קרבן העדה/קידושין/ב/ז

קרבן העדה קידושין ב ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בחלקו. שחלק עם אחיו הכהנים:

אינה מקודשת. בגמרא מפרש:

במעשר שני. דקסבר ר"מ ממון גבוה הוא:

רי"א מזיד קידש. דקסבר מע"ש ממון הדיוט הוא:

ובהקדש. של בדק הבית:

ובשוגג לא קידש. בגמרא מפרש טעמיה:

גמ' דברי הכל. הא דתנן ברישא המקדש בחלקו מקדשי קדשים וכו' אינה מקודשת אתיא כדברי הכל כרבי מאיר וכר"י:

במחלוקת. אף ברישא פליגי ומתני' דר"מ ור' יהודא סובר דמקודשת:

תמן תנינן. פ"ק דמע"ש:

ה"ג ובעל מום חי ושחוט:

ומקדשין בו את האשה. דממוני' הוא:

חי לא שחוט. הא דתנן תמים חי דוקא חי אבל שחוט אפי' בזמן הבית אין מוכרין אותו ואין מקדשין בו את האשה כדמסיק לקמן מקרא:

ואר"י בן פזי. הא דאמר ר' יוחנן במחלוקת היינו טעמייהו:

מה מעשר בהמה אין מקדשין בו את האשה. דילפינן מחרמי כהנים דכתיב בהו לא ימכר ולא יגאל וגבי מעשר כתיב לא יגאל מה להלן אף מכירה בכלל ה"נ מכירה בכלל האיסור וקידושי אשה למכירה דמיא וילפינן כל הקדשים ממעשר בהמה:

מה הבכור מקדשין בו את האשה. לקמן מפרש טעמא:

ופריך מחלפא שיטתיה וכו'. קשיא דריב"פ אהדדי:

תמן. אגב שיטפא דלישנא דסוגיא דמעשר שני קאמר כאן תמן וקאי אהא דאריב"פ הכא דלר' יהודה בכל הקדשים מקדשין את האשה לאחר שחיטה דהא בחלקו תנן והיינו כשנשחט וכולהו יליף מבכור א"כ בכור מקדשין בו שחוט והא דתנן במעשר שני בכור מוכרין אותו תמים חי איירי בזמן הזה שא"א לשוחטו תמים והתם קאמר חי לא שחוט אפי' בזמן הבית:

ומשני תמן. הא דאמר ריב"פ הכא דיליף ר"י קדשים מבכור משמיה דנפשיה הוא דקאמר הכי והא דאמר התם חי ולא שחוט משמיה דריב"ל הוא דקאמר וליה לא ס"ל:

אפי' תימר. כלומ' איבעית אימא תרווייהו משמיה דנפשיה אמרן ול"ק דמתני' דהכא נמי איירי במקדש בקדשים חיים והא דתנן המקדש בחלקו היינו בחלק הראוי לו ליפול כשישחט:

ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בבכור שחוט הכתוב מדבר וסובר ריב"ל דבחזה ושוק לכ"ע אינה מקודשת ומתני' דהכא אתיא ככ"ע:

יהיה לך. בהווייתן יהו שלך לקדש בו האשה:

ריבה לו. לבכור הוויה אחרת שיהיה כשלמים שנאכלין לשני ימים ולילה אחד:

תמן תנינן. דמאי פ"ק:

חלת ע"ה. שתיקן לו גבל חבר ורוצה ליתן החלה לכהן חבר פטור מן הדמאי:

והמדומע. ע"ה שנתערב לו תרומה בחולין פחות ממאה שנתן הכל לכהן פטור מן הדמאי:

והלקוח בכסף מעשר. שלקח דמאי בכסף מעשר אפי' ודאי:

ושירי מנחות. של ע"ה דבמנחות לא חיישינן שמא הביא ע"ה דבר שאינו מתוקן:

וכולן. הנך דתנן דפטורים מן הדמאי אם קרא שם לתרומת מעשר ומע"ש שלהם כשאר דמאי שאין מפרישן ממנו אלא תרומת מעשר ומע"ש אבל מעשר ראשון ומעשר עני אין מפרישין ממנו דאמרינן המע"ה:

מה שעשה עשוי. וצריך שיתן התרומת מעשר לכהן ומ"ש צריך לאכול בירושלים:

חוץ משירי מנחות. הא דתני וכולן לאו דוקא דשירי מנחות הן ממון גבוה ואפי' קרא שם לאו כלום הוא:

השאר במחלוקת. הא דתני מה שעשה עשוי לא אתיא ככ"ע דאיכא דפליגי ביה:

היידא מחלוקת. באיזה מהן איכא מחלוקת ושירי מנחות ככ"ע:

מה אנן קיימין. כמאן מוקמינן הך ברייתא דנימא בשירי מנחות לכ"ע לא עשה כלום אבל בשאר מחלוקת דהא אף בשירי מנחות מחלוקת:

אין כר"מ. הא לדידיה הלקוח בכסף מעשר שני הוא כשירי מנחות דהא קסבר ר"מ מעשר שני ממון גבוה כשירי מנחות:

אין כר"י. אף בשירי מנחות מה שעשה עשוי דהא קסבר ר"י המקדש בקדשים מקודשת דילפינן מבכור וה"ל ממון כהן:

ה"ג א"ל מר' ירמיה:

ואמרית. שפיר אמר רבי ירמיה לעיל והשאר במחלוקת דהוא שמע הא דא"ר לעזר המקדש בקדשים אינה מקודשת אתיא אף כר"י הלכך אר"ל שירי מנחות לדברי הכל לא עשה כלום וא"ר ירמיה והשאר דהיינו הלקוח בכסף מע"ש לחודא במחלוקת אבל בשירי מנחות לד"ה לא עשה כלום:

ה"ג ר' יוסי דלא שמיע ליה. הדא דר"ל דאמר ד"ה הוא הוא אמר וכו' וה"פ ר"י כיון דלא שמיע ליה הא דר' לעזר וסבר דאף בקדשים מחלוקת ר"מ ור"י וכר' יוחנן לפיכך מיבעיא ליה איזהו במחלוקת וכדמסיק:

כד דמך. כשמת ר"מ צוה ר"י שאל יכנסו תלמידי ר"מ לבה"מ שהן קנטרנים להראות שהן חריפים ואין עומד לנגדם:

דחק סומכוס. ונכנס:

ה"ג ואמר המקדש בקדשי קדשים אינה מקודשת וא"ל ואשה נכנסת. בעזרת כהנים וקדשי קדשים שהוציאן אפי' לעזרת נשים נפסלים ביוצא:

א"ל ר' יוסי במקדש ע"י שליח. שעשאה האשה שליח לקבל קידושיה בעזרה:

במה קידשה. המקדש בקדשי קדשים:

בגופו. בקדשים עצמן אע"ג דאסורים לאכלם מ"מ כיון שעשה לה הנאה ונתן לה חלקו ה"ל כאומר הרי את מקודשת לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון מקודשת אע"פ שלא נתן לה כלום אלא שעשה לה הנאה:

בטובת הנאה שבו. שיכולה למוכרו לכהן בפרוטה:

או נאמר. דלא פליגי ר"ל ור"י דמאי דאר"ל בגופו היינו בחזקת טובת הנאה שבו:

מקדשין בפרוטה של מע"ש. לר"י דאמר מע"ש ממון הדיוט הוא אפי' לכתחלה מקדשין בו:

לא עלתה על דעתו וכו' הא דאר"מ בהקדש בשוגג לא קידש היינו טעמא שלא עלה ע"ד לעבור על דברי תורה להוציא הקדש לחולין ואם קידושין הן הרי נתחלל שזו הוא הוצאתו כשהוציאו מרשות גבוה ונתנו לה:

אחת וכו'. בהקדש ובמע"ש חלוקים טעמייהו למה בשוגג לא קידש וכדמפרש ר' יונה בסמוך:

ה"ג ואחת לא עלתה על דעתה:

ה"ג אר"י הקדש לא עלתה על דעתה. לעבור על דאורייתא וכדפרישית:

ומ"ש לא עלתה ע"ד. משום טירחא דאורחא להעלותו לירושלים ואם היתה יודעת שהוא כן לא היתה מקבלת לשם קידושין וה"ל כמו קידושי טעות:

הקדש. לא עלה ע"ד שניהם דקראן הכתוב מועלי מעל שהרי על ידי שניהם יוצא ההקדש לחולין:

מע"ש עלתה על דעתו. דניחא ליה דנקני ליה איתתא ממילא ולא על דעתה משום טרחא דאורחא כדפרישית:

הקדש מזיד. המוציא מעות של הקדש במזיד מתחלל ויוצא לחולין בלא פדיון. ופריך והא תני בשגגה. נפש כי תחטא בשגגה ומעלה מעל:

פרט למזיד. שאין בו מעילה:

ומשני הדא דאת אמר. בשגגה לא אתי אלא למעט מזיד שאינו מוסיף חומש בתשלומין ופטור מקרבן הא להוציא ההקדש לחולין אפילו במזיד יוצא:

ה"ג ר' חמא בשם ריב"ח שלמי' יוצאין לחולין בלא פדיון. וה"פ לר"מ קדשי' קלי' מתחללין במזיד ק"ו קדשי קדשים מתחללין קדשים קלים לא כ"ש ויוצאין לחולין בלא פדיון:

מקדשי. דכתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' ודרשינן מקדשי ולא כל קדשי כמעט קדשים קלים:

ומשני הדא דאת אמר. לא אתי קרא אלא למעט קדשים קלים מחומש וקרבן הא לחולין יוצאין אף קדשים קלים:

תמן תנינן. שקלים פ"ז:

מירושלים ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח. זכרים עולת נקבות זבחי שלמי' דחיישינן שמא מירושלים יצאה ורוב בהמות היוצאות ממנה זבחי' הם ואיכא לספוקי בכל זבחים שהיה ראוי להם הלכך זכר דחזי לעולה מספקא לעולה:

בבא. לחוב בדמיהן שנו דקשיא לי' זכרים עולות הוא דהוו זבחי שלמים לא הוו בתמיה דלמא שלמי' הוא והאיך מקריב לה עולה לכך מפרש דאיהי ודאי לא קרבה אלא אם בא אדם זה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמי' שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקדיש דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולה היא:

ואומרין לו לאדם וכו'. דודאי תמימים אינן נפדין דרך חילל אלא ע"כ לומר דאמרי' לו שיתכוין לגוזלה ולקנותה מיד המקדיש ולזכות בה ולשנות בה ואחר שהוציאה לחולין בא לחוב בדמיהן וקשיא וכי אומרים לאדם צא ומעל בקדשים כדי לתקן הבהמה שמצא:

ה"ג אלא הילכו בהן אחר הרוב אם רוב זכרים עולות וכו'. וה"פ אם רוב בהמות שנמצאו זכרי' כולן עולות והן עצמן יקרבו עולות ואם רובן נקבות אף זכרים שבהן שלמים:

ופריך אין שלמים באין זכרים. נמי וא"כ אף זכרים ניחוש שמא שלמים הן:

ומשני כיצד הוא עושה מוציאן לחולין. שלא ע"י פדיון אלא מתכוין לגוזלן ע"מ שיחזרו להיות עולות ואין זה חטא דהא מקריבן על גבי מזבח א"נ גם זה מן הקושי' כלומר אף לר"י קשיא כיצד הוא עושה וכו' אלא שמוציאן לחולין ומשני דתנאי בית דין הוא וכו' ול"ק לר"י:

ה"ג אמר רבי זעירא כמה דאת אמר תמן וקשי' ויש חטאת קריבה עולה אר"ח תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות כן אמר אוף הכא תנאי ב"ד הוא על האובדו' שיקריבו עולו' א"ר יוסי לרבי יעקב בר אחא אין זה מזיד א"ל מכיון שהוא תנאי ב"ד אין זה מזיד וכ"ה במס' שקלי'. וה"פ כמה דאת אמר תמן בשקלי' אהא דתנן מעו' שנמצאו בין קינין לגוזלי עולה קרוב לקינין יפלו לקינין קרוב לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה מחצה למחצה יפלו לגוזלי עולה וקשי' בשלמ' קרוב לגוזלי עולה ניחא דמדאוריית' אזלינן בתר קרוב אלא מחצ' למחצה אמאי לגוזלי עולה וכי חטאת קריבה עולה מספק ומשני ר' חזקי' תנאי ב"ד הוא על המותרו' אפילו מותר חטאת יקריבו עולו' ה"נ תנאי ב"ד הוא שהספק יקרבו עולו' ה"ה ה"נ תנאי ב"ד הוא על האובדו' זכרי' שיקריבו עולו' ורבי יוסי פריך ואין זה מזיד בתמיה שהרי מחלל במזיד שלמי' על עולו' וא"ל רבי יעקב שכיון שתנאי ב"ד הוא אין כאן מזיד שעקרו שלמים מיני' וה"ל כאלו לא היה עליו שם שלמי' מעולם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף