קרבן העדה/קידושין/ג/ו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png קידושין TriangleArrow-Left.png ג TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ואעשה עמך כפועל. בפעולה יום אחד:

ע"מ שירצה אבא. אביו של חתן:

רצה האב. בגמ' מפרש:

מלמדין וכו'. כדי לעקור הקידושין למפרע ולא תיזקק ליבם:

גמ' והוא שנתן לה פרוטה. הא דתנן ע"מ שאדבר עליך וכו' איירי בשנתן לה פרוטה וא"ל התקדשי לי בפרוטה ע"מ שאדבר עליך וכו':

וכל הדברים וכו'. לרב ע"מ שאדבר עליך וכו' תנאי הוא מאי קמ"ל מתני' דאם קיים תנאו מקודש' ואם לאו אינה מקודש' פשיטא מ"ש מכל התנאים השנויים בפרקין שמתנה בשעה שנותן הקידושין שאם לא קיימם הקידושין בטלים:

אלא כיני. כן היא פירושא דמתני' שקדשה בשכר שדיבר עליה לשלטון השוה פרוטה וקמ"ל תנא דמתני' דאינה לשכירות אלא לבסוף ולא הוה מלוה ומקודשת:

והוא שייחדה לו סלע במגדל. לשכרו דקסבר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ומלוה היא אבל היא כשיחדה לו לא הוה מלוה דה"ל כאלו הקדימה ליתן לו השכר והלך וקדשה בו דמקודשת לכ"ע:

במה קידשה. דהא לא יהיב לה מידי וקיחה משדה עפרון גמרינן דיהיב מידי בשעת קידושין והך סלע שבמגדל כיון שלא בא לידו ולא זכה בו לאו נתינה היא:

ומשני כהאי דתנינן תמן. פ"ק דמכילתין:

כיון שזכה זה וכו'. ה"נ כיון שדיבר לשלטון הרי סלע שבמגדל שלו ומיקדשת בו:

סתמו אינו רוצה. קשיא ליה רישא דמתני' תנן על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת דמשמע דמן הסתם כלומר אם שתק ה"ל כאינו רוצה ועל מנת שירצה אבא היינו שיאמר אין אימא מציעתא מת האב הרי זה מקודשת והא לא אמר אין אלא ש"מ סתמו ה"ל כרוצה אימא סיפא מת הבן מלמדין את האב לומר איני רוצה הא שתיק הוה קידושין:

ואית מתני' אמרה כן. בתמיה וכי מצינו משניות שיאמרו כן רישא בחד טעמא ומציעתא וסיפא בחד טעמא:

ולינאי עלובא. על עצמו אמר כן לינאי השפל אתה שואל דבר בקידושין כלומר שאין לו מה להשיב ורישא בחד טעמא ומציעתא וסיפא בחד טעמא וה"פ ע"מ שישתוק אבא שתק הרי זו מקודשת לא שתק אלא מיחה לאלתר אינה מקודשת ואם אמר ע"מ שלא ימחה אבא מת האב עד שלא מיחה ה"ז מקודשת אבל כל ימי חייו אינן קידושין:

מת הבן מלמדין וכו' באומר ע"מ דו אמר והוא לא אמר. בין שאמר רוצה אני בין שלא אמר רוצה אני ה"ז מקודשת. רק שלא ימחה ורצה האב דקתני היינו שלא יאמר אוני רוצה אלא שותק:

מת האב הרי זו מקודשת כמאן דאמר. כאלו אמר רוצה אני שהרי השותק כאלו אומר רוצה אני:

ה"ג מת הבן מלמדין את האב לומר איני רוצה דהוי כמ"ד. וה"פ כיון דשתק עד השתא ה"ל כמ"ד רוצה אני הלכך מלמדין אותו לומר בפירוש איני רוצה:

יכיל ר"י לפרש מתני' כמו שהוא רוצה לא מיתמנע ר' בא לתרץ קושית ר' יוחנן דיש מתני' כן ולא נמנע ר' מלשנות ברישא דמתני' סתם שאמר דרך כלל ופרט בסיפא כמו הכא שברישא תנא שאמר סתם ע"מ שירצה אבא ומפרשי' שכוונתו שיאמר הן ובסיפא איירי שאמר פרט ע"מ שלא ימחה אבא:

מתני' אמרה כן. משנתינו דריש פרקין נמי דייקא דתנן ע"מ שיש לי בית כור עפר דרך כלל ה"ז מקודשת על מנת שיש לי במקום פלוני היינו פרט אינה מקודשת:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף