קרית ספר/כלאים/י

קרית ספר ‏ כלאים י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אזהרת קסה שלא ללבוש כלאים כאחד דכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. ואין אסור אלא צמר ופשתים בלבד לא שאר מינין דצמר ופשתים לחוד קאמר רחמנא וכיון שנתחבר הצמר עם הפשתן צד חיבור בעולם כמו אם עשה מהם לבדים או טווי וארגו או תפר מזה לזה או קשרן אפי' בגדיל או גדלן וכיוצא בו הכל כלאים דכתיב צמר ופשתים יחדיו כיון שנתאחד נאסר מכל מקום.

ד

מנין שכל איסורין אלו מן התורה שהרי הוצרך הכתוב להתיר כלאים בציצית מדסמכו לכלאי בגדים והציצית חוטין קשורין לבד הן מכלל שחבור כזה שלא במקום מצוה אסור מן התורה דאי לאו הכי לא הוה צריך קרא למעט ואפילו חוט כל שהו של צמר בבגד פשתן או של פשתן בבגד צמר אסור דהא הוי כלאים ולא בטיל ברוב דעל ידי תערובת הוא דנאסר ובשר בחלב דבטיל ברוב שאני דדרך בישול אסרה תורה דלא מיקרי בשר בחלב אלא בנתינת טעם.

ו

צמר דקרא היינו דרחלים ואילים לא מגמלים וארנבים דכתיב ומישע מלך מואב היה נוקד מהו נוקד רועה והשיב למלך ישראל מאה אלף פרים ומאה אלף אילים צמר אין לך קרוי צמר אלא צמר אילים וכן פשתים הוו דוקא שאין לו שם ליווי אבל לא פשתן קנבוס וכיוצא בהם שיש להם שם ליווי דלאו פשתים סתמא כפשתים דקרא איקרו. צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה או פשתן שטרפו עם קנבוס אם הצמר של הרחלים והפשתן הם מיעוט לגבי צמר גמלים וקנבוס הרי נתבטלו ברוב ומותר לערב פשתן וצמר עמהם ואם הצמר או הפשתן הם מחצה על מחצה וכל שכן אם הם רוב אסור לערב עמהם פשתן וצמר דהוי כלאים וכן בגד שכולו צמר גמלים או ארנבים או קנבוס וארג בו חוט של צמר וחוט של פשתן חייב משום כלאים דחוטי חשיבי ולא בטלי. בגד צמר שנפרם מותר לפרוף אותו בפשתן בקשירה ולא בתפירה.

יב

אין אסור כלאי בגדים אלא בלבישה או בכיסוי דכתיב לא יעלה עליך וכתיב לא תלבש שעטנז ולבישה גלי אלא יעלה לומר שהעליה שהיא דרך לבישה היא שאסור אבל שאינה דרך לבישה כאהל שהוא כלאים מותר. וכן מותר מן התורה לישב על מצעות של כלאים דכתיב לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך מנעל כלאים ואין לו עקב מותר ללובשו שאינו נהנה כשאר עור הגוף שעור הרגל הוא קשה אבל אם יש לו עקב אסור שהרי נהנה כשאר הגוף.

יח

כלאים שלבשו אפי' דרך עראי ואפילו על עשרה בגדים ואפילו להבריח מן המכס אסור ולוקה דהא לבש כלאים וכתיב לא תלבש מכל מקום. כל כלאים שאינם דרך חמום כצלצולין קטנים או סמרטוט שמניחין בו רטיה ומלוגמא אף על פי שנגע בבשרו מותר דלא אסרה תורה אלא מה שהוא דרך לבישה וחימום כדכתיב לא תלבש כלאים וחבלים ומטפחות נראה דלא אסירי מדאוריתא ואפילו אותו כובסין וגרדין כיון דלא חשיבי.

כד

תכיפה אחת אינה חיבור שהרי נמשך החוט אבל קבץ שני ראשי החוטין או עשה שתי תכיפות הוי כלאים.

כה

תכריכין אין בהם משום כלאים דגלי קרא דבמתים חפשי דכיון דמת אדם נעשה חפשי מן המצות.

כז

בגד צמר שאבד בו בגד של פשתן צובעו שאין הצמר והפשתים עולים בצבע אחד ומיד הוא ניכר ואם לא ניכר מותר דאמר נשמט והלך לו כיון שלא מצאו וכל איסורי ספקות מדברי סופרים ולפיכך הקלו בספק זה וכבר כתבתי בכמה דוכתי דספיקא דאוריתא לחומרא דבר תורה היא דאם לא כן אשם תלוי למה וקולא דספק ערלה מהלכה וספק ממזר מקרא נמי לא הוו צריכי הלכתא וקרא אי לאו דבעלמא ספקא דאוריתא לחומרא מדאוריתא ואיפשר שגם הרב ז"ל לא כתב דהוי ספיקא איסור מדרבנן אלא כי האי ספקא דכלאים אבל בספק שהוא קרוב יותר לודאי איפשר דהוי חומרתו דבר תורה אפילו לדעת הרב ז"ל.

כט

המוצא כלאים בבגדו פושטו ואפילו בשוק שאין כבוד הבריות דוחה את לא תעשה המפורש בתורה ולמה נדחה בהשבת אבדה דפעמים שהוא מתעלם ממנה כדכתיב והתעלמת והיא בבית הקברות או זקן ואינה לפי כבודו מפני שהוא לאו של ממון וקל מאיסורא ולהכי לא ילפינן מיניה ולמה נדחה בטומאת מת הואיל ופרט הכתוב ולאחותו הבתולה דמפי השמועה למדו דלאחותו הוא דאינו מטמא אבל מטמא הוא למת מצוה ומה שאיסורו מדבריהם נדחה מפני הבריות.

ל

הלובש כלאים או שהתכסה בו לוקה אבל היה לבוש כל היום כולו אינו לוקה אלא אחת אלא אם כן הוציא ראשו והחזירו או שהתרו בו ואמרו פשוט דחייב על כל הוצאת ראשו והחזרה או על כל שהיה ושהיה ששהה כדי לפשוט וללבוש דאי אין שהות לפשוט וללבוש אין כאן עבירה אחר דעדין הלבישה הראשונה קיימת.

לא

המלביש את חבירו כלאים ולא ידע הלובש שהוא כלאים והמלביש הוא מזיד המלביש לוקה והלובש פטור. [ולא מצאתי מאין לומד הרב ז"ל דין זה כי אפי' שהלובש הוא שוגג והמלביש מזיד נראה שאינו חייב מלקות אלא שעובר על לפני עור וגו'. ומצאתי להרא"ש ז"ל בתשובה (כלל ב סי' טז) שתמה הרב ז"ל על זה וכתב לא ידענא מנין מלקות זה למלביש דלא תלבש אלובש קאי ואי דריש נמי לא תלביש אם כן אפילו הלובש מזיד נמי ילקה המלביש גם הוא, דאין זה לאו שבכללות כיון דאתרי גברי קאי ע"כ. ונ"ל שהרב ז"ל סובר דאע"ג דלא אשכחן שדרשו חז"ל לא תלביש אשכחן דדרשי כי האי גוונא בת"כ (שמיני פרק יב) דכתיב גבי שרצים לא יאכל ודרשי' לא יאכיל , ואית דמפרשי (ר' אברהם זעירא בפי' המזרחי ויקרא יא, ג ועי' בקרבן אהרן שם) דאיירי במאכיל לחבריה עוף טמא בחזקת טהור כדכתבי' סוף הל' מאכלות אסורות, וגבי מלביש מסתברא טפי למידרש הכי, משום דמאכיל לאו מידי עביד אלא אלא דיהיב ליה למיכל ואכיל איהו גופיה, ומלביש הוא גופיה מלבישו, וחיובא לא אתי אלא אלבישה דאם לבש ונשאר לבוש כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אלבישה והוא לא לבש אלא שהלבישוהו בשוגג וכדאמרן].

לב

כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין מפני כלאים שבהם ולא הותרו אלא בשעת עבודה ככלאים בציצית דלובשו ביום דאיכא מצות ציצית ולא בלילה שאינה זמן חיוב ציצית כדכתיב וראיתם אותו בשעת ראיה והוא באור היום. ויש במצות הלכות איסורין דרבנן סמוכים אלאו דלא תסור וחייבים אנו מן התורה להזהר בהם כמו שצונו חכמים ז"ל:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.