קרבן העדה/קידושין/ב/ה

קרבן העדה קידושין ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' סבלונות. דורונות שדרך החתן לשלוח לארוסתו:

אינה מקודשת. ולא אמרינן יודע היה שאין קידושיו קידושין וגמר ושלח סבלונות לשם קידושין אלא אמרינן מחמת קידושין ראשונים שלח:

וכן קטן שקידש. ושלח סבלונות משהגדיל:

גמ' וכולן שבעלו. כגון שקידשה בטעות או בפחות משוה פרוטה קנו דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגמר ובעל לשם קידושין:

ה"ג רשב"י אומר משום ר"ש וכולן שבעלו לא קנו:

אם קנו. למ"ד קנו מי הוה קנין גמור בין לקולא בין לחומרא או דלמא לחומרא דוקא הוי קנין אבל לא לקולא:

קנו לחומרין. אם קדשה אדם אחר צריכה גט משניהם או אחד כונס וא' מגרש:

כל תנאי שהוא מעשה מתחלתו. שהקדים המעש' שיש עליו לעשות לתנאי שהוא מבקש ממנו כגון קח מאתי דבר זה ע"מ שתעשה לי דבר פלוני:

מקודשת לחומרין. דמספקא לן אי הלכה כר"מ דאמר כל התנאים צריכין שיהיו כתנאי בני גד ובני ראובן והתם כתיב אם יעברו ונתתם והיינו תנאי קודם למעשה והכא תנאו בטל או הלכה כרחב"ג דאמר לא בעינן כתנאי ב"ג וב"ר ותנאו קיים הלכך מקודשת לחומרין:

דלא כר"ש. דאמר אם בעלו לא קנו דלשם קידושין ראשוני' בעל וה"ל כאלו אמר הריני מקדשך בבעילה על תנאי כך וכך אע"ג דהמעשה דבעילה נעשית קודם התנאי ואפ"ה לא קנו ש"מ דר"ש כרחב"ג ס"ל דלא בעינן תנאי קודם למעשה:

מקודשת לחומרין. אף ר"ש מודה דמקודשת לחומרין ופליג את"ק דאמר קנו לגמרי דקסברי דתנאו בטל ל"א אף ר' יודן כר"ח ס"ל דאף לת"ק קנו לחומרין ולא הוסיף ר' יודן אלא היך עבידא וכו':

היך עבידא. היכי דמי מעשה קודם לתנאי:

בקידושי מלוה. המקדש במלוה לחומרא מקודשת ואינה מקודשת:

ובקרקעות. אם מכר לו קרקע שנקנה בכסף אם א"ל מלוה שיש עליך יהא לך בשביל המכר ונתרצה לו לא קנה:

ביקש. הלוקח להעמיד לו מקחו מהו מי אמרי' שאין מוסרין אותו למי שפרע והמקח בטל או דלמא ה"ק אין די שקיבל על עצמו מי שפרע אלא צריך לקיים המקח או נאמר אם יש לו להמוכר בעין בשעה שנתרצה המקח קיים ואם לאו המקח בטל:

נשמעינה מן הדא. ותא שמע דתנן בב"מ איזהו נשך ואיזו תרבית המרבה בפירות כיצד לקח הימנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חטים בשלשים דינר א"ל תן לי חיטי' שאני מוכרן ולוקח בהן יין א"ל חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו ש"מ אם יש לו יין הוה מקח גמור ואין בהן משום רבית:

תני ר"ח. מפורש דאם יש לו יין חייב ליתן לו והתם למלוה דמי ש"מ דבמטלטלין קנה אם יש לו:

ר' יצחק שילא. כך שמו:

אמר לתמן. שלח לבבל:

הוון ידעין. הוו ידעין דפסק ר"ח בשם ר"י בקידושי מלוה לחומרא ואינה מקודשת לגמרי:

ובאיש. והרע לר"ז:

ופריך למה. הרע לו:

ומשני בגין. בשביל שהיו מחמירין בקידושי מלוה כקידושין גמורין והקיל עליהם:

אר"י בר' בון. לכך הרע לר"ז שהיו נוהגין להקל בקידושי מלוה שאינן כלום ור' שמואל החמיר עליהם שאם בא אחר וקדשה שתופסין בה הקידושין וצריכה גט משניהם ל"א ר' יוסי אמר שיפה עשה רשב"י שאמר להן שאינו אלא חומרא בעלמא כדי שאם קדשה אחר יהו קידושין תופסין בו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף