קרבן העדה/שבת/טו/ג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
עמודי ירושלים
גליוני הש"ס




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png טו TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מקפלים את הכלים. בגדים כשפושטן מקפלין מפני שמתרככים מכיבוסם ומתקמטים כשאינם מקופלים:

אפי' ד' וה' פעמים. כדי לחזור וללבשן בו ביום:

מיה"כ לשבת. כגון אם חל יה"כ להיות בע"ש:

קריבין ביה"כ. שחל להיות במוצאי שבת:

גמ' כיפול בשנים. בשני בני אדם אסור ששנים מפשטין קמטיהן ונראין כמתקן:

ההן דמקפל על סיפסלה. שהוא יושב ע"ג הקצה האחד המונח ע"ג הספסל ל"א שהוא מקפל על חוד הספסל כדי לפשוט עקמומית שבהם וזה ודאי אסור:

אלא לאכילה ולשתייה. כלומר לתענוג ולמנוחה כמו שנח השם ביום השבת וכן בי"ט:

ע"י שהפה זה מסריח. אם צא יעסקו בדבר אחר כי אם באכילה ובשתיה יש לחוש שיהיו מדברים בפיהם לשון הרע ל"א שיש לחוש שיבואו לידי מיאוס כענין הקיא והקלות ראש:

כיצד הוא עושה. האדם בי"ט ובשבתות:

או יושב ואוכל כל היום או עוסק בתורה כל היום. הרי כדברי שניהם:

ה"ג כתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם:

הא כיצד. איך אפשר לקיים שני המקראות האלה אלא חלקהו חציו לת"ת וחציו לאכילה ושתייה:

שבת ממאמר. שהרי לא ברא הקב"ה את עולמו אלא במאמר ובשבת שבת ממאמר:

אף אתה שבות ממאמר. שלא לדבר שיחת חולין שאינן נצרכים לעסקי שבת:

הואיל וחשבתי לגודרה. ואיכא איסורא:

סוכה אחת. ענף של אילין הנקרא נצפה:

ועלת לתוכה. לתוך הפרצה עלתה הסוכה ונגדרה:

מדוחק התירו לשאול שלום בשבת. מפני שהיא אמירה שאינה צריכה:

כד הוה חמי. כשהיה רואה אמו מדברת הרבה בשבת אמר לה אימי שבת היום:

אסור לתבוע צרכיו בשבת. לפי שמכלל עונג שבת הוא שיחשוב האדם כאילו כל מלאכתו עשוי והשואל צרכיו הוא מראה בהיפך וגם מביא דאגה בלבו:

רענו פרנסנו. בבהמ"ז בברכת הארץ מי הוי כשואל צרכיו:

א"ל טופס ברכות. נוסח הברכה כך הוא ואין לשנות מחול לשבת שלא יתבלבל בברכתו:

מן המנחה ולמעלה אסור. שהרי לא יאכל עוד היום וה"ל כמכין משבת לחול:

ובכוסות מותר. להדיח אפילו מן המנחה ולמעלה:

שאין קבע לשתייה. ואפשר שישתה עוד:

אשה פיקחת. כגון שהיא בת או אשת ת"ח ושמעה מבעלה:

כוס כאן. בזוית זו:

נמצאת מרבצת ביתה בשבת. והיינו כר"י דסובר דבר שאין מתכוין אסור דאילו לר"ש אפילו לכתחלה נמי שרי שאין כוונת המרבץ להדביק עפר בגומא ולהשוות הבית אלא שלא יעלה אבק:

ה"ג יה"כ שחל להיות ע"ש אין תוקעין. וה"פ ששה תקיעות שהיו תוקעין בע"ש להבטיל העם ממלאכה ולהבדיל בין קדש לחול בי"כ שחל להיות בע"ש לא היו תוקעין משום שכבר בטל העם ממלאכה וגם יה"כ קדוש כמו שבת:

לאחר שבת. אם חל יה"כ להיות במוצאי שבת:

אין מבדילין. בתפלה המבדיל בין קדש לקדש כמו שמבדילין בי"ט שחל להיות במוצאי שבת:

מה כר"ע. ברייתא כר"ע אתיא דחשיב ליה יה"כ כשבת הלכך לא מצריך להבדיל בין זה לזה דלא מבדילין אלא בין יום קל לחמור וכי היכא דבשב' לא תוקעי' להבדיל הכהנים מלהקריב חלבי שבת ביום הכפורים:

ברם כרבי ישמעאל. אבל לר"י מכדי קיל ליה יה"כ משבת יבדיל ביה"כ שחל להיות במ"ש כדי להתיר להקריב חלבי שבת ביום הכפורים:

אפילו כרבי ישמעאל. נמי אתיא מתני' דלדידיה נמי לא יבדיל:

כלום הוא מבדיל. בכל מוצאי שבתות דעלמא להתיר לו דבר שאסור לו בשבת וכאן להתיר לו להקטיר חלבי שבת ביה"כ אין צריך התרה שהרי אף בשבת היה מותר להקטירן:

ויבדיל. בין לר"י בין לר"ע פריך ויבדיל דהכל מודים שמותר להדיח כבשים ביום הכפורים ואסור בשבת:

לא מן מנחה ולמעלן. הוא דמותר בהדחתן ואיך יבדיל במ"ש הא אז ליכא הבדלה:

ופריך ויבדיל. אז מן המנחה ולמעלן:

ומשני ממ"נ. על מה יבדיל במנחה:

כוס אין כאן. דהרי אסור לשתות:

נר נמי אין כאן. דיממא הוא וגם אין כאן נר ששבת א"כ במה יבדיל:

בתפלה. יבדיל נמצא דקיימא קושייתו ויבדיל מן המנחה ולמעלן אלא כמ"ד דאסור בקניבת ירק:

הדרן עלך פרק ואלו קשרים
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף