קרבן העדה/קידושין/ב/ד

קרבן העדה קידושין ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' על מנת שאין עליה נדרים. בגמרא מפרש באיזה נדרים אמרו:

תצא שלא בכתובה. דאמר אי אפשי באשה נדרנית:

ה"ג ע"מ שאין עליה מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת כנסה סתם ונמצאו בה מומין תצא שלא בכתובה שכל המומין הפוסלין וכו'. ומומין הפוסלין בכהנים מפורשין בבכורות פרק מומין אלו:

גמ' תנינן מומין. תנא דמתניתין פירש לן איזהו מומין הפוסלין בנשים דהיינו המומין הפוסלין בכהנים המפורשים בבכורות אבל לא פירש באיזהו נדרים אמרו שתצא שלא בכתובה:

נדרה שלא לאכול בשר וכו'. דנדרי עינוי נפש הן ומתגנה על בעלה בכך:

כלי פשתן וכו'. אם נדרה שלא ללבוש כלי פשתן הדקים הבאים ממקום בית שאן אע"פ שלבנים הן ה"ל כאלו נדרה שלא ללבוש בגדי צבעונין ואינה מקודשת:

מתניתין בשאמר שאין עליך נדרים. מסתמא לא קפיד אלא במידי דקפדי אינשי והן נדרי עינוי נפש:

ה"ג אבל אם אמר ע"מ שאין עליך כל נדר אפילו נדרה וכו' בכתובות פרק המדיר. וה"פ כיון דחזינן דקא קפיד אכל מילי ממילא לא נתקיים התנאי ובטלו הקידושין:

הלכה. האשה אחר הקידושין אצל החכם והתיר לה הנדרים שהיו עליה בשעת הקידושין:

וריפאה. מן המומין שהיו בה בשעת הקידושין:

עוקר את הנדר מעיקרו. שהרי פותח לה בחרטה אדעתא דהכי מי נדרת והיא אומרת לא והחכם אומר לה הרי הנדר מביא לך לידי כך הלכך לאו נדר הוא ומותר לך נמצא כמי שלא היה עליה נדר בשעת הקידושין:

אלא מכאן ולהבא. אבל עד עכשיו היו בה נמצא שבשעת הקידושין הטעתו:

אצל הזקן והתיר לה אינה מקודשת. דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ואדעתא דהכי לא קדשה:

מתניתין. הך ברייתא דתני הלכה אצל הזקן אינה מקודשת אתיא כר"א:

ה"ג דתנינן תמן אר"א לא אסרו זה אלא מפני זה מ"ט דר"א בדין היה וכו' וכ"ה בכתובות. וה"פ בגיטין פרק השולח תנן המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר וכו' רמ"א כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר ושא"צ חקירת חכם יחזיר רא"א לא אסרו זה אלא מפני זה:

בדין היה. שנדר שצריך חקירת חכם יחזיר דטעמא מאי אמרו המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר משום קלקולא שיאמר אלו הייתי יודע שהחכם יתיר נדרה לא הייתי מגרשה נמצא הגט בטל ובניה ממזרים ובנדר שצריך חקירת חכם לא שייך האי קלקולא שהכל יודעין שהחכם יכול לעקור הנדר אלא שלא היה רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אלא מפני מה אסרוהו מפני נדר שא"צ חקירת חכם דיכול לכחש ולומר אלו הייתי יודע שאני יכול להפר לא הייתי מגרשו והא דקאמר בטעמו דר"א שזקן עוקר את הנדר מעיקרו נראה דל"ג ליה וכ"ה בבבלי בכתובות:

מותרת להנשא בלא גט. המקדש אשה ע"מ שאין עליה נדרים ויש עליה נדרים שהחכם יכול להתירן ולא הלכה מותרת להנשא בלא גט:

הוון בעיי מימר. סברוהו למימר:

מ"ד מותרת וכו' אתיא כר' לעזר דאמר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ובודאי מעיקרא על מנת שתלך לחכם לא קידשה:

רבנין. רבי מאיר דפליגי אר"א וכדפרישית:

כולה רבנן. חזרו לומר דשני ברייתות כרבנן:

ה"ג כולה רבנן מ"ד מותרת וכו' והוא מתיר לה אם נדרה. ויהיו קידושי הראשון תלין עליה למפרע ובניה מן השני ממזרים אף היא אינה נשאלת עליו לפיכך מותרת להנשא בלא גט:

שלא תלך אצל הזקן וכו'. דאטו כל הנשים דינא גמירי:

מתניתין. דתנן כנסה סתם תצא שלא בכתובה ארישא קאי שקדשה על תנאי אבל קדשה וכנסה סתם יש לה כתובה דאמרינן מדלא אתני מעיקרא מסתמא ידע ומחיל או דלא קפיד כלל:

אפילו קדשה סתם וכו' אין לה כתובה. שיכול לומר אי אפשי באשה נדרנית וסיפא דמתניתין כנסה סתם איירי בשקדשה נמי בסתם:

וצריכה ממנו גט אפילו קידשה. ובעל על תנאי דאימא משום חיבת ביאה מחל לבסוף התנאי והרי היא מקודשת למפרע לכך צריכה הימנו גט אבל כתובה לית לה אפילו בכנסה סתם וכדאר"י בסמוך:

מה אמר בה רשב"ל. מי אמרינן טעמא דרשב"ל דיש לה כתובה מפני שקדשה סתם מסתמא לא קפיד אנדרים או דלמא מן הסתם ודאי בקידושין דעתו שלא יהיו עליה נדרים והכא כיון שכנסה סתם אמרי' אחולי אחיל הלכך בגירשה מן האירוסין לית לה כתובה:

בעא נשמעינה מן הדא. סברוהו למפשט מהא דתנן בכתובות פרק המדיר:

האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך להביא ראיה שנולדו בה מומין אלו משנתארסה:

ה"ג הא אם לא הביא האב ראיה אין לה כתובה. ש"מ אף דקדשה סתם אם יש בה נדרים או מומין אין לה כתובה מן האירוסין. ואף הגירסא שלפנינו יש לדחוק ולפרשה כך:

ופריך מה חמית וכו'. מה ראית לומר דמתניתין דכתובות איירי בשקדשה סתם:

ה"ג וגרשה מן האירוסין אנן קיימין:

ומשני מן דבתרא. מסיפא דמתניתין מוכח דתנן בד"א במומין שבסתר וכו':

ואם. כדסלקא אדעתך דבקדשה על תנאי איירי הא אפילו במומין שבגלוי יכול לטעון דטעמא מאי אינו יכול לטעון במומין שבגלוי דאמרינן כיון דראה ושתיק מחיל כי התנה ודאי לא מחל אלא דאי בקדשה סתם איירי רישא סיפא:

אמור. סיפא דסיפא תקשה לרשב"ל אם נוקמי מתניתין דבקדשה בסתם איירי:

הבעל צריך להביא ראיה. שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו והיה מקחו מקח טעות:

אין לה כתובה. ואמאי הא ארשב"ל לעיל קדשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה אלא ודאי דמתניתין דכתובות בקדשה על תנאי איירי הלכך אם הביא הבעל ראיה אף על פי שכנסה סתם אין לה כתובה:

מתני'. סיפא דמתניתין דכתובות איירי בשנכנסה לרשות הבעל ועדיין לא בעלה והא דאמר ר' שמעון בן לקיש קדשה וכנסה סתם יש לה כתובה היינו בשכנס ובעל דאמרינן מסתמא נתרצה בקידושין אפילו יש בה מומין דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:

הוסיפו עליהן. מומין בנשים שאינן בכהנים:

בעור הפנים שנו. שהשומא עומדת בעור הפנים הלכך אפילו אין בה שער נמי הוה מום:

וזו. שומא העומדת בעור הפנים לא מן המומין שבגלוי הוא בתמיה:

ומשני תיפתר. תפרש דאיירי בעומדת תחת הכפה שבראשה פעמים מיגליא ופעמים מיכסיא:

ה"ג בין בגוף בין בפנים ה"ז מום:

כגון. האי דינר היוצא בהרי אררט ושיעורו כחצי זהב היוצא בארץ ישראל וכל שהוא דבר מועט יותר מחצי זהב והיינו שיעורו דאיסר האיטלקי:

אשה. שראשה קרחה ושורה שער מקפת מאזן לאזן מי הוי מום באשה או לא:

בעיי משמיענא מן הדא. סברוהו למפשט מהא:

ולא אדכרון. ולא הזכירו קרחה שהוסיפו עליהן באשה אלא ודאי דבקרחה שוה אשה לאיש דאינו מום:

מום הוא. דלמא לעולם כה"ג הוה מום ודקשיא ליתני נמי קרחה איכא למימר דלא תני בברייתא דהוסיפו עליהן אלא דבר שהוא מאוס בשניהם באיש ובאשה ואפ"ה לא הוה מום אלא באשה אבל לא באיש אבל דבר שהוא נוי באיש כגון קרחה ושיטה שער מקפת לא קתני מום באשה:

תדע לך שהוא כן. דלא תני אלא דבר שהוא מכוער בשניהם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף