קרבן העדה/סנהדרין/י/ב

קרבן העדה סנהדרין י ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ג' מלכים ור' הדיוטות. אע"פ שגדולים וחכמים היו אין להם חלק לעה"ב שלא היתה אמונתם שלימה ואע"ג דבלעם מעכו"ם היה ואנן כל ישראל יש להם חלק לעה"ב תנן משום דקיי"ל חסידי א"ה יש להם חלק לעה"ב קמ"ל בלעם אע"ג שידע דעת עליון לא היה מחסידים:

ירבעם. דכתיב ויהי בדבר זה לחטאת בית ירבעם להכחיד ולהשמיד מעל פני האדמה להכחיד בעולם הזה ולהשמיד לעולם הבא:

אחאב דכתיב והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל עצור בעה"ז ועזוב לעה"ב:

ומנשה. דכתיב ויעש הרע בעיני ה' כאשר עשה אחאב מה אחאב אין לו חלק לעה"ב אף מנשה אין לו חלק לעה"ב:

בלעם. נתן סימן בעצמו אמר תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו אם תמות נפשי מות ישרים תהא אחריתי כמוהו ואם לאו הנני הולך לעמי:

ודואג. דאמר עליו דוד גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מתהל ושרשך מארץ חיים סלה:

אחיתופל. דכתיב אנשי דמים ומרמה ודרשינן דקאי על אחיתופל ודואג וכתיב כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו יהי אחריתו להכרות בדור אחר ימח שמם בעה"ז ויכרת מארץ זכרם בעוה"ב:

גמ' וכולהם. ג' מלכים דתנן במתני' כל אחד חידש עבירה חדשה ולכך מני הני מכלל מלכי ישראל אע"פ שרובם חטאו:

וכי מה עשה ירבעם. מאי הוסיף וקאמר שעשה שני עגלי והב:

והלא כמה עגלים עשו ישראל כשהיו במדבר א"כ אין כאן הוספה:

ומשני תני רשב"י כו' ואחד דימוסים לכולן. אחד כוללת ומשותפת לכולן והוא הוסיף ועשה שנים להכלל:

ה"ג ומ"ט ויאמרו זה אלהיך הרי לי"ב שבטים ויאמרו אלה אלהיך דיומוסיא אחת לכולן. וה"פ בנחמיה כתיב אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך משמע די"ב עגלות עשו דז"ה בגימטריא י"ב ואחד שעשה אהרן היה דימוס לכולן וירבעם עשה שני דימוסאות (ודלא כי"מ):

ויהי הנקל. היותר קל שבחטאת אחאב היה לכתו בחטאת ירבעם בן נבט:

ופריך והלא קילותיו כו'. וכיון שאחאב קלקל יותר ה"ל למנותו תחלה במנין אלו שאין להם חלק לעה"ב אע"ג שירבעם קודם לאחאב בזמן מ"מ לענין עונשם שאין להם חלק לעה"ב ראוי למנות אחאב תחלה שהוא המקולקל שבכולן:

ומשני שהוא. ירבעם התחיל בקלקלה לומר שעבודת ה' תגרום חזרת המלכות לבית דוד הלכך נמנה תחלה:

מה. היה אחאב עושה היה מקשט עצמו בכל יום ועומד לפני חיאל שר צבאו ואומר לו כמה אני שוה היום והוא אומר לו כך וכך והוא מפריש ערכי לעכו"ם:

הה"ד יען התמכרך. לשון מכירה:

עבד. עשה דרש בפסוק זה רק וגו' ששה חדשים לגנאי לאחאב ליחס לו כמה רשעיות שאפשר ללמוד מפסוק זה:

אתא. בא אחאב אליו בחלום הלילה וא"ל מה חטאתי לך ומה פשעתי לפניך הלא יש לך לדרוש ראש הפסוק לזכותי שאיזבל השיאני ולא סוף הפסוק לחובתי:

חיאל מן יהושפט. ממלכות יהושפט כלומר עירו היה ממלכי יהודה שמלכו אז על בנימן ובית האלי היינו בית אל שהיה מבנימן ויריחו נמי היה בבנימן א"כ למה אמר בימי אחאב בנה חיאל יריחו טפי ה"ל לתלות הקלקל הזה ביהושפט שהיה לו למחות בדבר:

אלא שמגלגלים כו'. ע"י שהיה שר צבא אחאב מלא לבו לעשות כן ולא שמע למלך יהושפט:

וכשגוב צעירו. ממשמע שנאמר באבירם בכורו איני יודע ששגוב צעירו מה ת"ל שגוב צעירו אלא ה"ק באבירם בכורו לא ה"ל ללמוד שעלה בדעתו לומר קללת יהושע אינה אלא לדורו ודייק ליה מקללת משה שלא נתקיימה באחאב אלא ודאי שהקללה היתה לדורו לחוד אבל שגוב שראה שנתקיימה מקצת ה"ל ללמוד שלדורות נאמר קללת יהושע לכך נעשה צעיר שהיה מתמוטט והולך א"נ לא חיאל עצמו בנאו אלא בניו ברשותו בנאו וקמ"ל שהם עצמם גרמו עוונם ולרבות ממונם עשאו. כדבר ה' כו'. והיכן דיבר ה' חרם בקרבך ישראל לא תוכל לקום מפני אויביך ומשמע נמי שלא תהיה תקומה לעובר על החרם והיינו שיהיה מתמוטט והולך:

מה ענין זה אצל זה. מעיקרא כתיב בימיו בנה חיאל בית האלי יריחו כו' ובתר הכי כתיב ויאמר אליהו וגו' ולא קרב זה אל זה אלא כך היה המעשה אמר הקב"ה לאליהו חיאל זה שמתו בניו גברא רבא הוא וראוי שתלך אצלו לנחם אבל והודיעו ששוגג היה בדבר כדכתיבנא. א"ל. לית אנא הולך אצלו א"ל הקב"ה ולמה א"ל אליהו אם אני הולך ואחאב שם והם אומרים דברים נגד רצונך ומכעיסין איתך אי אפשר לי לסבול הדברים ההם א"ל הקב"ה זיל ואם הם אומרים דברים להכעיסני כל מה דתגזור אני מקיים. אזל. הלך אליהו מצאום למנחמים שעוסקים בהאי קרא וישבע יהושע וגו' כלומר מקללת יהושע מתו בניו:

אמר. אליהו ברוך הוא אלהי הצדיקים שמקיים דבריהם והיה שם אחאב:

א"ל אחאב וכי מי גדול. מחבירו משה או יהושע:

מילוי דמשה. דברי משה לא נתקיימו ודברי יהושע יתקיימו בתמיה אלא ודאי גם משה מעצמו קילל ואין הקב"ה מקיים דברי נביאיו:

אם כדבריך שאין ה' מקים דבר עבדיו הריני גוזר שלא יהיה מטר ואם כדבריך לא יעשו דברי רושם:

שלש שעות נתענה. דהכי הל"ל ויצום ויהלך אט וישכב בשק אלא סמיך שכיבה לצום לומר דצום הוי כשיעור שכיבה וליכא למימר שיעור שכיבה ממש דטובא הוה אלא כשיעור שכיבת בני מלכים ביום והיינו שלש שעות:

יחף. שההולך יחף אינו יכול לרוץ מהרה והולך מתין דאל"כ קשיא לאט משמע איפכא שהיה מכוסה כמו וילט פניו באדרתו ואפשר שני שרשים הם:

ראה מנה טובה כו'. משום דקשיא מאי לאמר לאחרים אלא ללמד כחה של תשובה לדורות:

וכי מה עשה אחז. רעה חדשה שלא נעשה מלפניו:

ע"י שבנה כסא בעזרה. לישב עליו. ה"ג ואת מוסך השבת אשר כו'. גג אהל עשוי לצל לשבת תחתיו בעזרה ביום השבת:

שאחז בבתי כנסיות כו'. שסגרן:

לפידגוגו. למגדלו:

והיה מבקש להרגו. מרוב טרחתו:

אם אין תיישים אין צאן. כי אין מי שיפרה וירבה והצאן הנמצאות יכלו מעט מעט:

אין עולם. מתנהג כראוי:

אם אין קטנים. תינוקות של בית רבן:

אין חכמים. גדולים שאין צריכין ללמוד מאחרים:

אין נביאים. שאין הנבואה שורה אלא על חכם:

אין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל. שע"י עסק התורה וב"כ וב"מ משרה שבינתו בארץ כדאמרינן הקב"ה מקדים שכינתו בבי כנישתא וכן העוסק בתורה שכינה כנגדו כדאמרינן אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה:

אין לך שעה קשה כו'. כי בסור ההשגחה מעותדים לכל רעה וכל החפץ שולט בהם אבל אם נענשים בהשגחה העונש מעורב ברחמים כדכתיב מחצתי ואני ארפא מכה בחדא ידא ומרפא באחרינא:

מאותה שעה. ואפי' באותה שעה שהיא קשה מכולם אני מקוה לו שלא תתבטל התורה מאתנו שכך הבטיחנו בסיני כי לא תשכח מפי זרעו א"כ אין אתה מועיל כלומר בהסגרות הבתי כנסיות וב"מ כי אנכי ותלמידי לא ישבתו מלימוד התורה:

וכי מה עשה מנשה. אלעיל קאי דקאמר וכולן חידשו עברות ובעי מה חידוש עשה מנשה:

כתיב בימי כו'. מייתי ליה הכא להגדיל עון מנשה כי מלבד שהיה נביא ה' אף זקנו היה ואפ"ה הרגו:

דלא בעית. שאין אתה רוצה לקיים לך בנים שלא נשא אשה:

א"ל. ישעיהו אמור לי טעם טעותך שלא נשאת אשה:

א"ל. חזקיהו ראיתי ברה"ק שאני מעמיד בן רשע אמרתי מיטב שלא לישא אשה:

סב. כלומר היה לך ליקח את בתי לאשה אולי בזכותי ובזכותך יצא ממך אדם טוב ואפ"ה לא יצא ממנו רק אדם רע:

וכילי. אדם עשר רעה אחת שהוא קמצן גורמת לו שכליו רעים כך פעמים אע"פ שהאבות צדיקים גדולים רעה אחת הנמצאת בהם גורמת שבניהם רשעים:

לא לך אנא שמע. שכבר נגזר הגזרה ואין תקנה בדבר אלא אני קופץ לאחוז במה שאמר לי זקני שלמה המלך כי ברוב חלומות ודברים הרבה את האלהים ירא ושלשה דברים אלו עיקרן מפני היראה דלא שייך תפלה אלא לפני מי שיראין ממנו וכן התשובה גם הצדקה היא מפני יראת העונש כדדרשינן כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא שחוזר בעולם:

ויכנעו עמי. והכנעה לא קחשיב שהיא כוללת שאי אפשר לעשות שלשתן בלא היא שאין אדם מתפלל לאחר אא"כ הכניע לבו לפניו וכן הצדקה כדכתיב השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל ותשובה פשיטא שאינה בלא הכנעה:

אני בצדק אחזה פניך. שע"י פרוטה שנותן לעני זוכה ורואה פני שכינה:

מיד ויסב. התחיל בתפלה המוקדם בפסוק א"נ סבר בחד מינייהו סגי ותפלה בידו לעשות מיד ותשובה לא היה צריך כו' דצדיק היה וכדאמר זכור אשר התהלכתי לפניך וגו':

לאיזה קיר נשא עיניו. דליכא למימר לקיר ממש הל"ל ויסב עצמו אל הקיר מאי פניו אלא ודאי שנתן דעתו ורצונו לענין הנרמז בקיר ובעי מאי קיר דקאמר:

כולהן היו ניצולין בזכותה. מדלא קאמר אתיה וכל אשר לה כדכתיב בשבועה אלא ואת כל משפחותיה משמע כל המשפחות הדבקות לה ניצילו בשכר שהצילה המרגלים ולא מחיוב שבועה:

כל הגרים אלו. דמאה וחמשים אלף נתגיירו בימי דוד כדמשמע קראי:

בני אדם גדולים היו. אע"ג דהאי קרא ברשעים איירי דכתיב בסופיה וטמאו את שם קדשי הכי פירושא דקרא בתחלה היו גדולים ותפלה שעשו בביתם היתה מקובלת כאלו נעשית בבה"מ ואיו בינה רק הקיר אח"כ הרעו לעשות מ"מ מעיקרא נתקבלה תפלתם כ"ש שתקובל תפלתי בזכות אבותי:

שעשו לך כל השבח הזה. שבנו לך את בית המקדש:

קירות לבי המה לי. כמה קירות יש בלב שמשם כל הגידים מקבלים דם ומשפיעים בכל אבר מאברי האדם ודם הוא קיום הנפש ואמר פשפשתי בכל רמ"ח איברי מקום שקירות לבי באים ולא מצאתי אחד מהם שעשה במזיד שלא כרצונך ואפי' היו רובם עושי רצונך היה די להטותיני לתחייה עכשיו שכולם צדיקים לא כ"ש שתתן לי חיים א"נ מה הירא את ה' בלבבו ניצול מכל רע כדכתיב מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אני שקיימתי מצותיך בכל רמ"ח איברי לא כ"ש שתרחם עלי:

א"ל. ישעיהו להקב"ה מעיקרא אמרת לי הכי לאמר לו כי מת אתה ולא תחיה ועתה אתה אומר אלי לאמר הנני מוסיף וגו':

א"ל. ישעיהו להקב"ה עוד יחזקיהו אדם גדול הוא ולא יאמין לדברי אלה שסותרים את הראשונים באומרו איך יתכן שבשעה מועטת נהפכה הגזרה ומדוע מיהרת לבוא והיה רוצה לעכב הדבר זמן מה:

א"ל. הקב"ה עניו גדול הוא ודרך הענוים לתרץ דברי חביריהם ולא עוד שמההכרח הוא למהר בדבר עד שלא יצא הקול מנבואה הראשונה ויהיה ח"ו פגם לנבואתך:

העיר כתיב לרמוז שעדיין לא יצא הקול בעיר:

כד דקם מנשה. כשעמד מנשה למלך:

הוה. היה רץ אחרי ישעיהו להרגו והוא ברח מלפניו ולא מצא מקום לברוח וברח לארז ובלעו הארז שלא יראנו:

חסר ציציתה. טליתו שלא היו נבלעים בארז ובאו ואמרו לפני מנשה שכאן הוא ואמר להו לכו ונסרו הארז ונסרו להארז ונראה דם נוטף ממנו:

ולא אבה לסלוח. למה לי דהא כתיב רישא על פי ה' היתה ביהודה להסיר מעל פניו כחטאת מנשה אלא דאף לעה"ב קאמר דאין לו סליחה:

ופריך והא כתיב בגלל מנשה כו'. משמע שעונשו היה בשביל מה שעשה הוא בעצמו ולא בשביל רציחת ישעיהו הנעשית בשליחותו:

ומשני נאמר התם עד שלא עשה תשובה אבל התשובה היתה מכפרת על שאר עבירות חוץ מהריגת ישעיהו:

ופריך והא כתיב על כל הכעסים כו'. משמע דעל כולם לא היה לו סליחה:

ומשני נאמר. אף מקרא זה נאמר קודם שעשה תשובה:

ופריך והא כתיב כי הוא אמין הרבה אשמה. משמע שאשמות מנשה אביו היו קיים ועוד איך נאמר שהרג ישעיה הא לא מצינו באמון שהרג אחד מנביאי ה':

ומשני לא הוסיף אמון לחטוא אלא שחידש עברם שלא עשה מנשה והיינו שבא על אמו כמפרש בבבלי בפרקין:

והכתיב כו'. כלומר ותדע דהא כתיב וגם דם נקי כו' פה לפה ש"מ שהרג ישעיהו וכדמסיק:

בבירו מיניקא. בבירה העשויה כמו מינקת כפופה וי"ת בשלשלאין מולא. דוד:

לא הניח כו'. דכתיב וכהיצר לו חלה את פני ה' אלהיו גו' אבותיו מכלל עד השתא לפני אלהים אחרים נכנע:

והיו מה"ש מסתמין את החלונות. כלומר מיד שבא קולו היו סותמין אותו ולמדו עליו חובה כדמסיק:

אני נועל דלת בפני כל בעלי תשובה. דכתיב וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאוד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו הרי שלפי הנראה עשה תשובה ואם אינו מקבלו נועל דלת בפני בעלי תשובה שיאמרו אם תשובת מנשה לא נתקבלה כ"ש תשובתם ומה"ש אמרו אחרי שהפליג ברשעו אין לחננו:

חתר לו חתירה. כלומר מצא לו זכות קטן שעשה ובו ריחם עליו:

בערבייא. קורין לחתירה עתירה א"כ הא דכתיב ויעתר לו הוה כאלו כתיב ויחתר:

במה השיבו. דכתיב וישמע וישיבהו משמע תיכף בשעת שמיעה השיבוהו ובעי במה השיבו:

ברוח השיבו. מיד בשעת שמיעה נשב הרוח והשיבו לירושלים. אית דין כו'. ידע מנשה כי ה' אלהי עולם הוא אלא שכפר בשכר ועונש:

וכי מה. עברה חדשה שעשה בלעם דאמרינן. לעיל וכולן חידשו עבירות (דלא כי"מ):

ע"י שנתן עצה כו'. זו היא חדשה לו שנתן עצה להחטיאם וגדול המחטיא את חבירו יותר מן ההורגו. א"ל אלוה של אומה זו כו' דכתיב הן הנה היו לבני ישראל וגו' בדבר בלעם:

א"ל. בלק וכי ישמעו לי המואבים למסור בנותיהן לזנות א"ל בלעם העמד בנותיך תחלה והם רואין גם הם יעשו כן:

הה"ד ראש אומות. צור היה ראש לחמשה נסיכי מדין והפקיר בתו לזנות.:

קנקלקין. אהלי קלעים כמי שעושים בשווקים:

מבית הישימות עד הר השלג. נגד מחנה ישראל שהיו חונים מבית הישימות עד אבל השיטים:

כיסנין. פת העשוי כמין כיסנין מלאים דבש ושקדים ואגוזים ואוכלים אותן בבתי משתאות היכנס. וברור לך:

ועדיין לא נאסר. לישראל סתם יינן כממש יין נסך של עכו"ם שהוא אסור מן התורה אבל סתם יינן דניאל גזר עליו:

הפוער עצמו לפעור. שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי זו היא עבודתו:

ה"ג זו היא עבודתו והיתה אומרת לו הינזר כו'. וה"פ היתה אומרת לו סור נא מתורת משה:

ויגזרו לבשת. חזרו מתורת משה לבשת מפני תאות הבשת א"נ חזרו מתורת משה לעבודת פעור שהיא לבשת ולכלימה לעובדיה:

עד שנעשו שקוצים. שכפרו באביהם שבשמים:

מה המסמר. למסור מעל בה' דריש לשון מסמיר וכאילו כתיב לסמור מעל:

בלא עץ. כשניתק ממקום שהיה תקוע בו ניתק קצת מן העץ עמו כך פעור כו':

. בסיבתה. יהודי ששמו סיבתה והוא מעיר ששמה אולם (ודלא כרש"י דף ס"ד):

מקלסין. משבחין:

גופתה אריה. שם עיר:

מגלגל בחבית ממקום למקום:

שרו של פעור. ראש הכומרים שבבית פעור:

בא אליו. השר בלילה השני ואמר למנחם מדוע אתה מבזה אותי ולא היה בידו שפוד ונתיירא ממני והבטיחו שלא לבזותו עוד:

הביאו לי פר אחד כו'. לזבחו לפעור ואח"כ ישתחוה לה:

אמרו לו. הכומרים:

סניגורים. עבדיו שהיו עמו לשמירתו:

ויהיו הורגים בחטאים דהוקע אותם אחוטאים קאי:

כל חד מינכון יקטול תרי. דהרגו איש אנשיו משמע כל איש יהרוג אנשיו ומיעוט אנשיו תרי:

מהו לעיני משה. לפני משה מיבעיא ליה:

כאיניש. כאדם האומר הרי הדבר בתוך עיניך:

ואין טלפיה סדוקות. וכי אינה אסורה כבהמה טמאה שאינה מפרסת פרסה כלומר אין שום חילוק בין מדינית זו לציפירה אשתך שגם היא מדינית ולמה תהיה זו טהורה וזו טמאה והבל פצה פיו צפורה נישאת למשה קודם מ"ת ולאחר מתן תורה נתגיירה ככל נשי ישראל משא"כ כזבי לא נתגיירה עדייו אין כאן אדם שיהרגנו. שאין לך מבזה ת"ת גדול מזה וה"ל אפיקורס שהוא מבזה דבר ה' והוא מן המורידין ולא מעלין ואף שיהרג ע"י שבטי מ"מ ראוי לקנאות קנאת חכמי התורה אפי' במקום שיש סכנת נפשות:

היכן הם האריות. שבטים שנמשלו לאריות שמוסרים נפשם על קידוש השם כגון הודה שקפץ תחלה לים ידן במעשה דשמשון בנימן מרדכי ואסתר:

מתוך סנהדרין שלו. דכתיב מתוך העדה ואין העדה אלא סנהדרין כדכתיב וסמכו זקני העדה שהיו יושבים ודנין כדכתיב קח כל ראשי העם ואמרינן חלוק להם בתי דינין לדונם דיני נפשות על עון פעור:

התחיל מסתמך כו'. שהיה ירא מפני שבט שמעון שהקיפוהו:

ששבטו של לוי אצל שבטו של שמעון בכל מקום. בשכם כתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי כו' במכירת יוסף ויאמר איש אל רעהו בברכת יעקב שמעון ולוי אחים ה"נ נהיה בעצה אחת:

שמא התירו פרושים. תלמידי חכמים הפרושים במאכלם ובבגדם משאר העם התירו את הדבר לזנות את בנות מואב:

דרכן לפרוש זה מזה. כשאיש ואשה מזדווגין ומרגישין שאדם נכרי בא לתדרן דרכן לפרוש קצת ולראות מי הוא:

מפני הנוקרנין. בני אדם המנקרים על כל עושי טוב לחפש עלילות שאפשר למצוא לתלות בהם בוקי סריקי גם כאן יאמרו מפני שלא רצו למלאות תאוותו הרגן לכך נעשה נס זה שידעו הכל שלא בא אלא לקנא קנאת השם:

ולא היו יכולים לציות על בני שבטו ואנשי מואב שהיו סמוכים כדאמרינן לעיל שבנו להם קנקילין נגד כל מחנה ישראל להצילן:

לא נשמטו מן הזיין. שלא היה נקב הזיין הולך ומתרחב שא"כ היו נשמטין אח"כ:

ה"ג הנס הששי כיון שיצא עמדו בני שבטו לפגוע בו ירד המלאך ונגף בהם כשראה פנחס את הנגף שהוא כו':

וכי מה בא לעשות. במדין שהוא מפתיר ארם נהרים היה וכתיב וישב בלעם למקומו:

בא ליטול. מזקני מדין שכרו. לא דברייך עבדת. לא מה שצוה עליך בוראך עשית שאמר לא תאור את העם כי ברוך הוא וכוונתך היה לקלל את ישראל אלא ה' עיכב על ידך:

דמר לך דאמר לך לא תלך עמהם והא דאמר אח"כ אם לקרוא לו:

באו האנשים קום לך אתם ה"ק אם קריאתם לך שתבא לשם ובידך לברכם קום לך אתם וכיון שבאמת היתה הקריאה לקלל לא היה לו לילך:

מאי על חלליהם. הרגו עמהם או בתוכם מאי על:

שהיה שקול כנגד כל חלליהם. שהוא לבדו רצה לעקר את הכל:

אין בהם ממש. ואין חשש עון במיתתם אף בלעם אע"פ שהיה נביא אין חשש עברה במיתתו:

שהיה צף. פורח באויר:

מראה לו את הציץ. שכתוב עליו קדש לה' וכל הקליפות בורחים מלפניו ואין להם כח לעשות דבר:

שכרו משלם. ועל חלליהם הייני מיתות הרבה שחנקוהו ודקרוהו בחרב ושרפוהו באש כאחד:

באו ישראל. כלומר הכהנים:

סידורו דוחה את השבת. דכתיב ביום השבת יערכנו:

לא לישתו ועריכתו דוחין את השבת. דמצי למיעבד מאתמול דאין התנור מקדש ולא מיפסלי בלינה:

להמית. את הכהנים הנמצאים בנוב עיר הכהנים שכעס עליהם על ששאלו הלכה לדוד בפניו:

מי היו. הנצבים דקשה ודאי הנצבים שרים היו ולא רצים אלא ה"פ דקרא ויאמר המלך לרצים שיאמרו להנצבים עליו שיפגעו בהכהנים לכך בעי מי היו הנצבים:

אלא הדין זונרא כו'. אלא איזור זה וכלי שרים אלו כמנהג המלכים היום מי שהמלך חפץ ביקרו נותן לו דמות כוכב עשוי מכסה ארוג ואזור על בגדו לסימן שגדול הוא בעיניו אמרו לו הנה הם טרופים לפניו ואין לנו חפץ בהם כלומר אפילו תורידנו מגדולתינו לא נשמעו לדברים אלו ודייק ליה מדכתיב ולא אבו עבדי המלך:

נתפסת כדג. שנאחז במצודה אחרי שלדבריך הם חייבים מיתה עליך להרגם כדכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו:

ויפגע בכהנים. שמנים וחמשה נושאי אפוד בד:

ופריך לא כן תני ר"ח כו'. ואיך הוו הכא פ"ה כהנים גדולים דכתיב נושאי אפוד בד וזה היה לבוש כה"ג:

ראויין להיות כה"ג והא דכתיב נושאי אפוד בד ראויין להיות נושאי אפוד בד:

כיצד נתרחק. שלא מצינו שמו עוד במקרא ש"מ שנתרחק ובעי כיצד נתרחק אחרי שהיה גדול הדור וראש סנהדרין:

אש יצאה מבית קדש הקדשים וליהטה סביבותיו. לכך פירשו בני אדם ממנו ודריש ליה מדכתיב יחתך ויסחך מאהל היינו מאהל מועד:

תלמידים. השוקדים ללמוד תורת רבם נזדמנו לו שלא תשכח תורתו מכל וכל והם למדים והוא שוכח:

לקיים מה שנאמר חיל. זו התורה הנקראת אשת חיל בלע שהיה דואג חכם גדול. ולמד הרבה ויוקיאנו ואמר הכל לפני התלמידים והם קבלו כל תורתו אבל תורה שבתוך בטנו יגרש אל משם יורישנו כמו אורישם מפני בני ישראל:

גדול בתורה היה. ולהגיד חכמתו מייתי הנך תרי עובדי:

את כל בחור. המובחרים שבהם והם הזקנים:

ויוסף. תלתין. שהתוספות כעיקר עוד מרבים עוד שלשים ופשטיה דקרא מפורש שלשים הרי תשעים אלף:

והוה. והיה הארון מגביה הכהנים מנהיגי העגלה למעלה והורידם לארץ וכן עשה כמה פעמים כי שלא בדין עשה דוד כדמסיק:

א"ל. דוד לאחיתופל אין אתה יודע למה הארון עושה כן:

א"ל. שלח ושאל לאותן חכמים שמנית לזקנים:

אמר דוד מי שיודע איך לעשות להקימו להארון שילך כסדר ואינו אומר יהא סיפיה שיחנק:

אמר. אחיתופל הביא קרבן ושחוט לפניו והוא עומד:

אמר הקב"ה לאחיתופל פסוק שהתינוקות קוראין אותו בבתי מדרשות לא אמרת ליה וזה להקריב קרבנות אמרת ליה לכך נענש שמת בחנק:

תימיליוסים. יסודות:

חפר ט"ו. פעמים מאה. אמה כלומר אלף ות"ק אמה:

ולא אשכח תהומה. שהיה צריך לחפור עד התהום כדי שיהו השיתין שבמזבח יורדין עד התהום:

ובסופא. מצא חרם אחד ורצה להקימו שחשב עדיין לא הגיע לתהום כי בתולת הארץ אין בה חרם:

א"ל. החרם לדוד כלומר כך חשב דוד בדעתו כאלו החרס אומר לו שלא יקימנו חזר ואמר לעצמו ומה חשש איכא בהקמתו השיב לנפשיה אפשר שזה הוא כיסוי התהום ואין לזוזו ממקומו אמר מה אני חושש מאימתי יהיה מונח כאו מימי בראשית א"א שהרי אז לא היה חרס בעולם שנעשה בידי אדם חזר ואמר בלבו אומר משעה שנתן הקב"ה התורה לישראל ואמר בסיני אנכי כו' ונרעשה הארץ ונשקעה וציתנה כאן להיות כבוש על התהום ואע"ג שמצא מקום לחוש בדבר לא חשש והגביהו כיון שהגביהו עלה התהום לשטוף העולם כולו במים והיה אחיתופל עומד שם אמר עתה דוד נחנק במים ואני אמלוך תחתיו אמר דוד מי שיודע להקים התהום שלא יעלה ואין מקומו סוף שיחנק אמר אחיתופל שם ולא נודע איזה שם הזכיר וקם התהום על מקומו ולא עלה כלל והיה עומד במקומו ט"ו מאות אמה תתת הארץ:

התחיל כו'. כיון שצריך שיהא התהום עולה מיהת מעט מעט סמוך לארץ ללחלחה התחיל ואמר ט"ו שיר המעלות כל שיר להועיל שיעלה מאה אמה כשיעור ט"ו מאות אמה שהתהום שקוע בארץ:

אע"ג כן. שאמר אחיתופל דבר להעמיד התהום נענש שבחנק:

דמתלה אמרה. שאומר המשל צריך אדם לחוש לקללת רבו אפילו על חנם:

מגלה שמסר שמואל לדוד. שבנין בה"מ כתוב בה איך יהיה כדכתיב ביה הכל בכתב עלי השכיל אמרה אחיתופל לדוד מעצמו ברוח הקדש וזכר זה להגיד חכמתו כדאמר לעיל שהיה גדול בתורה:

ומה. היה אחיתופל עושה להראות חכמתו לעיני העם:

כד. כשהיה אדם הולך אליו לשאול עצה ממנו בדבר הצריך לו אמר לו לך עשה כך וכך ואם אינך מאמין צא ושאול באורים ותומים והיה הולך ושואל ומצא שהוא כן:

כאשר ישאל. איש ידבר האלהים והאי איש קר' ולא כתיב וקשיא למה לא כתיב איש מפני שלא יכלו הכתובים לקרותו איש שהיה כמו מלאך בחכמתו:

כיצד נתרתק. שאבד חלקו לעה"ב:

ויחבוש את חמורו. ויצו אל ביתו ויחנק וכל המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעה"ב. דהקב"ה נושא להם פנים אפי' עוברים עבירה בפרהסיא כמעשה דבת שבע:

עם מי שהשעה משחקת לו. דחטיף ליה מזליה:

העצרת. חג השבועות:

זרעו חטים. ויהיו יפות שמצליחין באותה שנה:

ולא ידעין. והדבר ספק אם ברורה בטל ע"י שרוח צפונית מנשבת אע"פ שהיום מעונן או דלמא ברורה בשרב אבל אם היום מעונן אינה יפה:

עין צרה. במה בשעה שהיה אלישע יושב ושונה היה גחזי יושב על פתח בה"מ כתלו אין מקום לכנוס ותלמידים הבאים ללמוד רואין אותו ואומרים אם גחזי אינו מוצא מקום לכנוס ואיך נכנוס אנחנו והלכו להם והיתה משנתו נשנית ובן אדם לא מתהני כלום וזה מפני שהיתה עינו צרה באחרים שלא יהנו מאלישע:

כיון שנתרחק. אחר מעשה דנעמן מה כתיב שם ויאמרו כו':

לא. נשא המקום צבא התלמידים אשר נמצאו אז שם:

קדוש הוא ואין תלמידו קדוש. ייתורא דהוא קדריש:

שלא הביט בה מימיו. לכך קראו קדוש:

שלא. ראתה בטלית שישן בה טיפת קרי מעולם:

אמרה. אני הייתי מכבס בגדי אדוני ולא ראיתי בבגדיו מעולם דבר רע כלומר טיפת קרי:

שנתן ידו בהוד שבפיה. והיינו בין דדיה:

והוא לא. עשה כן אלא עבר על דברי אלישע דכתיב וגחזי עבר ודריש שעבר על דבריו:

כי. פגע. בו אדם ואמר לו לאן אתה הולך והוא אומר לו אני הולך להחיות מתים וזה שפגע בו אומר לגחזי אין מי שמחיה מתים אלא הקב"ה ואיך אתה אומר להחיות מתים ע"י תחבולה או רפואה:

אזל ליה. והיה גחזי הולך לו ולא עשה כלום כשחזר לגביה אלישע הרגיש בדבר ואמר לו יודע אני שאין אתה כדאי. שיעשה נס על ידך ואפי' היה הנער ישן לא היה ניעור על ידך ומדקאמר שהולך להחיות מתים משמע שבפעולתו יחיה המת וצ"ל דסובר שאין תחית המתים מן השם אלא אלישע רוצה לעשות זה ע"י תחבולה ש"מ שכפר בתחיית המתים:

בסוסו כתיב. והקרי בסוסיו לשון רבים אלא שהיה רוצה ליתן לאלישע כל מה שהביא כסף וזהב ואצטלית ולבושיו ואבנים טובות ומרגליות שהביא בסוסים רבים ולילך לו בסוסו לבדו ולא קיבל אלישע ממנו דבר:

מומה כתיב. חסר אל"ף לומר שלקח מנעמן מומו שצרעת נעמן נדבק בו. אזל. הלך והגיע אליו ולקח מה שלקח והטמין בעלייתו:

מיאנת מתן שכרן של צדיקים. דעיקר מתן שכרן שמקדשין שמו בין העמים וזה שריפא נעמן בלא קבלת שכר זה היה קידוש השם וגחזי חיללו ודריש ליה מדכתיב מאן גחזי ולא כתיב מאין גחזי:

וארבעה אנשים. מצורעים היו פתח כו' הל"ל אלא שכולן נתהוו מצורעים כאחת לכך שאל מי היו:

גחזי ושלשת בניו. שקללו אלישע צרעת נעמן תדבק בך ובזרעך:

מה אזל כו'. למה הלך לדמשק שהוא (ס"ל) [א"ל] ומה רצה לעשות שם ואמר שהלך לקרב גחזי להמקום שמאז שקילל לגחזי ריחקו בשתי ידיו ויצא מן הדת ונדבק בארם והלך אלישע לארם לקרבו ומצאוהו מוחלט ברעתו א"נ מוחלט בטומאתו וריפאו וסבר שמתוך כך ישוב ולא הועיל לכך כתיב היו מצורעים:

מכאן שדוחים בשמאל ומקרבין בימין. שמתחלה לא ה"ל לרחקו כל כך ולא היה צריך לילך אחריו למקום רחוק ולא נאבד גחזי:

אחד. שמת בו כדרך העולם שחולים ומתים מתוך החולי:

ואחד שדחה את גחזי. מדכתיב ואלישע חלה את חליו ש"מ שני פעמים היה חולה:

ואמרה המעמך ישלמנה. וכי עליכם לשלם תשלומי עונשי האדם ולמאוס בעושי רע ולפרט את מי שאין לו חלק לעה"ב כי אתה תבחר ולא אני וכי הבחירה בכם תלויה ולא בי הלא אינו תלוי אלא בי:

בקשו לצרף את שלמה. עם אותן שאין להן חלק לעה"ב דכתיב וילך שלמה אחרי עשתרות ויעש את הרע בעיני ה' ל"ל אלא רע בעיני ה' לעה"ב:

ונשטתח לפניהם. שלא למנותו עמהם:

הדר עילה. שם חכם:

הוה. היה רגיל להתפלל על הגשמים ונענה מיד כיון שנמנה עם החכמים למנות שלמה עם אלו שאין להם חלק לעה"ב היה מתפלל ולא נענה:

דורשי רשומות. פסוקים כדכתיב ואת הרשום בכתב אמת היו אומרים אף אחאב ומנשה וירבעם יש להם חלק לעה"ב:

שנפל ברמות גלעד. בקש שתהא מיתתו כפרתו:

אפרים מעוז. המלך שלו שהוא ירבעם שבא מאפרים יהיה לראשי לעה"ב:

זה אחיתופל. שהיה חכם שנקרא מחוקק ואתי מיהודה שקראו דוד מיודעי שהיה קרובו שבא מיהודה א"נ שהיה מגילה שהיתה אחת מערי יהודה:

זה גחזי. שלקה ע"י רחיצה וה"פ דקרא דוד דאתי ממואב הוא סיר רחצי גחזי שסר ונצטרע על עסקי רחיצה:

אשליך נעלי. אנעיל אותם בג"ע:

מיקל לון. מקלל את הגדולים דואג ואחיתופל:

עלי לפלש. לבקש להם זכות וע"י זה יאהבם דוד ויתרצה להם:

התרועעי. לשון ריעות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף