קרבן העדה/קידושין/ג/ה

קרבן העדה קידושין ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לאחר שיחלוץ ליך יבמיך. קסבר האי תנא איך קידושין תופסין ביבמה לשוק:

אינה מקודשת. דה"ל דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה:

גמ' בעון. בעי לפני ר' יוחנן מה בין אותן השנויים במשנתינו דאמרי' אינה מקודשת ובין האומר פירות תלושים אלו תרומה על פירות מחוברים אלו כשיתלשו דקיי"ל דהוי תרומה אע"ג דכל זמן שהן מחוברין לא חל שם תרומה עליה דמחובר אינו חייב בתרומה דכתיב ראשית דגנך מידי דמדגן שנאסף בכרי א"נ מדכתיב ממנו ולא מן המחובר ואפ"ה משנתלשו הרי הוא למפרע תרומה:

א"ל תמן יש בידו לתלוש. וכל שבידו לא הוה כמחוסר מעשה אבל הכא במשנתינו אין בידו לשחרר וקס"ד דאיירי בשפחת חבירו:

ר' פס. כך שמו ובלשון בבלי נקרא ר' אפס:

הגע עצמך. אמור לנפשך בשאמר לשפחתו הרי את מקודשת לי לאחר שתשתחררי שבידו לשחרר מי מקודשת דהא מתני' סתמא תנן:

נתלית בדעת אחרת. הרי היא כדעת אחרת דמעיקרא בהמה היתה ואין לך מחוסר מעשה גדול מזה:

דלמא. מעשה בר' הושעיא הגדול ור"י נשיאה היו יושבין ואמרו התלמודים נאמר דבר אחד בהלכות קידושין ובעי להו האומר לאשתו הא ליך פרוטה זו שתתקדשי לי לאחר שאגרשיך מהו מי אמרי' כיון דבידו לגרשה לא הוה כמחוסר מעשה או דלמא כיון שאין בידו לקדשה לאחר הגירושין שמא לא תתרצה לקידושיו. גחכון. שחקו ועמדו והלכו להן:

אר"י ולמה. שחקו הא לא דמיא הך להנך דתנן במתני' שהרי בידו לגרשה אלא לכך שחקו דמי לא א"ר בא וכו'. בסמוך גבי שפחה:

והכא. נמי לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת שעתה דעת בעלה עליה דאינה יכולה להתקדש לשום אדם אבל משגירשה אין בידו לקדשה אלא מדעתה:

אין וכו'. אם רצו למבעי בעיי הכי ה"ל למבעי:

חד. אדם אחד אזיל לקדש אשה קדם חבירו אצל האשה וא"ל הוי יודע דהאי גברא שהולך לקדשך חורש רע הוא סוף שיגרשך אלא הא לך פרוטה שתתקדש לי כשיגרשך מהו מי אמרי' מגו דאי בעי לקדושה השתא מקדשי מהשתא ה"נ תפסי בה קידושין לאחר זמן או דלמא כיון דאין בידו לקדשה משיגרשנ' לא חולין בקידושין השתא:

תמן תנינן. נדרים פ"ג:

ה"ג אם אינה נשרפת יש להן פדיון ראה קציעות המלך ממשמשין ובאין ראה דליקה נופלת ואמר נטיעות אלו קרבן אם אינם נקצצות ונקצצו טלית זה קרבן אם אינה נשרפת ונשרפה למפרען קדשו או מכאן ולהבא מה נפיק מביניהון אם נהנה מהן אין תימר למפרע קדשו מעל וכו' וכ"ה בנדרים פ"ג וה"פ יש להן פדיון כשאר הקדשות ויפדו ויקנו בדמיהן קרבן דכיון דלא אמר הרי הן עלי כקרבן לאו למסרנו עליה כקרבן איכווין אלא שיהיו לקנות בדמיהן קרבן וקאמר אם נשרפה או נקצצו מי הוו הקדש למפרע דמאי דקאמר אם אינה נשרפת היינו שיהיו הקדש מיד ואם אינה נשרפת יפדה אותה או דלמא ה"ק אם אינה נשרפת אז תהא קרבן אבל אם נשרפת אינה קרבן ופריך מאי בינייהו השתא מיהת נשרפת ומשני דאיכא בינייהו אם נהנה ממנה עד שלא בא האש לשם אם נאמר מיד היא קדשה מעל כנהנה מן ההקדש וחייב בקרבן מעילות ואי אמרי' משלא נשרפה קדשה עכשיו שנשרפה לא מעל הנהנה:

פדיין חזרו לקדושתן. אסיפא דמתני' דנדרים קאי דתנן התם הרי נטועות אלו קרבן עד שיקצצו טלית זה קרבן עד שתשרף אין להם פדיון וקאמר חזקיה הא דתנן אין להם פדיון היינו להוציאן מקדושתן לגמרי דה"ל כאומר בפירש הרי נטיעות אלו קרבן מעתה וקרבן לכשיפדו כל זמן שלא יקצצו ונמצא פדיונם קדוש כל שעה לפי שיוצאות הן לחולין אלא שחוזרות וקדושות:

פדיין פדוין. והא דאמר עד שיקצצו לא בא לומר שאף כשיפדם יחזרו לקדושתן עד שיקצצו אלא שיהיו קדושות עד אותו זמן ומאותו זמן ואילך תפקע קדושתן כדמסיק:

ופריך מתני' קשיא לר"י דתנן אין להן פדיון:

ומשני פתר לה. תפרש למשנתינו אין להן פדיון היינו שא"צ פדיון כשנקצצו דאז פקעה קדושתן בכדי:

ה"ג אר"י מה דאמר חזקיה וכ"ה בנדרים:

בשפדיין הוא. המקדיש עצמו דלעולם לא יצאו מרשותו או מרשות הקדש אבל אם פדאן אחר אפילו קנאם ההקדש אח"כ אינן חוזרות וקדושות דנסתלק רשות בעלים הראשונים מהם וכיון דהאי שעתא לא חייל עליהן הקדשו שוב אינן חוזרות וקדושות:

ופריך מחלפא שיטתיה דר"י. קשיא דר"י אדר"י:

תמן. בנטיעות הוא אומר שאם פדאן אחר פקעה מהן קדושתן:

והכא. בקידושי אשה אמר לעיל דמיבעיא ליה אם אמר הא לך פרוטה שתתקדשי לי בה לכשיגרשיך מהו הא כשנישאת לאחר נמי נימא דפקעו קדושי הראשון מיני':

לא צריכא. אלא כי קמיבעי' לי' לר"י בנותן לאשה שתי פרוטות וא"ל באחת תתקדש לי היום ובאחת התקדשי לי לאחר שאגרשיך דלא דמי לפדאן הוא דמשנתגרשה יוצאת מרשות הבעל לרשותה לפדאן אחר נמי לא דמי' שהאשה מכנסת עצמה לרשותו במקצת ולא יצאה מרשו' הבעל או מרשו' עצמה אפי' שעה אחת א"נ כיון דהוא המגרש והמקדש לפדאן הוא דמיא:

מניין. ליבמה שלא חלצה ונתקדשה לשוק אע"ג דחייבי לאוין היא אפ"ה אין קידושין תופסין בה:

שלא יהא בה הויה. שהן קידושין אצל זר שאינן תופסין בה:

אינה מקודשת. דכיון דהשתא לא תפסי בה קידושין לקמי' נמי לא תפסי בה דאין אדם מקנה או מוכר דבר שלא בא לעולם ש"מ דהשתא אין הקידושין תופסין בה:

מקלס לי'. משבח לי' לר"י כלומר עליו נאמרו כל הני קראי דמייתי:

הזליס זהב מכיס. וכל הנך קראי איירי בדברי תורה:

יכיל הוא פתר לה. אפשר לי לפרש משנתינו דאתיא כר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ויש ממזר אפי' ביבמ' לשוק אבל לרבנן דאמרי קידושין תופסין בחייבי לאוין יכולין לומר דסברי אף ביבמ' לשוק קידושין תופסין אי לאו דרבי ינאי:

בעניותינו. בעניות דעתינו שאין אנו יודעי' פירוש המקרא אי ללאו גרידא הוא דאתי קרא דלא תהי' אשת המת החוצה והרי היא כשאר חייבי לאוין שקידושין תופסין בהן ומתני' כר"ע כדמוקי לה רשב"ל או לאשמועינן נמי דלא יהי' בה הוי' שאין הקידושין תופסין בה הלכך מספיקא צריכה נמי גט מזה שקידשה קודם שחלצה:

מתניתא אחר שיחלוץ ליך יבמיך. תנן משמע אם אמר לאחר שימות יבמיך מקודשת ש"מ דמן הדין קידושין תופסין ביבמה לשוק ומתני' אתי' אפי' כרבנן אלא כיון דמחוסר' מעשה חליצה ה"ל כדבר שלא בא לעולם ואין קידושין תופסין אבל לאחר שימות יבמיך כיון דאיהו לאו מחוסר' מעשה הויא לה כשאר חייבי לאווין דקידושין תופסין בה והא דתנן לאחר שימו' בעליך אינה מקודש' היינו טעמ' משום דאין קידושין תופסין באשת איש מקרא יליף ליה:

בת יומה מתקדשת בכסף. ע"י אביה שמקבל קידושיה:

מתקדשת בביאה. ע"י אביה שמסרה להתקד' בביאה זו:

מתני' אמרה כן. כלומר מתני' נמי דייקא דבת יומ' מתקדשת בכסף ולא אמרי' כיון דהוקשו הויות להדדי כל שאינה מתקדשת בביאה כגון זו שאין ביאתה ביאה אף בכסף אינה מתקדשת:

הא אם היתה בעולם. אפי' שעה אחת ה"ז מקודשת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף