על פני אדם בבורות וראה ירק בבור או מועד להתחכך בכותל ולהפיל על בני אדם ונתחכך להנאתו ונפל הכותל על אדם ומת פטור ממיתה לפי שלא נתכוון להמית והבעלים חייבים בו כופר וכדאמרינן.

יא[עריכה]

בהמה שהמיתה ברשות המזיק אף על פי שהיא בסקילה בעלים פטורין מן הכופר כדתניא פרק המניח דף כ"ח דפטור מן הכופר דאמר ליה ברשותי מאי בעית ולענין קטלא לא אמרינן הכי כדאיתא התם דאפילו בחצר המזיק אינו פטור אלא נהרג. ואם קרא בפתח ואמר לו בע"ה הן משמע עמוד ולכך פטור נמי מכופר אם נכנס וכו'.

יג[עריכה]

דרסה ע"ג התינוק בחצר הניזק דרך הילוכה משלם כופר כדאיתא פרק כיצד דף כ"ו מידי דהוה אקרן קרן כיון דעבד תרי או תלת זימני אורחי' הוא ומשלם כופר הכא נמי לא שנא ופשטי' הכי בעיין דאיכא כופר ברגל וכו'. תם שהמית בכוונה פטור נמי משלשים של עבד כמו שפטור מכופר אלא שנסקל דדרשינן בעל השור נקי מדמי עבד דה"א מחמירני בעבד דאפילו יפה סלע נותן ל' ואם המית שלא בכונה שאינו נסקל יראה לרב ז"ל שמשלם חצי דמי העבד כאלו המית שור חברו או חמורו דממונו הוא כמוהם והוו עם הדומה לחמור:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.