קרבן העדה/שבת/א/ג

קרבן העדה שבת א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני'. שמא ישכח ויצא. משתחשך:

ולא יפלה את כליו. מבער כנים מבגדיו דמתרגמי' בערתי פליתי:

ולא יקרא לאור הנר. בספר שמא יטה הנר להביא השמן לפי הפתילה שידלק יפה ונמצא מבעיר בשבת:

החזן. חזן הכנסת המקרא את השבעה הקוראים בתורה ופעמים שאינו יודע היכן צריכין לקרות למחר ורואה היכן קורין תינוקות של בית רבן בשבת זו והן קורין בסדר לאור הנר בבית הכנסת ויודע שהיא פרשה של שבת זו ל"א חזן מלמד תינוקות ורואה היכן יתחילו למחר והאיך יסיימו פרק:

כיוצא בו. לעשות הרחק לעבירה אמרו:

לא יאכל כו'. כ"ש טהור עם זבה:

מפני הרגל עבירה. מפני שמתוך שמיחדין יבא לבעול זבה שהיא בכרת:

גמ' במחט שבכליו. שבבגדיו:

בדוגמא שבאזנו. מעט צמר צבוע אדום או שחור וכן כל מיני צבע שמראה בהם דוגמא לאחר כזה תרצה או כזה תרצה כל השנוין כאן אינו אלא שנותנין אותו בני אומנות עליהם בצאתם לשוק כדי שיכירו מאיזה אומנות הם וישכרום למלאכה:

אומן המוציא דרך אומנתו. שהוא רגיל לצאת לפרקים כן בחול חייב:

דתנינן תמן. לקמן פרק במה אשה לא תצא אשה במחט הנקובה וכו' ואם יצאה חייבת חטאת דברי ר' מאיר והכא פוטר החייט במחטו:

רבי מנא אמר. להך שינוי' בסתמא ולא משמיה דרבי יוחנן אבל רבי אבין אמרו בשם רבי יוחנן:

תמן. מחט הנקובה דרך הוצאה בכל הנשים הלכך מחייב:

ברם הכא וכו'. אבל כאן טפילים הקטנים בני החייטין אי נמי כל שאינן חייטין גמורין יוצאין במחט אבל שאר החייטין אין יוצאין בהן לכך פטורין:

דתנינן תמן. בסיפא דהך מתני' דחכמים פליגי על רבי מאיר בכובלת ובצלוחית של פלייטון משמע הא במחט הנקובה מודים חכמים לרבי מאיר דחייבת חכמים דרבי מאיר מני ר"י ואלו הכא פוטר ר"י בשאר כל אדם:

תיפתר. תפרש למתני' באשה המגדלת שער במחט והוי כאומן דרך אומנתו:

אפי' בחול אסור. לפלה כליו בפני רבים:

מפני הכבוד. של הרואים שלא ימאס להם:

נוטל וזורק. בשבת ובלבד שלא ימלול. אולי יהרוג אותה דסובר כל ההורג כינה כהורג גמל:

ובלבד שלא יהרוג. דסובר הריגת כינה אינה אלא שבות:

כהורג גמל. כלו' דגדול מאוד:

מקטע. מחתך:

קומי מניקה. לפני הספל:

ולא מחלזון שמענו. שמותר להורגו בשבת דגרסי' בבבלי פ' כלל גדול הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת רי"א חייב שתים וסבר רשב"ח דאינו חייב אלא משום צידה אבל לא משום נטילת נשמה וה"ק ולמה אמר ת"ק ואבא שאול ובלבד שלא יהרוג והלא מחלזון שמענו דמותר להורגו ומ"ש כינה מחלזון:

ופריך וחלזון יש לו גידים ועצמות. בתמיה דלמא שאני חלזון שאין לו גידים ועצמות:

ולא כן תני וכו'. דכינה יש לה גידים ועצמות א"כ דברי ת"ק ואבא שאול קיימים:

קמקמה. מין שרץ:

מיתעביד חו. ובבלי בבב"ק קאמר חוח ומין נחש הוא:

ה"ג רב פדה אמר ערפה נעשה שד וכן הוא בב"ק:

מומיתא דרישא. היינו כינה שבראש לאחר ז' שנים נעשה עקרב:

ודמניא שמו של אותו עקרב. א"כ שרץ ששמו דמניא נעשה שממית:

תולעת שעל סוסים. כמו כינם בבני אדם נעשה שרץ ששמו אירעו:

דתורתא. כנים שעל השוורים נעשה שרץ ששמו דברי:

עכברא שבהרים נעשה חזיר בר:

שיזרתא. שדרה של דגים:

נעשה נדל. שרץ ששמו מרבה רגלים:

ודבר נשא. ושדרה של אדם נעשה נחש:

בזמן שאינו כורע במודים. כל קומתו עד השדרה זהו עונשו שנעשית נחש:

אית דאמרי לכך מותר לבדוק את הכוס והקערה ולא חיישינן שמא יטה לפי שאין צריך עיון גדול:

ואית דאמרי דהיינו טעמא מפני הסכנה אולי יש בו דבר המסכן:

מה נפיק וכו'. כלומר מאי בינייהו:

לקנב חיזרין. פי' לנתק העלין מן הקלחין ולהסיר את המעופשין של ירק ששמו חיזרין והוא חזרת השנוי במשנתינו:

מה דמר. פי' למאן דאמר לשעה אסור. שזה צריך עיון לעיין איזה מהם נקובים ויש בהם תולעים:

מותר. דגם בחיזרין איכא סכנה:

ה"ג ר"י עלה לגבי רב אסי הוה משקה ליה כוס:

שרי וכו'. התחיל לראות בו אם נקי הוא:

א"ל לרב אסי בני ביתו ואשתו ראה מה הוא עושה:

דהוא נהיג כרבו. ר"ח ובבבלי איתא בענין אחר:

מאחר שיכולין למחות. אם יבא להטות יזכירנו חבירו:

ואחד הנר שאינו יכול להטותו. נמי אסור משום דלא פליג רבנן א"כ מאי מהני ההזכרה שמזכירו חבירו:

אפי' כמה. בני אדם אסורין:

על דעתיה דר"ל. דאומר אפילו כמה בני אדם היינו משום דלא פלוג אוסר נמי אפילו גבוה כמה וכדפרישת בסמוך:

בספיקלה. בעששית מלשון אספקלריא:

תמן תנינן בפ"ב דאבות:

כגון אני. לפי שהיה בטוח בעצמו שלא ישלוט בו יצה"ר אמר שאין לשנות עד יום מותך אלא עד יום זקנתך מאחר שהזקין יש להאמין בעצמו שלא יחטא:

אחת. באה רוח אחת ונעשה כאשה יפה ועברה לפניו:

ונסיתי'. להתחיל לתבעה:

ושרי תהי ביה. כלומר התחיל להתחרט לחזור בו מחטאתו:

אמרה ליה. לא תצער שרוח היא ולא נכשלת באשה:

אזיל. לך והשוה עצמך לחבירך ולא תתגאה יותר מאחרים שאתה שוה לאחרים ואמור עד יום מותך:

פסקין. איזה תיבות מראש הפרשה ומתוך כך הוא נזכר בכולה למחר ומסייע את שבעה הקורין בנקודה וטעמים בלחש:

מתקינין להן ראשי פסוקיהן. והן קורין כולה לאור הנר:

מאי כדון. כלו' מ"ט:

אילין. התינוקות רוצין שיכבה הנר ולא אתי לאטויי שידליק:

ואילין. החזנים רוצים שלא יכבה הנר וחיישי' דלמא אתי לאטויי:

ויפרוץ לרוב. זהו ע"י טהרתו של יעקב ובתוספתא ובבבלי ל"ג שני פסוקים אלו בדברי רשב"א:

שלא גזרו לומר לא יאכל הטהור עם הטמאה. מפני הערוה שלא הוצרכו לכך שכולן אוכלין חוליהן בטהרה היו ולא היו אוכלין עם נשותיהם טמאות:

וישב מחוץ לאהלו. ואין אהלו אלא אשתו ולא הזהיר הכתוב אלא המצורע שאסו' בתשמי' ולא את המצורעת:

מצורע עם זבה אסור. מפני הרגל עבירה וגם הוא אסור באשתו כדין מצורע:

מצורע עם מצורעת אסור. מפני הרגל עבירה שמצורע אסור בתשמיש:

שהוא מתרגל וכו'. פי' מתוך שהוא מתרגל בימי טומאה חיישינן שמא יתרגל נמי בימי טהרה עמו ויאכל בימי טהרתו דברים טמאים:

אין את וכו'. אם אתה יכול לאכול חולין בטהרה כל השנה אכול:

ואם לאו. עכ"פ בשבע ימים בשנה דהיינו שבעה ימים שבין ר"ה לי"כ תהא זהיר בעצמך לאכול חולין בטהרה ועל ר"ה לא היה נריך להזהיר לאכול שפשיטא שיאכל בטהרה שחייב אדם לטהר את עצמו ברגל:

מיכן. מדתנן לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה דילפינן מיני' דע"י זהירות מתרחקי' מן העבירה:

זריזות. הזריז במצוה לעשות כהוגן ומרחיק מעצמו כל דבר שיכול לבוא על ידו עבירה מביא את האדם שהוא נקי בעשיותיו גם נקי מעבירות שבידו:

טהרה. שאף עונותיו הראשונים יתלבנו ויוטהר נשמתו:

קדושה. קדושת הלב והמחשבה:

לידי ענוה. שכל מי שיש בו רוח קדושה חפץ להיות יותר קדוש גם כי יפלס מעגלי צדק של שאר בני אדם ושאין דרכיו מבוררים כל הצורך וזהו עיקר ענוה שמכיר פחיתת ערכו:

לידי יראת חטא. שאל יאמר אני אלך בשוק של זונות ולא אחטא וכמו שאמר שע"ה שכיון שהוא עניו ויאמר שהוא שפל אנשים יהיה ירא חטא:

לידי רוח הקודש. שכיון שהוא ירא חטא צריך שיתבודד מחברת אנשים וישב במדבר או במערת צורים כמו שעשו ראשונים ועי"ז עיקר שריית רה"ק:

לידי חסידות. שחסיד נקרא האיש שכבר זכה למעלת רה"ק הרי הוא פורש עצמו מכל תאוות הגופניו' וממילא יבא לידי חסידות:

לידי תחיית המתים. שאין זה אלא בשכר גדול וביסורין כחסידי עליון:

לידי אליהו. שקודם התחיה האחרונה יבוא אליהו:

וכל המכפר את הקודש. ולשון וכלה משמע זריזות מלשון כלוי משמע מהירות דהיינו זריזות וכתיב קרא אחרינא וכפר בעדו ובעד העם הוא הכפרה הכוללת לכולם אלמא ע"י זריזות באה הנקיה הגמורה:

וכפר עליה הכהן וטהרה. מן השבועה שנשבעה כשכרעה לילד ואף ששוגגת היא צריכה טהרה:

וטהרו וקידשו. לבתר טהרה אתיא קדושה. כי כה אמר רם ונשא. מדכתיב מרום וקדוש אשכון דהיינו שעם היותו מרום ישכון עם הקדוש והדר קאמר שישכון את דכא ושפל רוח שהוא העניו משמע דמקדושה יבוא האיש להיות עניו ולהכי קאמר שיהיה ה' עם הקדוש ויהיה עם דכא ושפל רוח. עקב ענוה. בעבור ובשכר ענוה יבוא לידי יראת ה':

שעשתה חכמה עטרה לראשה. דלא חשיבא החכמה בלעדה דהיכא דליכא יראת חטא אין חפץ בחכמה:

עשתה ענוה עקב לסוליסא. פי' תחתית המנעל שהוא טפל אצלה דענוה מדה חשובה מאוד שע"י יזכה ליראת חטא וחבל דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד שכולן צריכין לענוה:

אז תבין יראת ה'. ואם תבין יראת ה' תזכה למצוא דעת אלקים והיינו מדרגת רוח הקודש לדבר דברי חכמים וידיעות רמות כענין דוד ושלמה:

אז דברת. כשהקב"ה מדבר בחזון אז יבוא לידי חסידות כמו שפירשתי למעלה:

ה"ג במסכת שקלים חסידות לידי רה"ק רה"ק לידי תחיית המתים וכן נ"ל לגרוס כאן ומייתי ראיה דחסידות מביא לידי רה"ק דכתיב אז דברת בחזון לחסידיך כשהי' כבר חסיד זוכה לחזון והוא הרה"ק:

רה"ק מביא לידי תחיית המתים. דכתיב ונתתי רוחי והוא רה"ק וחייתם אח"כ:

מי שהוא דר בקביעו' בא"י שהיא מכפרת עון כדכתיב העם היושב בה נשאו עון:

ואוכל חוליו בטהרה. שגורם טהרת הגוף:

ומדבר בלשון הקודש. שגורם טהרת הנפש:

וקורא ק"ש בבוקר ובערב. שקיים והגית בו יומם ולילה שהתורה עיקר טהרת נשמה:

מובטח לו שהוא בן עולם הבא. אפילו גופו יזדכך ויזכה לחיים נצחיים והם חיי עולם הבא. א"נ בלא דין ויסורין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף