קרית ספר/כלאים/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png כלאים TriangleArrow-Left.png ט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שער המלך


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

אזהרת קסג שלא להרביע בהמת כלאים דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים ואם הרכיב זכר על נקבה שאינו מינו לוקה מן התורה בבהמה דכתיב בהמתך וחיה בכלל בהמה היא כדכתיב זאת הבהמה וגו' איל וצבי ויחמור וגו' וילפינן נמי בהמתך בהמתך משבת דכתיב וכל בהמתך מה להלן חיה ועוף בכלל אף כאן וגבי שבת מנא לן דנאמר בהמתך בדברות הראשונות ובדברות האחרונות נאמר שורך וחמורך וכל בהמתך והלא שור וחמור בכלל כל בהמתך האמור בצידן היו ויצאו לומר לך מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בהם דוכל משמע ריבוי וריבה הכל אף כל חיה ועוף כיוצא בהם ואפילו על מיני חיה שבים לוקה דאתיא למינהו למינהו מיבשה דנוהג בהם כלאים ובין בארץ בין בחוצה לארץ דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים והוי חובת הגוף דנוהג בכל מושבות ואחד בהמה חיה ועוף שלו או של חברו [משום דדרשי' בת"כ (קדושים פ"ד פי' יד) מנין בהמתך על בהמת אחרים, בהמת אחרים על בהמתך, בהמת אחרים על בהמת אחרים, ת"ל את חקותי תשמורו]. ואינו לוקה עד שיכניס בידו כמכחול בשפופרת אבר הזכר בנקיבה דכתיב לא תרביע כלאים דמשמע דומיא דמין במינו שדרך בני אדם להכניס כמכחול בשפופרת דבעיבידתיה טריד וליכא פריצותא ובלאו הכי לא אסיר אלא מדרבנן.

ג[עריכה]

מי שעבר והרכיב כלאים הנולד מהם מותר בהנאה ובאכילה אם הוא מין טהור מדאסר רחמנא כלאים לגבוה כדכתיב שור או כשב או עז פרט לכלאים מכלל דלהדיוט שרי דאי לאו הכי מיעוטא למה לי בגבוה.

ד[עריכה]

שני מיני בהמה וחיה שדומין זה לזה הם כלאים זה בזה כיון שהם שני מינים דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים והייתי אומר אפילו שור שחור על גבי שור לבן תלמוד לומר בגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך מה התם שני מינין לא זה ממין זה ולא זה ממין זה כדכתיב צמר ופשתים אף כאן שני מינין אע"פ שדומין ככלב עם זאב הם כלאים זה בזה ומדברי בישובי כשור הבר עם שור הישוב הוו מין אחד ואווז בר עם אווז כיון שחלוקים זה מזה בבצים שזה ביציו מבחוץ אווז ביציו מבפנים הם שני מינים. הכוי כלאים עם הבהמה ועם החיה ואין לוקין עליו דהוי התראת ספק אי חוששין לזרע האב אי לא.

ו[עריכה]

הילודים מן הכלאים אם היו אמותיהן מין אחת כפרד שאמו חמורה עם פרדה שאמה חמורה מותר להרכיבם ואסור להרכיבו אפילו על החמור משום זרע האב דמספקא לן אבל פרד שאמו סוס אסור להרכיבו על פרדה שאמה חמורה ולוקה דהוו שני מינין ובקול וזנב ואזנים ניכר אם אמן ממין א':

ז[עריכה]

אזהרת קסד שלא לעשות מלאכה בשני מיני בהמה דכתיב לא תחרוש בשור ובחמור ואינו חייב מן התורה אלא בשני מינין אחד טמא ואחד טהור כדכתיב שור וחמור וילפינן שור שור משבת דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך מה התם בהמה וחיה ועוף אף כאן ובספרי מפיק להו מדכתיב לא תחרוש מכל מקום והיינו שהאחד טמא והאחד טהור דומיא דשור וחמור ואחד החורש או הזורע או המושך בהם עגלה או אבן כל שמשכן והנהיגן אפילו בקול לוקה דכתיב יחדיו מכל מקום והנהגה בקול ואינו אוחז במרדע הויא נמי בכלל מלקות דעקימת פיו הויא מעשה והוי לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו והמזווגן פטור דלא תחרוש כתיב דהיינו מושכו או מנהיגו. שני מינים שהם כלאים בהרבעה ושניהם טמאים או טהורים אין אסור לחרוש בהם אלא מדרבנן דבהמה חיה ועוף דמרבינן לאיסור חרישה היינו כשהם דומיא דשור וחמור כדאמר' ואסור להנהיג בהמה מן היבשה עם חיה שבים דהוי ספיקא דאוריתא ולחומרא.

ט[עריכה]

עגלה שהיו מושכין אותה כלאים היושב בעגלה לוקה דאזלא מחמתיה וחשיב כמנהיג וכן אם היה יושב ומנהיג שניהם לוקין ואפילו מאה שהנהיגו כאחד כולן לוקין דכולן הנהיגו.

י[עריכה]

אדם יכול למשוך עם כל בהמה או חיה דלמה נאמר שור וחמור לומר לך בשור וחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש בשור ואדם או בחמור ואדם ונראה דמשום דבשר אדם אסור בעשה לדעת הרב ז"ל נקט שור ואדם דכיון דאסור מן התורה הוה כשור וחמור אי לאו מיעוטא דקרא וחמור ואדם דכיון דלא אסיר בלאו כחמור אלא בעשה הוה כשור וחמור אי לאו מיעוטא דקרא דאי לאו הכי שור ואדם תיפוק לי דשניהם טהורים ואינם באיסור כלאים ולא צריך קרא ולסברת האומר שהאדם הוא טהור מן התורה לא איצטריך קרא אלא לאדם וחמור דהוי טהור וטמא.

יא[עריכה]

בהמת פסולי המוקדשים קדש וחול מעורבין בה ונמצאת כבהמה טהורה עם טמאה מעורבין כאחד הרי הוא אומר ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו וגו' מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין וקראה טמאה לפיכך החורש בשור פסולי המוקדשין או המרביע הרי זה לוקה משום כלאים ואסור זה מדברי קבלה ורש"י ז"ל כתב שלהי מכות ולא שמעתי ראיה מנא לן דחולין וקדשים כלאים זה בזה ודבר תימה הוא עכ"ל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.