קרית ספר/מעילה/ד

קרית ספר ‏ מעילה ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המפריש מעות לחטאתו לעולתו ולאשמו ולבני תורין מועלין בהם משהופרשו הפריש לשלמים אין מועלין בהם תוספתא דמעילה פרק קמא המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראויין להביא מדמי כולן שלמים דליכא בהו מעילה אלא באימורין לאחר זריקת דמים בד"א בזמן שהיו סתומין אבל אם היו מפורשין מועלין בדמי חטאות ובדמי עולה ואין מועלין בדמי שלמים.

ב

הקדיש אבר אחד לדמיו למזבח פרק קמא דתמורה בעי רבא הקדיש אבר לדמיו מהו דתיחות קדושת הגוף לכל הבהמה ותקרב עולה מי אמרינן לר' יוסי מדאקדיש חד אבר לדמיו פשטה קדושה לכולה בהמה לדמיה ומגו דנחתא לה קדושת דמים לכולה בהמה נחתא לה נמי קדושת הגוף הואיל והיא גופה חזיא לעולה למה למוכרה ולהביא בדמיה עולה הילכך בעל כרחיה קדשי קדושת הגוף ומדאקדשיה לחד אבר אקדשה לכולה או דילמא חד מגו אמרינן תרי מגו לא אמרינן ותיפשוט ליה מדידי' דהאמר רבא הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף התם דאקדשיה לכוליה הכא חד אבר מאי תיקו לפי' תקבר ולא יפדה ואם נפדה אין מועלין בפדיונו דהוי ספק אי הויא קדושת דמים ותפיס פדיוניה אי הוי קדושת הגוף ולא תפיס.

ג

המפריש מעות לנזירותו אסור ליהנות בהם פרק ג' דמעילה משנה המפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראויין לבא כולם שלמים דכל מנה ומנה מצינן למימר זה הפריש לשלמים וקדשים קלים נינהו ולית בהו מעילה קודם זריקה כדאמרן לעיל ומאי טעמא אזלינן לקולא נימא דאיכא מעילה בכולהו משום עולה ולחומרא כיון דהוי דאוריתא אלא משום דדמי שלמים דאיכא בגוויהו ליכא בהו מעילה הוה מייתי חולין לעזרה איהו החייב קרבן מעילה הילכך לקולא אזלינן. מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה לעולה קיץ למזבח כדמפרש בנזיר דהלכה היא מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח דהוו חטאת שמתו בעליה ולא נהנין ולא מועלין משום דלאיבוד אזלי כדאמ' לעיל דמי עולה יביא עולה דדורון בעלמא היא דלאו לכפרה אתיא וכדאמ' האשה שמתה יביאו יורשין עולתה ולהכי מועלין בה. אמר אלו לחטאתי והשאר לנזירותי אם נהנה בכל השאר מעל נהנה במקצתו לא מעל וכן אם אמר אלו לעולתי והשאר לנזירותי נהנה בכולן מעל אבל לא במקצתן בתוספת' פרק קמא דמעילה ומועלין בכולן ואין מועלין במקצתן קאי אתרוייהו אאלו לעולתי והשאר לנזירותי ואאלו לחטאתי והשאר לנזירותי וטעמא דכיון דאיכא דמי שלמים בהדייהו אין מועלין במקצתן ואף על גב דאמרינן לעיל במעות סתומין דאפילו בכולן אין מועלין דראויין כולם להביא שלמים שאני הכא שהתחיל לפרש שאמר אלו לחטאתי או אלו לעולתי דמשמע דבשאר איכא עולה ושלמים או חטאת ושלמים הילכך מועלין בכולן ולא במקצתן כדפי'. הפריש מעות ואמר אלו לחטאתי ואלו לעולתי ואלו לשלמי ונתערבו מועלין בכולן ובמקצתן כיון דאיכא חטאת ועולה מפורשים בהדיהו וכיצד יעשה יקח שלשה בהמות ומחלל דמי חטאת בכל מקום שהוא על האחת וכן השאר כדתניא בתוספתא פרק קמא דמעילה.

ד

אחד ממחוייבי קנים שהפריש מעות ואמר אלו לחובתי מועלין בכולן ובמקצתן ברייתא שם בתוס' כלשונו מת יפלו לנדבה ומועלין בהם המפריש חטאת על אכילת חלב והביאה על אכילת דם הרי זה לא כפר לפיכך לא מעל הפריש מעות לחטאת חלב וקנה בהם חטאת לדם בשוגג כפר לפיכך מעל במזיד לא כפר לפיכך לא מעל בשלהי כריתות תנן לא יביאנו מחטא על חטא וכו' שנאמר קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו ובגמרא מנא הני מילי דתנו רבנן וכו' אם הפריש בהמה על החלב והביאה על הדם על הדם והביאה על החלב לא מעל ולא כפר אם הפריש מעות על החלב והביאן על הדם על הדם והביאן על החלב מעל וכפר מאי לא מעל ולא כפר הכי קאמר כיון דלא מצי מעיל דאינו יכול להוציאה לחולין ולא לשנותה דבקדושתה קיימא דהקדש שאינו בעל מום לא יצא לעולם לחולין וכיון דהכי הוא לא כפר אבל מעות כיון דאי משני מעל דשייכי בהו מעילה ונפקי לחולין ומייתי קרבן מעילה כפר ואפילו הכי בתחלה לא ליתיה דכתיב קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו.

ו

המפריש שתי סלעים לאשם ולקח בהם שני (סלעי') [אילים] לחולין פרק בתרא דכריתות משנה המפריש שני סלעים זהו דין אשם דכתיב בערכך כסף שקלים ואחר לקח בהם שני אילים מעל במעות ויצאו לחולין ויש עליו לשלם אשם של עשרה זוז לקרן וחומש של אשם ואשם בשני סלעים לאשם מעילות לפיכך אם היה אחת מאותם שקנה יפה עשרה זוז ואחד יפה שני סלעים יקריבם לקח אחד לאשם ואחד לחולין לא מעל אלא בסלע ולכן אם היה אשם יפה שני סלעים יקרב לשמו שהרי לשמו נלקח ממעות שהפריש לו והשני שהוא חולין יקרב למעילתו ויביא עמה סלע וחומשה קרן וחומש מביתו ויפלו לנדבה שהרי ממותר אשם בא ומה ששבח אשם בשתי סלעים שבח הקדש הוא וכן מה ששבח של אשם מעילות ולעיל שאינו מביא מביתו כלל שהוציא כל השני סלעים לחולין ושבח דידיה הוא וכיון דשוה אחד שני סלעים ואחד עשרה זוזים אינו צריך להביא מביתו כלל אלא האשם שהפריש עליו המעות קודם.

ז

הנהנה מדמי חטאתו עד שלא קרבה חטאתו פרק חטאת העוף דמעילה הנהנה מדמי חטאת ומדמי אשם אם בא לשלם קודם שקרבה חטאתו יוסיף הדמים שהוא חייב מקרן וחומש על חטאתו שיש לו ליקרב דהיינו על מעות דפיישי ויביאנה שמנה ויביא אשם מעילות וכן בדמי אשם שקרבנות המזבח מעילתן למזבח ובדק הבית לבדק הבית דכיון דמשלם מה שנהנה למה שנהנה הוא דמשלם ליה וחומש נמי הוו כקרן ואם קרב כבר חטאתו פי' שנודע לו קודם קריבת חטאתו כדפי' אך לא בא לשלם המעילה עד שנקרב חטאת ילכו לים המלח הנך מעות דקרן וחומש שהיה צריך להוסיף על דמי חטאת דכיון שכבר קרבה חטאתו ה"ל כחטאת שכפרו בעליה דלמיתה אזלא והמעות ילכו לים המלח דהינו במקום מיתה דחטאת שנתכפרו בעליה הויא מחמש חטאות המתות הל"מ עד שלא קרבה אשמו יפלו המעות דקרן וחומש לנדבת צבור דקי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה ובחטאת נמי קאמר רבה התם דאם נודע לו לאחר כפרה יפלו לנדבה מ"ט דאין מפרישין בתחלה לאיבוד כלומר שילכו לים המלח הילכך יפלו לנדבה ולא קרבה חטאתו דאמרינן לעיל היינו שבא לשלם קודם שקרבה חטאתו כדפי' ולא שנודע לו שמעל קודם שקרבה חטאתו ולא בא לשלם עתה דא"כ הא אמרן לאחר כפרה יפלו לנדבה דאין מפרישין בתחלה לאיבוד.

ח

המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום דכיון דחל עליהם שם עולה ושלמים אין אדם מוכר מה שאינו שלו ואפי' שהוא חייב באחריותן אינו חייב להוציאן לחולין ויחזרו הדמים ללוקח מן התורה.

ט

יש מעילה בנדרים פרק אין בין המודר בעא מיניה רבא מרב נחמן יש מעילה בקונמות מי הוי כהקדש מעליא היכא דאמר קונם ככר זה עלי ומעל או לא א"ל תניתוה מקום שנוטלין שכר על האבדה תפול הנאה להקדש למימרא דהוי כהקדש מה הקדש יש בו מעילה אף קונמות יש בהן מעילה כתנאי קונם ככר זו הקדש וה"ה שלא אמר אלא בלשון קונם לחוד בין הוא בין חברו מעל שהרי הקדישה סתם אכ"ע לפיכך הואיל ויש בה מעילה יש בה פדיון ויוצאה לחולין כשאר הקדש ככר זו עלי הקדש ואכלה כיון דאמר עלי עליה דידיה אסרה ושויא הקדש והוא מעל אם אכלה אבל חברו לא מעל דלא אסרה ולא הקדישה אלא על עצמו וגבי חברו הוי כחולין לפיכך אין לה פדיון שהוא עצמו אין יכול לפדותה לעולם שהרי אמר עלי וכיון [דאחר] (דאמר) אין מועל בה לא אלים כהקדש למתפס פדיוניה וחכ"א בין כך ובין כך לא מעל לפי שאין מעילה בקונמות וקי"ל כר"מ דרב נחמן פשיט ליה לרבא ממתניתין שיש מעילה בקונמות ובשבועות מפכי' נמי ר"מ לרבנן. אמר על ככר של הפקר ככר זו הקדש שם מימרא דרבא ולהכי נקט לה בככר של הפקר שהיתה עומדת תוך ד' אמותיו שקונות לו בכל מקום ומשום הכי כי אמר ככר זו הקדש חייל ומקדיש זה לא זכה בככר זו מעולם דאף על גב דד' אמות קונות לו אפילו כי לא אמר אקנה הכא שאני משום דכיון דאמר ככר זו קדש גלי דעתי' דלהקדש ניחא לי' דליקני לדידי' לא ניחא לי' דליקני וגלויי דעתא כי האי מהני וה"ל כמגביה מציאה לחברו דקנה חברו ולא הוא הכא נמי הקדש קנה ואיהו מעולם לא קנה ומ"ה נטלה לאוכלה מעל לפי כולה שכיון שלא זכה מעולם לא נעשה כגזבר עליה ולפיכך כשנטלה הוציאה מרשות הקדש ומעל אבל נטלה להורישה לבניו לא מעל אלא לפי טובת הנאה שבה דכיון דלא הגביה אלא להורישה לבניו ולא שיקנו אותה עכשיו לא נפקא לחולין אבל מכל מקום מעל לפי טובת הנאה שבה לפי שמעכשיו יחזיקו לו בניו טובת הנאה כיון שמחזר להורישם ובניו מועלים לכשיוציאו.

י

האומר לחברו ככרי עליך הקדש שם בעיא דרב חייא בר אבין ככרי עליך וחזר ונתנו לו במתנה מהו ככרי אמר לו כי איתיה ברשותיה דהכי משמע ככרי כל זמן שהוא שלי או דילמא עליך אמר ליה עילויה שויתיה הקדש ואף על פי שנתנו לו במתנה אסור ופשיט ליה רבא דאף על גב דיהבא ליה במתנה אסור ומאי דקאמר ככרי עליך לאפוקי איגנבה מיניה מיגנב או אזמניה עליה כדאיתא התם כל הדברים הנאסרים מנדר כזה מצטרפין שאם נהנה מכולם בשוה פרוטה מעל דשם נדר וקונם חד הוא.

יא

האומר הנטיעות האלו קרבן אם אינם נקצצות היום משנה פ"ד נדרים נטיעות אלו קרבן אם אינה נקצצות שראה רוח סערה מנשבת וכל האילנות בספק ליתלש וכן נפלה דליקה בעיר וטליתו בספק ואמר יהיה קרבן אם לא תשרף יש להם פדיון לימכר ולהביא בדמיהן קרבן דלא אסרן עליו כקרבן כיון שלא אמר עלי ומוקי לה בגמרא כגון שעבר היום ולא נקצצו ולא נשרף אבל אמר נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו וטלית זו קרבן עד שתשרף אין להם פדיון כל זמן שלא נקצצו ואין יוצאין לחולין אלא קדוש קדושת הגוף לעולם דכיון דאמר עד שיקצצו משמע דלעולם יהיו קרבן עד שיקצצו וכיון שנקצצו אין צריכין פדיון אלא נהנין בהם מיד דלא הקדישן אלא כל זמן שלא נקצצו וכיון שנקצצו שוב אין פודין דהני נטיעות דקדשן לפדיה קדושי קדושת דמים וקדושת דמים פקעה בכדי מאחר שנקצצו ולא נקצצו נמי אם פדאן אחר יוצאין לחולין שם הכי א"ר יוחנן פדאום אחרים אין חוזרות וקדושות לפי שמיד שפדאום אחרים נסתלק רשות בעלים הראשונים מהם וכיון דההיא שעתא אי איפשר להקדש לחזור ולחול עליהם בתר שעתא נמי לא חייל:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.