קרבן העדה/שבת/טז/א

קרבן העדה שבת טז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל כתבי הקדש. כגון תורה נביאים וכתובים ולא תימא תורה לחוד הוא דשרי למיטרח ולאצולי ולא שאר ספרים:

מצילין אותן. כדקתני לקמן למבוי שאינו מפולש וטרחא בעלמא הוא דשרי רבנן וחסרון עירב:

בין שקורין בהן. כגון נביאים שמפטירין בהן בשבת בבית הכנסת:

בין שאין קורין בהן. כגון כתובים:

אע"פ שכתובים בכל לשון. מפרש בגמ' למאי קתני:

טעונין גניזה. אסור להניחם במקום הפקר:

מפני ביטול ביהמ"ד. שהיה קבוע בשבת:

גמ' ומשני בין שיש בהן טעיות. זהו שאין קורין בהן:

והא תני. בניחותא:

ה"ג הדא אמרה בין תורה לנביאים לכתבי הקדש מצילין מפני הדליקה. וה"פ מדקאמר שאין קורין דרישא היינו מפני ביטול ביה"מ ודוקא בכתובים אין קורין ש"מ דאף כתובים מצילין מפני הדליק':

מ"ד כתובים מטמאין את הידים. דפליגו תנאים במס' ידים פ"ג אם כתובים מטמאין את הידים:

מצילין מפני הדליק'. דכיון דהחמירו שיטמאו את הידים כדי שלא יניחו אצלן אוכלין תרומה ויבואו הספרים לידי פסידא ע"י עכברים ש"מ דחשו חכמי' לפסידא דכתובים ה"ה נמי מצילין אותן מפני הדליקה:

עברי שכתבו תרגום. דתנן במסכת ידים פ"ד דברי הנביא הנאמרים בלשון הקדש שכתבן בל' תרגום אינו מטמא את הידים:

ומצילין אותו מפני הדליקה. דתניא בברייתא היו כתובים תרגום בכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה א"נ מדתני במתני' אע"פ שכתובים בכל לשון טעונין גניזה כ"ש דמצילין מפני הדליקה אלמא ש"מ דאף דאינו מטמא את הידים מצילין מפני הדליקה וראשון נראה:

הדא אמרה וכו'. ללשון ראשון שפירשתי בסמוך ה"ג הדא אמרה שאין מצילין אותן מפני הדליק' דדוקא גניזה טעונים שאין מאבדין אותן בידים אבל אין מצילין אותן מפני הדליקה וללשון השני סיומא דקושיא היא:

מתני' דר"ש. כר"ש אתיא מתני' ולא כרבנן דאילו לרבנן למה יהא מותר להצילן למבוי ולעבור על שבות:

דר"ש אומר. בפרק בתרא דעירובין:

מה פליגון. כלומר לעולם כרבנן נמי אתיא וכי פליגי רבנן ור"ש התם בעירובין:

מפני בזיונן. שלא יהיו כתבי קדש מונחים בבזיון ואהא פליגי רבנן ואמרו דאסור לעבור על שבות בשביל כבודן:

ברם הכא. אבל כאן שלא יהיו נשרפין ונאבדין לגמרי הכל מודי' שמצילין:

למי נצרכה. מתני' לאשמועינן דמצילין כתבי הקדש מפני הדליקה:

לרשב"ג. אע"ג דאמר בפ"ק דמגילה:

אף בספרים. דהיינו נביאי' וכתובי':

לא התירו. לכתוב אלא יוונית אבל אם נכתבו בשאר לשונות אסור לקרות בהן וקמ"ל כאן דאפ"ה מצילין אותן מפני הדליקה:

נדבך. שורות אבני הבנין דס"ל דטעונין גניזה אם נכתבו בשאר לשונות:

שונין בהן. כגון מדרש שיר השירים וקהלת:

דלמא. כמו מעשה:

יושבין ופושטין. עוסקין בפירושה:

עם כשהיה רבי. הולך לביתו:

נכשל באצבעו. ניגף באצבעו וקרא רבי על עצמו רבים וכו':

בחובינו מטתך כן. בעונינו הגיע לך זה כדכתיב רוח אפינו וגומר נלכד בשחיתותם:

שהיינו עסוקין בעניין. רוח אפינו וגו' שהוא סוף איכה רביעית ששם גמרו כדאמר לעיל שלא שיירו אלא א' ב' אחד:

ספוג אינו מרפא. דאי מרפא הוה אסור לעשות כן בשבת דכל שהוא משום רפואה אסור אלא מן השפה ולפנים אלא מפני שהספוג אינו אלא משמר את המכה שלא תפגע בשום מקום ושלא תשרט בבגדיו:

גמי שהוא מן המוכן. לכך היה מותר לטלטלו ולקשרו ע"ג הספוג:

אלא מן המנחה ולמעלה. דאל"כ היה לו להתחיל קודם ולגמרו בו ביום:

מעתה. דטעמא דאין קורין בכתבי הקדש מפני ביטול בה"מ א"כ במקום שאין בה"מ יקראו ואנן קיי"ל דלעולם אין קורין:

לית לך. לומר טעמא אחרינא למה אסרו לקרות בכתבי הקדש בשבת אלא משום הא דתני רבי נחמיה:

ה"ג מפני מה אמרו אין קורין בכתבי הקדש מפני שטרי הדיוטות. ול"ג בדברי רבי נחמיה אלא מן המנחה ולמעלה דלרבי כל השבת כולה אסור לקרות בהן וה"ק הא דרבי פליג אדרבי נחמיה:

הדא אמרה. ממתני' שמעינן דהמשנה עדיפא ממקרא דמפני ביטול בית המדרש אסרו לקרות בכתובים ש"מ דמשנה עדיפא:

מדה. היא קצת ואינה מדה שהמשנה והגמרא יפים ממנה מפני שתלויין בגירסא ומשתכחת שבימיהם לא היה גמר' בכתב וגם לא ניתן לכתוב אלא לפי שנתמעטו הלבבות התחילו דורותינו לכתבו:

העוסק בתלמוד. לתת לב להבין סתימת טעמי משניות מה הם וכשהם סותרים זה את זה יבין לתרץ שיהיו שתיהן קיימות או לדעת דברי התנאים החלוקים בדבר ונימא הא מני פלוני החכם הוא:

הדא דאת אמר. שהעוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה ממנה:

עד שלא שיקע בו רבי וכו'. פי' עד שלא קבע רבי רוב הלכות במשנתו:

אבל משקבע רבי רוב הלכות במשנתו משנה עדיפא. ועלה קאמר לעולם הוי רץ למשנה וכו' ול"ק ברייתא סיפא למציעתא:

ברכות. מטבע ברכות שטבעו חכמים כגון י"ח ברכות ודומיהן:

ה"ג ברכות וקמיעין שכתו' בהן עניינות הרבה שבתורה. וה"פ שהיו כותבין בקמיעין פסוקין ללחש כגון כל המחלה וכגון לא תירא מפחד לילה:

שורפי תורה. שהרי לא יצילום בשבת מפני הדליקה:

לבודקו. אם אמת הדבר:

בקול פעמותיו. פי' פסיעותיו:

גדול עונש האחרון שאיבדן במים מן הראשון שכתבן והוא כשרפן אם תפול הדליקה ואין זה ברור שתפול הדליקה:

אין לו חלק. לעוה"ב שמפר הברית דכתיב כי ע"פ הדברים האלה וגו' בשלמא הלכות לא סגי בלא"ה שיש לחוש שיתיר האסור ועוד טעם אחר שאסור משום שיש לחוש שיעזבו הלכות ויהיו נמשכים אחרי האגדות:

החורשה מתחרך. המהרהר וחושב בה מתוך הכתב נשרף וי"ג מתברך פי' יהיה בשמתא:

השומעה. מתוך הכתב אע"ג דאיהו לאו מידי קעביד אין לו שכר כיון דשמיעתו ע"י עבירה היא:

קע"ה פעמים כתוב בתורה דבר אמירה וציווי. בתחלת הפרשה:

דכתיב לקחת מתנות באדם. והאי קרא במתן תורה כתיב שניתנה התורה למשה כנגד אברהם דאיקרי אדם דכתיב האדם הגדול בענקים שהוא אברהם:

קמ"ז מזמורים וכו'. אע"ג דלספרינו ק"ן הם תלת מהם נכללי' בתלת אחרים:

קכ"ג פעמים שישראל עונין הללויה. דעל כל דבר ודבר של הלל היו עונין הללויה אחר המקרא:

שנותיו של אהרן. שנאמר ואהרן בן קכ"ג שנה במותו:

לאהרן קדושו. כלו' הללו לאל כנגד שנות קדושו דהיינו אהרן שנקרא קדוש כדכתיב לאהרן קדוש ה':

אפילו כן. אע"פ שלא נסתכלתי בה אלא פעם אחת עדיין אני מתפחד ונבעת בלילה מאותו עון:

אי מה כתיב בה טבאו'. אם הכתוב בו טוב ואמת תכרת יד מי שכתבה שכתב דברים שלא ניתנו ליכתב אבל אם אינו אמת אין עון זה חל עליו:

א"ל אחד. אביו של אותו אדם כתבה ולא תקללו כלו' לר' חייא אמר אולי אביך כתבה:

א"ל. ר"ח כך אמרתי שתקטע יד מי שכתבה שידע ודאי שכתבה לא שימש שאלולי זאת לא היה כתבה:

וכן היה. שנקטעה יד של זה שכתבה:

ספרי מינין. פי' מומרים לעכו"ם וכתבו להם תנ"ך כתב אשורי ולשון הקדש וה"ק ספרי מומרים הן כגליונים שהן קלפים חלקים שלא נכתב עליהם מעולם ואין מצילין אותן מפני הדליקה:

אקפח את בני. כך היה דרכו של ר"ט לישבע שיקפח את בניו אם אינו כן אקפח לשון כריתה:

שעכו"ם אינן מכירין אותו וכופרין בו. שהרי בכך גדלו וכך למדום אבותיהם:

הלא משנאיך ה' אשנא. שאלו שמכירין אותו ומורדין בו הם עושין מחמת שנאה ומתקוממין נגדו משא"כ הטועים שאין מכירין אותו:

להטיל שלום. דאין לומר לנקום מהסוטה שהרי כשאמרה טמאה אני אינה שותה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף