קרבן העדה/סנהדרין/י/ז

קרבן העדה סנהדרין י ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' החמרת והגמלת. שיירא של חמרים ושל גמלים שנשתהו בעיר שלשים יום הוו להו בכלל יושבי עירם:

הרי אלו מצילין אותה. אם רוב אנשי העיר הודחו ומיעוט לא הודחו וחמרים וגמלים שלא הודחו משלימין את המיעוט לעשותן מחצה על מחצה הרי אלו מצילין שאין ממונן אבד אלא נידונין כיחידים וה"ה דגורמין נמי לעשות עיר נידחת אם הודחו עמהם לעשותם רוב אלא התנא אזכותא קא מהדר ועוד דהא פסיקא ליה טפי דסתם חמרת וגמלת אין דעתם מעורבת עם בני העיר שיהיו נידחין עמהן:

נכסי צדיקים שבתוכה. והם שאר יושבי העיר שלא הודחו עם רובה:

אובדין. דכתיב ואת כל אשר בה לרבות נכסי צדיקים שבתוכה:

פליטים. שנאמר החרם אותה פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה:

הרי אלו אובדין. שנאמר ואת כל שללה לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה:

גמ' ולא בכורות ומעשרות שבתוכה. שהן בעלי מומין ומעשרות דקאמר ר"ש היינו מעשר בהמה ה"ק בהמתה מי שנאכל לבעלים בתורת בהמתו יצאו אלו שיש להם שם לויי שאינן נאכלים בתורת בהמתה שאין אומרים בהמת עיר הנידחת אלא בהמת בכור ומעשר של עיר הנידחת:

שללה. את כל שללה בתרא קדריש דשללה קמא איצטרך למעט שלל שמים אבל שללה בתרא אייתר ליה ומוקי ליה להכי:

לא כסף הקדש. וכסף מ"ש שבתוכה כיון שצריך להעלותן הן בעצמן לירושלים לא מיקריין שללה:

שיער. נשים צדקניות שבעיר הנידחת מהו מי הוי בכלל ואת כל שללה תשרף או לא:

לא כסף תקדש כו'. ה"נ כיון שהיא עצמה צריכה לילך לחוץ אף שערותיה לא מיקריין שלל:

קדשי עיר הנידחת. תמימין הראויין למזבח:

אין מועלין בהן. דלמיתה אזלי וכיון שאין בהן להקדש כלום לא שייך בהו מעילה:

מועלין בהן. דרועין עד שיסתאבו ונופלין דמיהן לנדבה הלכך אית בהו מעילה:

ה"ג מתיב ר"ל לר"י על דעתך דאת אמר אין מועלין בהן. והיינו משום דמתים א"כ קשיא אמאי תנן תמורה פ"ד חמש חטאות מיתות וולד חטאת כו' ניתני שש דהא איכא נמי חטאת דעיר הנידחת:

שכן אפילו עולה. הנמצאת בעיר הנידחת מתה והתנא לא קחשיב אלא הני דחטאת מיתות ולא עולות:

מועלין בהן. אע"ג דמתו לא יהא אלא קדשי מומר שאין נקרבין ואפ"ה מועלין בהן:

ופריך ויקרבו. היא גופא קשיא למה לא יקרבו קדשי מומר א"נ על קדשי עיר הנידחת פריך למה לא יקרבו:

ומשני על שם זבח רשעים תועבה. וכיון דתועבה היא אין להקריבן:

אוף. אף בההוא דמסיק פליגי ר"י ור"ל ואיידי דדמיין להדדי דשניהם אסורין בהנאה מייתי לה הכא:

זכה. דהפקר הוא משנגמר דינו:

הפקר טעות הוא. ולא שמיה הפקר והרי הוא לבעליו:

זכה לעצמו. העבד זכה בעצמו משעה שנגמרי דינו כדין המפקיר את עבדו שיוצא לחירות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף