קרבן העדה/עירובין/ו/ז

קרבן העדה עירובין ו ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האחין השותפין. ה"ק האחין האוכלין על שלחן אביהם והשותפין האוכלים על שלחן אחד ואוכלין על שלחן אביהם לאו דוקא אלא נוטלין מזונותיהן מבית אביהם ואוכלין אותו כל אחד בביתו וכן השותפין עושין מלאכה אצל בע"ה בשותפו' ונוטלין מזונותיהן מבע"ה ואוכלין כל אחד בביתו ל"א להכי נקט האחין השותפין לאשמועינן אע"ג דאינן אוכלין על שלחן אביהן אלא מקבלי פרס מכל מקום ה"ל כשותפין באכילתן:

וישנים בבתיהם. והם ואביהם ואחרים דרין בחצר אחת:

צריכין עירוב לכל אחד ואחד. אם רוצין לערב עם שאר בני החצר:

מבטל את רשותו. צריך לבטל את רשותו:

אימתי בזמן שמוליכין את עירובן. לתתו באחד מבתי שאר בני החצר דהואיל והוזקקו לעירוב ושאר דיורין אסרי אינהו נמי אסרי וצריכין כולן ליתן פת והואיל וחלוקין הן דיוריהן בלינה והלכך אין אוכלין על שלחן אביהם ממש אלא כל אחד נוטל פרוסתו ואוכל בביתו:

אבל אם היה. עירוב כל החצר בא לבית אביהן שלא הוזקקו לעירוב דבית שמניחין בו עירוב א"צ ליתן את הפת והם כולן נמשכין בו:

או שאין עמהן דיורין. אחרי' שאין דיורין מזקיקים אותם לעירוב:

א"צ לערב. דכיחידים הן:

גמ' עיקר דירה היכן הוא. אם במקום לינה. או במקום אכילה:

איתפלגון. פליגי בה רב ושמואל:

במקום פיתן. היינו מקום אכילה:

ופריך מתניתין פליגא על שמואל. דאמר מקום פיתן:

האחין שהיו אוכלין וכו'. וישנים בבתיהם צריכין עירוב לכל אחד ש"מ מקום לינה גורס דאי הוו ישנים בבית אביהן אפי' מוליכין עירובן למקום אחר לא היו צריכין לערב אלא אביהם וקשיא לשמואל דהא הני אוכלין בבית אביהם וחשבינן להו חלוקין:

במקבלי פרס. שאינן אוכלין תמיד על שלחן אביה':

ופריך מ"מ אינן שותפין במה שהן אוכלין. בתמיה כיון דבשבת אוכלין משל אביהן שותפין הן ואם אינן אוכלין משל אביהן אפי' עירוב בא אצלן מיהו צריכין לערב:

אסברה. למה לא מהני להם אכילה זו שאצל אביהם:

אלא מה שהן אוכלין בלבד. אבל אינן יכולין ליקח המותר לביתן ואם ירעבו אח"כ יאכלו משלהן הלכך לא מיקרי מקום פיתן ממש:

ופריך מעתה אפי' אם עירובן בא אצלן. יהו צריכין לערב כל אחד ואחד שהרי חלוקין בבתיהן:

ומשני עשו אותו וכו'. אם העירוב בא אצלן עשו אותן כבית שמניחין בו עירוב שא"צ לערב דלהא ודאי מהני מה שאוכלין אצל אביהן:

ופריך מה ופליג. בתמיה וכי פליג שמואל דידיה אדידיה:

במקום פיתן. משמע שכל שאינן אוכלין אצלו אפילו בניו ובני ביתו צריכין עירוב לכל אחד:

והכא אמר הכין. דיוצאין בככר שלו וע"כ דשמואל איירי בשאינן אוכלין אצלו דאי בשאוכלין אצלו פשיטא דיוצאין בעירוב שלו דודאי ישנים אצלו דהא בני ביתו קרי להו:

בשהיו שנים שותפין בו. שהיו לבניו ובני ביתו שותפות בככר:

ותייא כיי דמר. ואתיא כי הא דאמר:

ותנינן וכו'. כלומר ואקשינן על הא דאמר מערבין בחצי ככר הא תנן במתניתין לקמן מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה דבעינן דוקא ככר שלם:

פתר לה. ושנינן דהא דאמר מערבין בחצי ככר היינו שחצי ככר הוא שלו וחצי ככר של חבירו אבל לעולם ככר שלם הוא א"כ ה"נ סגי לשנים בככר אחד:

דמכת אימי'. מתה אמו ולא הי' יכול ללמד להן דאבל אסור בדברי תורה:

תני לה. שיהא הוא שונה להן בית שמניחין בו העירוב אם חייב בעירוב או לא:

בית שמאי אוסרין. אם לא עירב הבית שמניחין בו העירוב:

ובית הלל מתירין. בדיעבד:

א"צ כלום. דפיתן ה"ל כאלו דיירי כולהו בבית זה וכל שכן בעל הבית שהוא דר שם ממש בתוכו ואפילו אין לו פת בכל הבית שפיר דמי:

נעשה כשותף. ומה לי מונח בסלא דידיה או מה לי דמונח במקום עירוב ואיכא בינייהו דאם אין לו פת בבית אוסר:

הכי גרסינן א"ל רב המנונא מיליהון דרבנן. דברי ר' יוחנן פליגון עלך ר"ח:

שצידו אחד עכו"ם וצידו אחד ישראל. ומבוי ביניהם:

עירבו דרך פתחים. כגון שבית ישראל אצל ביתו של ישראל זה פתוחות לרשות הרבים ופתוחות לחצירו של ישראל זה שפתחו פתוחה למבוי אף על פי שעירבו הישראלים שבבי' עם זה שבחצר אסורים להוציא דרך פתחו למבוי שהעכו"ם אוסר עליהם דאסור לדור יחיד במקום עכו"ם שלא ילמד ממעשיו לפיכך לא יערבו אלו עמו ולא ישתמשו עמו כדי שיהא יחיד וירא מן העכו"ם שלא יהרגנו ויצא:

דרך חלונות. שבין בית ישראל לחבירו:

אין העכו"ם אוסר עליהן. להוציא דרך פתחו של זה למבוי וכ"ש אם עירבו דרך פתחים שמותרים להוציא דרך פתח שבמבוי:

אין תימר וכו'. ואס"ד דכשותף הוא אם כן אם הניחו עירובן בבית שבחצר יאסור השני עליו דה"ל כשנים אצל עכו"ם דאוסר עליהן:

אם מבלי מקום. שלא היה להם מקום להניח העירוב במקום אחד מותר:

אם בשביל לחלוק לעירובן. היינו שחילקו אותו מדעת אסור:

מיקל לההיא דאמרה וכו'. פעם אחת ראה אשה אחת שחלקה עירובה ושאל לה ר' יוסה למה חלקה ואמרה מפני שהככר היה גדול לא מצאה כלי להניחו במקום א' והיה ר"י מקלל אותה שידע דשקר ענתה בו שמתחילה היתה דעתה לחלק:

מברך עלוי. על פת שעירבו בירך בליל שבת דהואיל דאיתעביד בי' חדא מצוה ליתעביד ביה מצוה אחריתא:

תמן תנינן. במס' גיטין פ' הניזקין:

בדייר ישן. לא בבית שהוא ישן אלא במי שהיה דייר בו מישן דטעמא דלא לחשדו שגנב מהעירוב הלכך נטלו ממנו ונתנו בבית אחר הלכך אם זה שהיה דר בו מתחלה יצא ממנו מותר לשנותו וליתנו בבית אחר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף