קרבן העדה/עירובין/ו/ח

קרבן העדה עירובין ו ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' עירבו בחצירו'. כל אחת לעצמה:

מותרים בחצרות. כל בני החצר לעצמן:

ואסורין במבוי. דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף:

ואם נשתתפו. נמי במבוי לאחר שעירבו בחצירות מותרין כאן וכאן:

ושכח אחד מבני החצר ולא עירב. בחצירו להתיר חצירו אבל בשיתוף היה לו חלק:

מותרין כאן וכאן. דטעמא מאי אין סומכין על שיתוף במקום עירוב כדי שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות והכא דרוב בני החצר עירבו אלא ששכח אחד מהם ולא עירב לא משתכח תורת עירוב:

מותרין בחצרות ואסורין במבוי. שאין העירוב מועיל למבוי שהרי אפי' מחצר לחצר שלא על דרך המבוי אסור לטלטל:

שהמבוי לחצרות כחצר לבתים. כשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב כך אסור להוציא מן החצר למבוי בלא שיתוף ולא תימא דלא דמי דבית וחצר זו רשות היחיד וזו רשות הרבים אבל חצר ומבוי שניהן רשויות של רבים הן:

גמ' מפני שהן וכו'. כלומר טעמא דהואיל והן פתוחות זו לזו ופתוחות נמי למבוי הוא דמותרין הא אם לא היו פתוחות למבוי והיו צריכין לעבור דרך החיצונים למבוי:

אפי' עירבו. בחצירות אסורות בהן מאי טעמא:

דר"ע היא. מתני' אתיא כר"ע דלקמן בפרקין:

דריסת הרגל. שיש לפנימיים על החיצוניים אוסרת להחיצוניים להוציא למבוי:

דר"מ אמר ע"י עירוב וכו'. כלומר אין סומכין על עירוב במקום שיתוף וכדפרישית במתני' אף במגילת אסתר. דקורין כולה נהגו כר"מ:

בעירובין. הא דאמרן:

ובתענית ציבור. דאף במנחה ובנעילה יש בהן נשיאת כפים:

אע"ג דר"מ אמר יש לו ביטול רשות. במבוי א"כ עכ"ל דמתני' בדלא בטיל רשותו איירי דאי בדבטיל קשיא סיפא אם שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתפו למה אסורין במבוי אלא ודאי בדלא בטיל איירי לא תיקשי לך בעירבו בחצירות ונשתתפו במבוי ושכח אח' מבני חצר ולא עירב למה מותרים כאן וכאן דהיינו טעמא דמודה ר"מ דבשכח א' ולא עירב בחצר שסומכין על השיתוף וכדפרישית במתני' מאן אית ליה וכו'. השתא מפרש דבריו הראשונים:

א"ל מה את משכת עלייהו הלכות עירובין. ר"מ הוא דאמר הכי ש"מ דטעמא דר"מ שלא לשכח וכו' וכיון דעירבו רובן לא שייך שכחה דתינוקות:

ייבא כחד מנהון. הא דקשיא סיפא א"כ מבני מבוי ולא נשתתפו נמי יהיו מותרין כאן וכאן אתיא מתני' כאחד מהם:

חצר הרוגלת. שרגילים להניח בה השיתוף דבית שמניחין בו השיתוף אינו צריך להשתתף וה"ה החצר:

ואין עירוב מועיל בלא שיתוף. הלכך בשכח ולא נשתתף מחמרינן דאין עירוב מועיל בלא שיתוף דהא מהאי טעמא חשש ר"מ להצריך תרווייהו אבל בשכח ולא עירב ליכא למיחש שהרי רואה העירוב וגם השיתוף:

וחרנה אמר. ואידך אמר:

ה"ג והוא רואה אותן לא מערבין ולא משתתפין. וה"פ שכבר שיתפו ויסמכו גם על השיתוף משום עירוב ויטעה לומר שא"צ לא עירוב ולא שיתוף לכך מצריך ר"מ תרווייהו ולפי טעם זה אפי' שכח אחד מבני החצר יש לאסרו אבל לטעמא קמא שפיר יש לחלק ביניהם:

פשיטא וכו'. כלומר הא ודאי פשיטא ליה:

אם רצו להשתתף במבוי. על סמך העירוב אינן משתתפין שאין העירוב מועיל בלא שיתוף:

אם רצו לערב. לסמוך על השיתוף במקום עירוב סומך עליו:

ותני מערבין וכו'. כלו' ותניא נמי הכי:

מערבין ומשתתפין כאח'. בעינן עירוב ושיתוף:

אין פחות משתים. אפי' אין בחצר אלא בית א':

אפי' חצר מכאן ובית או חנות מכאן. סגי וא"צ חצר כלל:

חצר אין פחות משני בתים. שיהו נפתחות לחצר:

הכין דרייא וכו'. כלומר אל תתמה אם במשהו סגי א"כ לא מצינו שיהו שוים ולמאי נ"מ אמרו שאם ארכו כרחבו דמי יצמצם ארכו כרחבו הלכך קאמר שכן דירות שבא"י הן מרובעים בריבוע מכוון:

עד דאנא תמן. בעוד שהייתי בבבל שמעתי קולו של ר"י ששאל לשמואל:

הפריש שקלו ומת מהו. שיפול לתרומת הלשכה או לא:

מותר עשירית האיפה. של כה"ג מהו כגון שהפריש מעות לעשירית האיפה וניתותרו ושוב אינו יכול לצרפן למחר מה יעשה בהנותר:

יוליכם לים המלח. שלא יהנה בהן:

יפלו לנדבה. דהיינו נדבת ציבור שגם היא נקראת חטאת:

מהו לבטל רשות מחצר לחצר. חצר אחד ששכח ולא נשתתף עמהן מהו שיבטל רשות לשאר חצירות ויהיו מותרין לטלטל במבוי:

כמה דאת מר. כמו שאתה אומר התם בכלים ששבתו בחצר אע"ג דלא עירבו בחצר ואסור להוציא מבתים לחצר אפ"ה מטלטלין הכלים ששבתו בחצר בכל החצר:

ודכוותה וכו'. ובעו מיניה מי אמרינן כמו כן בכלים ששבתו במבוי:

ובשבת שואלין לה. אינהו שאלו מר' יוסה. כשהיו עסוקין במסכת שבת:

ולא אגיבון. ולא השיב להם:

ה"ג דלא הוה ר"י וכו'. שלא היה ר"י משיב על כל דבר אלא במקומו הראוי לו ושאלה זו מקומה בעירובין:

כד אתו. ללמוד מסכת עירובין ושאלו ג"כ ממנו והשיב להם דפליגי ביה רב ור"י:

אין מטלטלין. כלים ששבתו במבוי שלא נשתתפו אלא בד' אמות:

רב כדעתיה. רב לשיטתו. ור"י לשיטתו:

ר"י. שהוא אומר דקורה לבד מתרת המבוי אפילו בלא שיתוף לכך קאר"י דכלים ששבתו במבוי מטלטלין בכל המבוי:

ופריך לר"י לאיזה דבר משתתפין במבוי. דהא בלא"ה מותרין לטלטל בכל המבוי:

כדי לעשות כל הרשויות כאחת. שיהא מותר לטלטל במבוי אף מן הכלים ששבתו בבית:

פשיטא. הא ודאי פשיטא לן שנסמכין על השיתוף שהבעלי בתים משותפין במבוי כדתנן במתני' בעל הבית שהיה שותף לשכיניו לזה ביין ולזה ביין אין צריכין לשתף:

מהו לסמוך וכו'. הא קמיבעיא לן מהו לסמוך על השיתוף שהבעלי בתים משותפין בפת משום עירובי חצירות:

מדוחק. אם לא עירבו מחמת אונס ודוקא בשבת ראשונ' אבל מכאן ואילך לא דלא לשתכח תורת עירוב:

כדין אנשי בר דליה. כהנך אנשים שהן שותפין שאין מקפידין זה על זה הלכך ה"ל כעירוב דבעינן שלא יקפיד כל אחד על עירובו אבל בשאר שותפים דמקפידין לא הוה עירוב:

ואפילו לא וכו'. כלומר ואפילו בכל שותפין דעלמא נמי מהני השיתוף לשבת ראשונה:

שהיו מסובין. לאכול באויר החצר:

מכיון שהתחילו. לאכול בתבשיל אחד מבע"י מותר וסומכין עליו משום עירוב ומשום שיתוף:

הדא אמרה. זאת אומרת ואפי' מסובין באויר חצר מהני משום עירוב ולא בעינן בית:

ואפילו לא עירבו. סומכין עליו אף משום שיתוף של המבוי:

ואפי' לא כיוונו. לערב מהני השותפו':

שאין שתי רשויות משתמשות ברשות אחת. דדוקא באויר שבחצר הוא דמהני אבל באויר מבוי לא מהני כיון דאויר מבוי הוא רשות של כל בני המבוי אסורין להשתמש בו עד שיערבו ממש ולא מהני שיתוף דידהו:

עירוב צריך בית. צריך להניחו בבית שבחצר:

מילתיה דרב אמרה עירוב צריך בית. אבל לא שיתוף:

ה"ג מתניתא פליגא עלוי דשמואל. וה"פ דתניא בברייתא שיתוף נותנו אפי' בבית שער:

נותנו. לשיתוף של מבוי בין באויר חצר בין באויר מבוי ולא זו אף זו קאמר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף